הפנימייה הנטושה תוכל להפוך לפרויקט מגורים: אחרי 18 שנה בוטל הסכם קומבינציה בין בעלי קרקעות ליזם במתחם בית הנערה בהוד השרון. במשך עשרות שנים שימשה פנימיית בית הנערה בית לנוער בסיכון עד שנסגרה וננטשה. בעקבות זאת, בעלי הקרקעות, המחזיקים בזכויות לכ-70 יחידות דיור, יוכלו להתקשר עם יזם אחר לקידום הבנייה.
בפסק בוררות שניתן בשבוע שעבר על ידי השופט בדימוס עדי זרנקין, בוטל ההסכם בין בעלי קרקעות במתחם ליזם ש. מיכלסון. מפסק הבוררות עולה כי היזם חתם לפני 18 שנה על הסכם עם 75% מבעלי הזכויות בחלקה הממוקמת במתחם בית הנערה. ההסכם התייחס ל-80% מהזכויות של הבעלים וקבע כי חברת ש. מיכלסון תפעל על חשבונה לקידומה של תב"ע (תוכנית בניית עיר), שתאפשר את מימוש הקרקע והבנייה תוך 5 שנים מיום ההסכם.
על פי הסכם הקומבינציה, 35% מהדירות בפרויקט יוקצו לבעלים ו-65% ליזם. ואולם, היזם לא הצליח לקדם את התב"ע. בשנת 2017 אושרה תוכנית מתאר מקומית ביוזמת הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז, במסגרתה הזכויות של בעלי הקרקע חולקו בין 3 מגרשים שונים, חלקם לצמודי קרקע, וחלקם לבנייה רוויה, כאשר על אותם מגרשים יש בעלי זכויות נוספים שלא נכללו בהסכם עם היזם.
פנימיית "בית הנערה" לנוער בסיכון הוקמה בשנת 1930 על ידי עיריית תל אביב בגבעת הוד - שטח חקלאי נרחב הצמוד למושבה הוותיקה רמתיים שבשרון, אותו רכשה העירייה באותה שנה. סמוך לפנימייה המפורסמת, שהעניקה מחסה ובית חם למאות ילדים ונוער בסיכון במשך שנים ארוכות, הקימה עיריית הוד השרון גם בית ספר יסודי. בשנת 2003 נסגרה הפנימייה וננטשה.
קושי עם ההסכם המקורי
מרבית בעלי הקרקעות במתחם החליטו לבטל את ההסכם לנוכח ההבנה כי ההסכם המקורי לא יוכל לצאת לפועל. משהיזם סירב, הסכסוך הגיע להליך בוררות. בעלי הקרקעות פנו לברורות באמצעות עוה"ד שמואל שוב והילה לביא ממשרד שוב ושות', אשר טענו כי "ההסכם בטל, בין היתר משום שהיזם לא פעל לקידום התב"ע, גם אחרי אישור הוועדה המחוזית, ולא דאג לברר מה היקף הזכויות שהוקצו לחלקה ביחס לחלקות אחרות".
כמו כן, נטען כי כיום ההסכם אינו ישים משום שלא ניתן לתכנן ולהקים פרויקט ללא שיתוף עם יתר הבעלים שאינם חתומים עם היזם. בנוסף, נטען כי התנאים המסחריים כבר אינם רלוונטיים, שכן בתקופה האחרונה נחתמו באזור הסכמי קומבינציה בשיעור של 45%-48% לזכות הבעלים.
היזם, שיוצג בידי עו"ד אבנר כהן ממשרד עוה"ד כהן וילציק, טען כי בעלי הזכויות לא הודיעו לו על ביטול ההסכם, וגם אם היה ניתן לראות בהודעה ששלחו הודעת ביטול, הרי שהיא נשלחה בשיהוי ניכר המעיד על חוסר תום לב מצד בעלי הזכויות. עוד טען כן כי הוא לא הפר את ההסכם.
בפסק הבוררות הוחלט כי על אף שלא ניתן להאשים את היזם בעיכוב באישור התוכניות אלא את הרשויות, הרי שבמצב שנוצר ההסכם היום אינו ישים ואין מנוס מביטולו. זאת משום שזכויות בעלי הקרקע הוקצו ב-3 מגרשים עם בעלי זכויות אחרים שלהם אין הסכם עם היזם. לפיכך פסק שההסכם יבוטל והערות האזהרה לטובתו ימחקו.