בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קבע לאחרונה שהמדינה תפצה ב-180 אלף שקל אישה שעברה הליך של הפריה חוץ-גופית בבית החולים תל השומר ובמהלך ההיריון התברר כי העובר מאובחן עם תסמונת דאון. השופט גיא שני קבע כי היה פגם בהליך היידוע בנוגע לאפשרות ביצוע בדיקה גנטית במהלך ההפריה.
התובעת (43) ילדה את בנה הראשון והיחיד ב-2017, לאחר טיפול של הפריה חוץ-גופית (IVF). כשהייתה בשבוע 20 העלתה בדיקת מי שפיר שהעובר עם תסמונת דאון. לדבריה היא שקלה להפסיק את ההיריון, ואף קיבלה אישור לכך מהוועדה, אך בסופו של דבר החליטה לשמור על העובר, שאת תנועותיו כבר חשה ברחמה.
בתביעה היא ביקשה לייחס למדינה, כבעלת בית החולים, אחריות נזיקית בגין הולדתו של בנה – הולדה בעוולה. זאת, לטענתה, מאחר שלא יודעה לגבי האפשרות לבצע אבחון גנטי בעובר לפני השרשה ברחם (בדיקת סקר המכונה PGS – Preimplantation Genetic Screening).
לדבריה כיום היא אם חד הורית המתמודדת עם האתגרים הכרוכים בגידול ילד עם תסמונת דאון. טענתה העיקרית הייתה שחובת היידוע לגבי בדיקת ה-PGS קוימה בכך שנמסר לתובעת טופס הסכמה הכולל פרטים לגבי בדיקה זו.
השופט גיא שני מצא כי נפל פגם בהליך היידוע לגבי בדיקת ה-PGS, אך אין קשר סיבתי בין הפגם לבין הולדת בנה של התובעת, ולכן קמה זכאות לפיצויים בראש הנזק של פגיעה באוטונומיה בלבד. הוא הבהיר כי אין בארץ הנחיות של משרד הבריאות המורות להמליץ לנשים בכלל, או לנשים במצבים מסוימים, לבצע את הבדיקה. זאת ועוד, מידת היעילות והאמינות של הבדיקה שנויה במחלוקת וביצוע כרוך בחשש מפגיעה פיזית בעובר או ביכולת ההתפתחות שלו.
עו"ד מירב אשלצילום: יקיר ברביבפסק הדין צוין כי העמדה שהציגו המומחים מטעם הנתבעת, שציינו כי לאישה בנתוניה של התובעת לא ממליצים בדרך כלל על הבדיקה, משקפת אסכולה רפואית מקובלת. ואולם, אין בכך כדי לחייב את המסקנה שלא קמה חובת יידוע לגבי בדיקת ה-PGS.
"על-פי הפסיקה, הרופא עשוי להידרש לגלות למטופל את דבר קיומן של גישות טיפוליות אחרות, גם אם הוא עצמו מחזיק באסכולה רפואית מסוימת או נוהג על-פי פרוטוקול טיפולי מסוים", נכתב.
השופט קבע כי אף שהתובעת חתמה על טופס הסכמה הכולל מידע לגבי הבדיקה, לא קוימה חובת היידוע. זאת מאחר שהתובעת ציינה בטופס כי קיימת מגבלה בהבנת ההדרכה ולכן היא מעדיפה לקבל הדרכה בכתב ובעל פה. בנוסף, לשיטתם של רופאי האישה עצמם, טופס ההסכמה אינו כולל מידע מלא ומדויק לגבי בדיקת ה-PGS, וקיים פער בין אופן הצגת הבדיקה בטופס לבין העמדה הרפואית המקצועית.
בשאלת הקשר הסיבתי הוא הגיע למסקנה כי הסיכוי שהתובעת הייתה פונה באופן פרטי ומבצעת את הבדיקה בניגוד להמלצת רופאיה, אילו נמסר לה מידע נוסף, הוא נמוך בשיעור ניכר מהסיכוי שלא הייתה מבצעת את הבדיקה. בסיכומו של דבר נפסק לאישה פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בשל הפגם ביידוע, בסך של 180 אלף שקל. המדינה חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 23.4%.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד מירב אשל עוסקת ברשלנות רפואית
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
