ההודעה של שופרסל על נסיגה מעסקת השותפות עם רשת SPAR ההולנדית, שאמורה הייתה לפעול בישראל באמצעות זכיין מקומי, לא הפתיעה. מלכתחילה העסקה העלתה שאלות: לשופרסל, שהייתה חלוצת המותג הפרטי, שמגיע כבר קרוב ל-30% מכלל מכירותיה, אין צורך במתחרה נוסף בתוך הבית בדמות המותג הפרטי של SPAR. מה עוד שבמסגרת ההסכם היא נאלצת לרכוש את המותג עם עוד יד בדרך שנוגסת ברווחים - הזכיין המקומי זאב עמית, ולא בהתקשרות ישירה מול הרשת.
גם השותפות ב-20% ב-SPAR, שאמורה להקים עשרה סניפים בלבד בישראל, לא הייתה ברורה. אומנם מדובר ברשת קטנטנה, אבל עדיין מתחרה. ההערכה הייתה כי שופרסל הגיבה בבהלה לרעש סביב השקת קרפור, ולהצלחה שניבאו לה, והחלה התקשרות עם SPAR, כדי שגם היא תוכל להתהדר במותג זר.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו, האזינו לפודקאסט הכלכלי היומי "כסף חדש", וסמנו "כלכלה" בהתראות אפליקציית ynet
כמו כן, מדובר בהסכם שמלכתחילה ביצועו היה מותנה באישור של רשות התחרות, תוך ידיעה כי עד למתן האישור יחלפו מספר חודשים הנדרשים לרשות כדי לבצע את בדיקותיה למניעת חשש שהעסקה תיפגע בתחרות בענף קמעונאות המזון. חודשים אלו היו קרש ההצלה של שופרסל, הם נתנו לה מספיק זמן לבחון האם אכן השקת קרפור היא סיפור הצלחה. הזמן חלף, ולשופרסל התברר שלא כצעקתה.
ההסבר לביטול העסקה עליו נתלית כעת שופרסל - המגבלות שהטילה רשות התחרות לאישור המיזוג, עם אפשרות לבטלו במקרה שיתברר שתחול בעתיד פגיעה בתחרות, היו רק תירוץ לסגת מהעסקה. הציניקנים טענו כי מדובר במהלך מתוחכם של שופרסל, לחסום את SPAR מהתקשרות עם מתחרותיה, על ידי חתימה על הסכם השותפות הראשוני תוך ידיעה שקיים פתח מילוט, בדמות התניית קיום העסקה באישור ובתנאים של הממונה.
הקונספירטורים גם נתלים בעובדה שבהסכם עם זאב אין קנס ביטול עסקה, סעיף שמקובל בעסקאות. שופרסל יוצאת למעשה ללא נזק מההסכם, למעט חצי מיליון שקל הוצאות בגינו. אבל האירוע האמיתי הוא לא ביטול העסקה (עמית טוען כי הוא ימשיך בתוכנית להקמת הרשת בישראל, בין היתר באמצעות המשקיע החדש שלו - יצחק מירילשוילי, בעלי ערוץ 14), מכיוון שבראייה רחבה יותר, ולאור הקשיים שמגלה קרפור בישראל, ניתן לאמר כי הביטול הוא עוד דקירה בבלון הנפוח שמכרה לנו הממשלה, לפיו הישועה ליוקר המחייה בתחום המזון תבוא מרשתות זרות שייכנסו לארץ.
ההטעיה הראשונה הייתה במצג השווא שרשתות זרות נכנסות לישראל. בפועל, לא קרפור ולא SPAR נכנסות לארץ, במובן שאף אחת מהן לא משקיעה אגורה בישראל, אלא ממנה זכיין מקומי שהוא זה שיישא על גבו את כל הסיכון וכאב הראש: השקעות של עשרות מיליונים, הטיפול בבירוקרטיה, בכשרות וכל השאר, בעוד הרשת הזרה שכל עניינה בהגדלת מכירות המותג הפרטי שלה, תעסוק רק בגריפת הרווח ממכירתו, ללא סיכון.
תובנה נוספת מהאירוע היא שרשת זרה, נפלאה וזולה ככל שתהיה באירופה, כמעט מתרסקת בישראל אל מול המציאות הייחודית של ארצנו הקטנטונת, שאך ורק הממשלה אשמה בה: תקנים מקומיים שמהווים חסמים לייבוא, בירוקרטיה קשה, הדרישה לכשרות (רק עכשיו התפרסם שהרבנות כבר מגבשת כללי כשרות מחמירים לחלב המיובא שייקרו את מחירו בארץ), שכולם יחד מייקרים את המוצר עם כניסתו לשערי הארץ. בשורה התחתונה: עלויות אלה שמתווספות למותג הפרטי בישראל פוגעות ברווחיות הרשתות הזכייניות ממכירת המותג המיובא ומקשות עליהן לשמור על מחירו הנמוך, שבא על חשבון רווחיותן - ולראייה הפסדי קרפור.
ולבסוף: הזינוק של שערי הדולר והאירו בחסות מעללי הממשלה בכלל טרפו את הקלפים לגבי המחיר הזול של המותג המיובא.
צביקה שווימר, מנכ"ל אלקטרה מוצרי צריכה, שמלווה את כניסת קרפור מיומה הראשון, יכול להעיד על דרך הייסורים שהרגולטורים מעבירים את הרשת בדרכה להכניס מוצרי מזון זרים לישראל - שלא לדבר על ההוצאות הכרוכות בכך - אשר מייקרת את המותג הפרטי, גם אם בתחילת דרכו בארץ מוצאו מחירו היה זול. לאלו מתווסף גם המע"מ של 17% שנגבה בישראל על מוצרי מזון ומתווסף למחיר המוצר המיובא, שאין לו אח ורע באירופה.
בנוסף, קיימת העלות הגבוהה של הפעלת רשת בישראל, שכוללת, בין השאר, עלויות של שכר דירה, שכר עבודה וכו'. זאת הסיבה שקרפור נאלצה תוך זמן קצר להעלות בעד עשרות אחוזים את מחירי ההשקה של מוצריה, והיד עוד נטויה. גם כעת דוחות קרפור מעלים חשד שהמחיר, הנמוך עדיין ביחס למתחרים, הוא הפסדי לרשת, ובא לידי ביטוי בהפסדיה.
יש לזכור כי הרפורמה של שר הכלכלה, ניר ברקת, "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", שתקל על הייבוא, לא נוגעת למוצרי מזון, שמצוים באחריות משרד הבריאות. המשרד אמנם הכריז כי הוא מתכנן הקלות בייבוא, אבל עד כה הן נשארו בגדר הצהרות.
לכן, מן הראוי שהממשלה תחל לפעול מבית להוזלת מחירי המזון, אם בהורדת מע"מ, בהפחתת הרגולציה או בהקלה על ארנונה לעסקים - ורק אז תחפש ישועה מכניסת רשתות זרות.
