בית המשפט העליון קיבל לאחרונה ערעור שהגיש פלסטיני שנפצע באורח קשה כשהועסק כעובד ניקיון באתר בנייה בבית שמש, על החלטת המחוזי לייחס לו אשם תורם באירוע ולהפחית בשל כך את סכום הפיצויים שקיבל. השופטים קיבלו את טענתו שלפיה לא היה מקום להטיל עליו חלק מהאחריות.
הנפגע, תושב הרשות שיוצג על ידי עוה"ד עמית אוריה ואורי גלבוע, הועסק ב-2014 בחברת "יצחק שטרן ושות'" בניקיון באתר בנייה. הוא נפל מפתח פיר מעלית לא מגודר מגובה של ארבע קומות וכתוצאה מכך נותר משותק בפלג גופו התחתון.
ב-2019 התקבלה תביעה שהגיש בבית המשפט המחוזי בחיפה ונקבע כי על החברה לשלם לו 684,600 שקל, לאחר שנוכו מסכום הפיצוי (שהועמד על יותר מארבעה מיליון שקל) תגמולי הביטוח הלאומי. השופט קבע כי החברה הפרה את חובתה לספק לעובדיה מקום עבודה בטוח ולא ציידה אותם באמצעי בטיחות.
עם זאת, המחוזי הטיל על הנפגע אשם תורם בשיעור של 15%. בפסק הדין צוין כי מדובר בפועל מנוסה שהכיר את האתר והיה מודע לכך שהפיר אינו מגודר. עוד נקבע כי הוא לא התלונן על היעדר הגידור בפני החברה או מי מטעמה, ובחר להמשיך לעבוד במקום חרף סכנת הנפילה.
בערעור שהגיש הוא טען בין היתר שלא היה מקום להטיל עליו כל אשם תורם לתאונה. חברת הבנייה, שיוצגה על ידי עו"ד חסן דבאח, ביקשה שלא להתערב בפסק הדין.
שופט העליון ניל הנדל הבהיר כי במקרים שבהם עובד נפגע בתאונת עבודה המגמה בפסיקה היא לדקדק עם המעסיק בכל הנוגע להטלת אחריות לתאונה. הוא הזכיר בהקשר זה את יחסי הכוחות בין העובד למעסיק ואת העובדה שהאחרון הוא בעל היכולת המיטבית למנוע או למזער את הסיכון בעבודה על ידי התווית נהלי בטיחות ומתן הדרכה לעובד.
בפסק הדין צוין כי יש להבחין בין מקרים שבהם העובד נוטל על עצמו באופן חופשי ועצמאי סיכון בלתי סביר, או שהוא מתעלם מסיכון ודאי, ואותו סיכון גורם לנזק. במקרים אלו יש הצדקה לאשם תורם. לעומת זאת, במקרים שבהם העובד טועה או מוסח בלהט העבודה, או כשמדובר בהתרשלות רגעית הנובעת מהיותו שקוע בביצוע העבודה, לא די בכך בהכרח כדי לייחס לו אשם תורם.
במקרה זה, הדגיש השופט, מדובר בעובד ניקיון זוטר, שלא ברור מה ההדרכה שקיבל בתחום הבטיחות, אם בכלל. זאת ועוד, אין לזקוף לחובתו כי המשיך לעבוד חרף הסכנה, שכן לא ברור עד כמה הפנים את חומרת הסיכון הנשקף לו. לפיכך נקבע כי הנפגע אינו נושא באשם תורם לתאונה.
בתוך כך התקבלה טענת באי כוח התובע שאת גמלאות הביטוח הלאומי שיש לנכות מהפיצוי המגיע לו יש לחשב לפי ריבית היוון של 3%, ולא לפי ריבית של 2% כפי שקבע בית המשפט המחוזי. משמעות הדבר היא תוספת של יותר ממיליון שקל פיצוי לתובע. השופטים דוד מינץ ועופר גרוסקופף הצטרפו לפסק הדין. החברה חויבה ב-30 אלף שקל הוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערער: עו"ד עמית אוריה ועו"ד אורי גלבוע
• ב"כ המשיבה: עו"ד חסן דבאח
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
