חלקים נרחבים בציבור רואים בכתובה חלק מטקס דתי בלבד, מסמך הבא לסמל את הקשר בין בני הזוג ושאינו מחייב. הנחה זו משפיעה על חתנים רבים הסבורים שלסכומים הנקובים בכתובה אין משמעות אם הנישואים יסתיימו בגירושים. חלקם מתחייבים לשלם סכומים גבוהים מאוד ביחס ליכולתם הכלכלית. כל זאת, בניגוד לימים שבהם הייתה לכתובה משמעות משפטית, ובהם התנהל משא ומתן ממושך על נוסח הכתובה ועל דמי הכתובה, עד שהתלמוד בשבת (קל.) מעיד: "ליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא" - אין כתובה שאין רבים עליה.
הכתובה כחוזה מחייב שלו תוצאות משפטיות ביחסי הממון בין בני הזוג הוכרה בחקיקה הישראלית האזרחית הכוללת הוראות מפורשות בדבר שמירת זכויות האישה לפי כתובתה. לכן מומלץ להתייחס לסכום הנקוב בכתובה ברצינות רבה, שכן ייתכן ויום אחד תצטרכו לשלם אותו. מלבד התחייבות הכללית לזון את האישה מציינים בכתובה בנוסף שלושה סכומים: עיקר כתובה כולל תוספת כתובה, נדוניה ותוספת נדוניה, שאותם זכאית האישה לקבל מהבעל לעת גירושים או מיורשיו לעת פטירתו.
היסוד החוזי של הכתובה בא לידי ביטוי לא רק בדמי בכתובה אלא גם בתוספת הכתובה, שהוא חוב הרובץ על הבעל שעליו לפרוע בגט בעת גירושיו, או במותו (דרך עזבונו), סכום התוספת משתנה מכתובה לכתובה ונקבע על פי הסכם בין החתן לכלה או בין הוריהם.
ענייני כתובה נגזרים מדיני הנישואין והגירושין, ולכן הסמכות לדון בתביעות כתובה מוקנית לבית הדין הרבני בלבד. תביעת כתובה היא תביעה משפטית לכל דבר, המחייבת הגשת כתב תביעה ולעיתים אף דיון משפטי מעמיק.
עו"ד שמעון סויסהיש דיינים הסבורים שהתחייבויות החתן בתוספת הכתובה אינן נעשות מתוך כוונה ליצור יחסים משפטיים, ולכן אינן מחייבות אותו. כך למשל כך כתב הרב משה אוחנונה, דיין בבית הדין האזורי בפתח תקווה: "בזמנינו, שיש נוהגים לכתוב בכתובה סכום גדול מאוד ובכיסו אין פרוטה, וכל הסיבה שכותבים סכום גדול בכתובה היינו משום כבוד ויקר ולצורך הנוכחים במעמד החופה. ובאמת שהיה לי שיחה עם כמה אנשים ודברנו על זה, אשר אמרתי להם ששטר כתובה היא התחייבות גמורה, והם היו תמהים על זה ואמרו שאף אחד לא מתכוון ברצינות להתחייבות, ומה גם שכותבים סכום גדול היינו לכבוד המשפחות, וגם התייעצתי עם הרה"ג שמואל שפירא אב"ד ואמר לי שדעתו הוא שאין כאן גמירות דעת בקניין, שכל מה שכתב הוא לכבוד בעלמא. לאור הנ"ל יש לפטור הבעל מדמי תוספת כתובה".
גם בפסק דין של הרב אברהם עטייה נכתב: "עשיתי סקר בין מאות תלמידי חכמים ואברכים היודעים דיני חיובים והשתעבדויות, מה דעתם בשעה שהם מתחייבים על הכתובה, גם בסכומים שאפשר לכנותם כסטנדרטיים, אך מחמת היותם אברכים הרי שגם סכום כזה ימוטט רגלם, וכולם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה כי מעולם לא התכוונו להתחייב לפי הכתוב בכתובה, כי מאין יבוא להם הכסף, וכל כוונתם לכבוד, כי הרי גם הכלה יודעת שלא ניתן להמציא יש מאין".
מסמך בר תוקף
ואולם, מבחינה עקרונית, שטר הכתובה הוא מסמך בר תוקף ומחייב. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק דין של בית הדין הגדול בירושלים, בראשותו של הרב הראשי הרב ישראל לאו, שבפניו הובא ערעור בנוגע לכתובה בסכום של יותר מחצי מיליון שקל. נטען כי מדובר בסכום מופרז ומוגזם, אשר נחתם על רקע דרישת אם הכלה. בית הדין פסק כי החתימה על הכתובה מחייבת. הדיין הרה"ג שלמה דיכובסקי שישב בהרכב, ציין בפסק הדין שהחתן ידע ששטר הכתובה אינו נרשם רק לשם כבוד ושזו התחייבות לכל דבר ועניין.
כיום נפוץ וידוע לרבים המנהג שבו רגילים רבים לכתוב ב"תוספת הכתובה" סכומים מופרזים, אשר מסכומם הגבוה ברור לכולם שאין החתנים מתכוונים בהם אלא לכבוד וליקר בלבד. זאת ועוד, יש מקרים בהם מופעל לחץ בנושא על משפחת החתן ברגעים האחרונים שלפני החופה, ואחוז לא מבוטל של חתנים אפילו אינו יודע מהו הסכום הרשום בכתובה.
אלא שאין זו הגישה הרווחת בבתי הדין הרבניים וחשוב לדעת שרוב הדיינים רואים בכתובה הסכם משפטי לכל דבר, שהאמור בו מחייב את הבעל בעת הגירושין.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד שמעון סויסה ממשרד סויסה-לוזון עוסק בדיני משפחה
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
