"ההפסד הכספי לא מפריע לי כמו שמפריעה לי הצורה שבה זה נגמר מול הלקוחות", אומר בתסכול גבריאל אלון, בעל עסק לשיפוצים "גבריאל אלון יזמות בנייה", שבעקבות המחסור בעובדים מאז תחילת המלחמה, נאלץ לעצור פרויקט גדול תוך הפסד כספי משמעותי. "השארתי לקוחות מאוכזבים לראשונה בחיי. מעולם לא עזבתי פרויקט בגלל חוסר יכולת לבצע אותו. הלקוחות המתינו מספר חודשים ובסוף המשיכו הלאה. אני בונה את השם שלי מאז שנת 2009, וזה המקרה הראשון".
אלון, בן 39, נשוי פלוס ארבעה, עובד באזור ירושלים והמרכז. "יש לנו בין 6 ל-12 עובדים פלסטינים קבועים כבר שנים. שישה מהם איתי מ-2010. עכשיו אוסרים על הפלסטינים להיכנס ואנחנו מרגישים שלקחו לנו את הידיים והרגליים, ולא נותנים פתרנות", הוא אומר. "את המדינה זה לא מעניין. זה תסכול גדול".
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
5 צפייה בגלריה
גבריאל אלון
גבריאל אלון
גבריאל אלון
(צילום: אלכס קולומויסקי )
לדבריו, הוא חווה ירידה של 90% בעבודות, ואין אפשרות להתחיל פרויקטים חדשים. "כרגע אני עובד בידיים בעצמי, נעזר בכל מיני עובדים מזדמנים שהתשלום להם מאוד גבוה, ומאוקטובר עד היום לא לקחתי פרויקטים חדשים, לא יכולתי לתת הצעות מחיר, והפסדתי מעל 15 עבודות פוטנציאליות בהיקף שמעל שבע ספרות. בעיית כוח האדם בענף הייתה עוד הרבה לפני, אבל עכשיו זה אקוטי. עובדים זרים אנחנו לא יכולים לקחת כי המדינה לא מרשה".
מאז אוקטובר מדברים הרבה על ההאטה בענף הבנייה ועל מצוקת כוח האדם, אבל פחות מדברים על ענף השיפוצים, שספג פגיעה אנושה. בענף חסרים כרגע בין 15,000 ל-20,000 עובדים, רובם המוחלט פלסטינים, שעל פי הערכות הם כ-90% מסך העובדים בענף, והם אינם מורשים להיכנס לארץ כבר שמונה חודשים. במקביל לקוחות רבים מסרבים להכניס לביתם גם עובדים ערבים ישראלים. התוצאה היא ענף שעומד, לפי אזהרות התאחדות קבלני השיפוצים, בפני קריסה. שיפוצניקים רבים עצרו עבודות באמצע, ולא מצליחים לקבל עבודות בגלל המחסור בעובדים.
למצוקת השיפוצניקים יש השלכות יקרות שנוגעות לכל ישראלי שמעוניין לעשות שיפוץ בביתו. המחירים מאז פרוץ המלחמה זינקו בפראות, שלא לדבר על כך שקשה למצוא שיפוצניק שייקח את העבודה וגם יעמוד בלוח הזמנים. כמה דוגמאות: המחיר לשיפוץ אמבטיה עמד בממוצע על 25-27 אלף שקל לפני המלחמה, היום יבקשו ממכם כ-38 אלף שקלים; צביעת חדר הוערכה ב-1,110 שקל, היום המחיר קפץ לכ-1,800 שקל; על שבירת קיר דרשו כ-150 שקל למטר, היום 230 שקל; ריצוף עלה בסביבות 180 שקל למטר, היום כבר אי אפשר למצוא בפחות מ-300 שקל. במקרים רבים לקוחות נאלצים לוותר על שיפוץ או לסיים שיפוץ שנתקע בעלויות גבוהות הרבה יותר מהמתוכנן.
גלעד מגבעת שמואל, 41, נשוי פלוס 3, תיכנן לבצע שיפוץ בביתו מיד לאחר החגים. "כבר סגרנו כמויות ושיפוץ כללי לדירה, שהיינו אמורים להיכנס אליה באמצע דצמבר. אבל אז התחילה המלחמה". הקבלן שלו גויס למילואים, והוא היה צריך להתלבט "אם זה יפה להטריד טלפונית בן אדם שעזב הכל והוא מגן עליי כרגע, להגיד לו 'שילמתי לך מקדמה ואני צריך את הכסף', ולהבין האם אני ממשיך איתו או עובר הלאה. אחר כך הייתה השאלה האם לקחת קבלן יהודי או ערבי. אחר כך הצעת מחיר חדשה, שעלתה יותר ב-20% לפחות בכללי, ויש גם חומרים שעלו ב-30% ויותר.
"קבלנים היו אצלנו ואמרו לנו שהם מתנצלים אבל לא יכולים להתחייב על תאריך, וגם כאלה שאמרו 'העבודה הזו גדולה עליי כי אין לי עובדים'. את הכסף של המקדמה לקח לי הרבה זמן לראות, ובמקום להיכנס לדירה בתחילת השנה, נכנסנו לדירה בפסח יחד עם כל הניקיונות. אבל גם על זה צריך להגיד תודה, ברוך השם. היה שלב שכמעט התייאשנו ודחינו את השיפוץ בעוד שנה, אבל אשתי כנראה יותר עקשנית ממני ובסוף מצאנו קבלן ישראלי עם צוות ותיק של ישראלים, יהודים וערבים. היה מאתגר, וגם קיבלנו הערות משכנים בבניין, אבל העיקר שסיימתי עם זה. סך הכל השיפוצניקים מסכנים, ואנחנו הלקוחות לא פחות מסכנים מהם".
איך הסתדרתם עם המחיר שעלה? "הורדנו כמה דברים שהגדרנו בסופו של דבר כמותרות, כדי לעמוד בתקציב. גם פחדנו כל הזמן שיהיו עוד ועוד ועוד עליות מחירים. שיפוץ זה דבר שאתה מתחיל ותמיד אומרים לך לשים כסף לתוספות. פה מלכתחילה היו תוספות, אז זה היה יכול להגיע ל-50% ויותר, ואין לנו כסף לזה, עם כמה שאני עובד בהייטק ואשתי מרוויחה בסדר גמור. מבחינתי זה שסיימתי עם זה, גם אם זה היה ארבעה חודשים מאוחר יותר, זה נס. יש לי חבר ששילם שכירות עוד שנה כי לא הצליח למצוא את המישהו המתאים שישפץ את הדירה החדשה שלו. הבנאדם משלם כפול, גם שכירות גם משכנתה, כי הוא לא מצליח לסיים את הפרויקט".
שחר מחיפה, 34, נשוי פלוס 2, התחיל שיפוץ בסוכות, סוף ספטמבר, "קצת קוסמטיקה ותיקונים לבית שרכשתי ושאנחנו גרים בו, כולל שיפוץ חוץ גדול בגינה. זה אמור היה לקחת עד חודש", הוא מספר, "התחיל מעולה ובקצב טוב, ואז הגיעה המלחמה. הכל הפסיק, כי כולנו חווינו טראומה. בהמשך אשתי לא הסכימה להכניס ערבים הביתה. הקבלן שעבד אצלנו היה ערבי ישראלי, והצוות שלו משתנה, אי-אפשר לדעת מי יגיע. הוא רצה לסיים את העבודה, אבל זה לא כל כך הסתדר. אני אישית לא חושש שיעבדו אצלי עובדים ערבים, ואני יודע שכמוני גם הרבה ישראלים. את אשתי לשכנע זה כבר סיפור אחר. סיכמנו שיקבל את מה שמגיע לו, והקפצתי לו את הכלים. לדעתי הוא הבין. אחר כך כל ההצעות שקיבלנו מקבלנים יהודים היו כבר בערך 30% יותר. אז חלק עשיתי עם חבר הנדימן, ומה שלא היה אפשר לעשות, נאלצתי לשלם יותר. בסוף לקח שלושה חודשים. אני לא מקנא במי שעושה בתקופה הזאת שיפוץ גדול בבית".

"לא כולם מחבלים"

גם ליורם רוט מראש-העין, בן 65, פרוד ואב לשלושה, בעליו של העסק "יורם פיקוח ניהול וביצוע עבודות בנייה", יש בעיית כוח אדם קשה. "אני לא עובד כבר חודשים", הוא מספר. "רק בשבוע האחרון התחלתי לחזור קצת לעבוד, אבל במחירים שונים לגמרי מאלה שהיו לפני ה-7 באוקטובר. השם שלי בראש-העין הלך לפניי כל השנים. עד ה-7 באוקטובר עבדתי עם פלסטינים בעלי אישורי עבודה. היו לי חמישה שכירים קבועים, פלוס קבלני משנה. כבר ידענו בעבר סגרים שעצרו לנו את הגעת העובדים, אבל הסתדרנו. ב-7 באוקטובר בבת אחת נעצרה העבודה, והענף פשוט קורס. לקוחות נשארו תקועים באמצע העבודה בלי חלונות, תריסים ודלתות. והמדינה צריכה להבין שהעובדה שאנחנו בלי כוח אדם ובלי עבודה, זה משפיע בשרשרת על כל נותני השירות והספקים בענף".
5 צפייה בגלריה
יורם רוט
יורם רוט
יורם רוט
(צילום: יריב כץ )
הפתרון של העסקת עובדים ישראלים במקום הפלסטינים, הוא אומר, מקפיץ מיד את המחירים. "זה עולה פי שניים, וזה נופל על הלקוח. אני מרגיש לא בנוח עם המחיר המופרז, אבל אין לנו ברירה. עובד יהודי לא בא בפחות מ-1,000 שקל ליום, לעומת 500-600 שקל ליום לפלסטיני. הפכנו להיות שבויים של עבודת כפיים ישראלית. זה לא יכול להימשך כך. רבים מאיתנו לא יישארו במקצוע, יקרסו. וזה עוד לפני שמתחיל שיפוץ הבתים שנפגעו בצפון ובעוטף – אין לי מושג איך המדינה עומדת להתמודד עם זה. בינתיים כבר שישה חודשים, מדצמבר, אנחנו לא מקבלים שום פיצוי מהמדינה. אני מתפלל שיחזירו לי את העובדים הפלסטינים שאני רגיל לעבוד איתם. אי-אפשר לעשות מכולם מחבלים. הם עובדים עם אישור, בדרך כלל גברים מעל גיל 40, באים כדי לפרנס את המשפחות. אני, אגב, שולח להם כספים, כי מתישהו הם יחזרו, אני מקווה, והנאמנות היא לשני הכיוונים-מעסיק ועובד".
מאלירן גלאם, בעליה של חברת "א.ג בנייה ושיפוצים בע"מ", בן 33, נשוי פלוס 3, שומעים טון קצת אחר כלפי אפשרות החזרה לעבודה עם פלסטינים. הוא כבר 18 שנים בענף השיפוצים, עובד באזור הדרום והמרכז, ועד המלחמה היה לו צוות של 8-10 עובדים פלסטינים קבועים "עם תלוש". היום יש לו שני עובדים שכירים בלבד, ישראלים, וגם זה רק בחודשים האחרונים, והשאר הם קבלני משנה.
"ב-8.10 נשארתי בעצם לבד, אני והכלים והרכבים של העבודה", הוא מספר. "מצאנו את עצמנו מתחילים הכל מההתחלה, ממציאים את עצמנו כל יום מחדש, עם קבלני משנה חדשים, עובדים יהודים, בדואים. ניסיתי הכל, אבל אתה רואה שעובד יהודי ללא ניסיון לא מצליח לעשות עבודות טיח או הריסות. נגרמו לי הפסדים מאוד גדולים. הפסדתי לפחות שבעה פרויקטים בסדרי גודל של יותר מ-200 אלף שקל לפרויקט. אלה עבודות שבשגרה הייתי עושה גם במקביל, וגם בסכומים גבוהים יותר. חלק מהלקוחות הבינו את הבעיה, אבל יש כאלה שכעסו מאוד על ההתארכות של השיפוץ בחודשים. ואז אתה מתחיל להבין שהגיע הזמן להגיד לא לפרויקטים".
אחרי המלחמה תחזור לעבוד עם פלסטינים? "אחרי ה-7 באוקטובר ישבתי שבוע בבית ללא מעש. אחרי שבוע נחרדתי לגלות שאחד מהעובדים הפלסטינים הקבועים שלי הביע תמיכה בחמאס בפייסבוק. ביטלתי לו את אישור העבודה והתלוננתי למי שצריך דרך ההתאחדות, והחלטתי שאחרי המלחמה אני לא מחזיר אף אחד מהם. אחר כך התחילו הבעיות הידועות בענף: אתה עובד בבניין מאוכלס, הבאת צוות של בדואים ישראלים מהדרום, ואז מתחילים הטלפונים של השכנים שמבקשים שלא יגיעו, מפחדים, מאיימים שיעשו בלגן. אני לפעמים חושב איך נוכל לחזור לעבוד איתם, גם אם המדינה תאפשר. מי יכניס אותם הביתה? שניים מהעובדים הפלסטינים שלי נשארו איתי בקשר, מתקשרים, מסמסים, שואלים לשלומי, והם גורמים לי לחשוב שיש עדיין אנשים טובים גם בצד השני שרוצים לעבוד ולא מעניין אותם כל מה שקורה בין המדינה שלנו לצד שלהם. אני יכול להגיד שאותם אני מחזיר בוודאות, בלב שלם, בלי פחד. את השאר אין סיכוי. הם גמרו".
5 צפייה בגלריה
אלירן גלאם
אלירן גלאם
אלירן גלאם
(צילום: תומר שונם הלוי)

בפעם הראשונה אי פעם: קבלני השיפוצים נערכים לשביתה

"רק עשירים יוכלו בקרוב לשפץ את הבית", אומר ערן סיב, יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים, שמספר כי הישראלים משפצים הרבה יותר מאזרחי מדינות ה-OECD. יש לכך שלושה גורמים מרכזיים – אנחנו חיים ליד הים, והמלח פוגע בבניינים; הבנייה בארץ בשנות ה-40-50 היייתה גרועה מאוד; והישראלים פשוט אוהבים מאוד להתחדש כל הזמן, בשונה מהאירופים למשל. "לפני עשר שנים, בערך 220-200 אלף בתים שופצו מדי שנה בישראל. היום זה 380 אלף בתים בשנה", הוא אומר.
בהתאחדות קבלני השיפוצים מאוגדים 2,500 קבלנים. בישראל יש כ-6,000 קבלני שיפוצים רשומים גדולים, וכ-20 אלף קבלני שיפוצים קטנים. לפני ה- 7 באוקטובר הענף העסיק כ-15 אלף עובדים פלסטינים - 10,000 בעלי רישיון עבודה ועוד 5,000 עם "רישיון סוחר", שעומדים בצומת ונאספים על ידי קבלני השיפוצים. מלבדם מועסקים בתקופות רגילות כ-25 אלף ישראלים, בהם קבלני השיפוצים בעצמם. מעבר לכך הענף מספק עבודה ליותר מ-250 אלף נותני שירות ועובדים בענפי משנה, כמו חשמל, אינסטלציה, עץ, אלומיניום, קרמיקה, פסולת בניין ועוד. לפי הערכות, הענף מגלגל 16-18 מיליארד שקל בשנה, ומתחילת המלחמה היקף העבודות נחתך ביותר מ-70%.
בשלב מסוים הממשלה התירה לענפים מסוימים להעסיק מחדש עובדים פלסטינים, שיעברו בידוק ביטחוני מיוחד, אך לקבלני השיפוצים לא אושר להעסיק אותם. מכורח המציאות, מאות פלסטינים עוברים מדי יום את הגדר באופן בלתי חוקי ומגיעים לעבוד בישראל כדי להתפרנס. בחודש האחרון ניכרת תופעה חדשה: פלסטינים מזייפים תעודות זהות כחולות (בעלות של 200-300 שקל לתעודה), ואיתן מגיעים לאתרי שיפוצים ובנייה ומציגים עצמם כערבים ישראלים. לקבלנים אין יכולת לבדוק אם התעודות אמיתיות או מזויפות, וכבר קרו מקרים שבהם קבלנים נעצרו לאחר פשיטה של מג"ב והואשמו בהעסקת שוהים בלתי חוקיים.
"המדינה מווסתת את כל העובדים הזרים לענף הבנייה ולנו אסור לקלוט אותם", אומר סיב, "אבל המדינה לא באה עם תשובות, אף אחד לא מצא לנכון להיפגש איתנו, לדבר, לתת פתרון. אנחנו רואים בזה החלטה פוליטית: הם נותנים עובדים פלסטינים לחברה קדישא, לעבודות בגדר המערכת, ליישובים ביהודה ושומרון, למפעלים חיוניים - וענף השיפוצים לא מקבל שום פתרון ושום עובדים. אפילו לבתי מלון כבר החלו להיכנס עובדים פלסטינים".
5 צפייה בגלריה
ערן סיב
ערן סיב
ערן סיב
(צילום: יח"צ )
לפי נתוני מערכת הביטחון, מספר הפלסטינים שעובדים היום באישור בשטחי הקו הירוק וביהודה ושומרון חצה כבר את ה-10,000 (כ-8,000 בתעשייה, כ-1,500 בשירותים וכ-1,300 בבניין. פלסטינים נוספים עובדים בחקלאות ובענפים נוספים). בהתאחדות קבלני השיפוצים טוענים שהמספר הרבה יותר גבוה. סיב: "היום נכנסים 28 אלף פלסטינים באישור - 10,000 ליהודה ושומרון, 8,000 למפעלים חיוניים, 10,000 לאזורי תעשייה מבודדים". במערכת הביטחון העריכו השבוע שמספר השוהים הבלתי חוקיים הגיע כבר ל-40,000.
לנוכח המצב והיעדר הפתרונות, הודיעה לפני כשבועיים ההתאחדות כי היא שוקלת להכריז על שביתה כללית בענף, צעד תקדימי שלא נעשה אף פעם. במקביל מכינים בהתאחדות עתירה לבג"ץ בדרישה שהמדינה תיתן פתרונות למחסור החמור בעובדים ולמצוקת קבלני השיפוץ שאינם מקבלים פיצוי על הפסדיהם. במכתב חריף ששלח סיב לראש הממשלה, בשבוע שעבר, תחת הכותרת "פנייה דחופה בנושא קריסת ענף השיפוצים בישראל", הוא כתב: "קבלני השיפוצים מוצאים עצמם במלחמה כלכלית, מלחמה הישרדותית על פרנסתם. פנינו אינספור פעמים לכלל הגורמים הרלוונטיים במשרדי הממשלה לצורך מציאת פתרון עבור הענף שנותר יתום, ללא מענה וללא אופק. כל פתרון שהצענו לא יושם וכל תחינותינו לא נענו. הענף בסכנת קריסה מיידית - וקריסתו תוביל לקריסת ענפים נוספים במשק ולעליות מחירים עבור אזרחי ישראל. אנו קוראים לך למצוא פתרון מיידי בשבועיים הקרובים, להציל אלפי עסקים, אחרת נכריז על שביתה". במקרה של שביתה, אומרים בהתאחדות, כל עבודות השיפוץ יושבתו, כולל בגני ילדים, בתי ספר, בתי חולים ושאר מבני ציבור.
"2024 תיזכר כשנת השפל בענף השיפוצים", אומר סיב. "מענף חזק, שעבר סבבי לחימה, מגפת קורונה וקשיים רבים במהלך הדרך, ענף שמדי שנה בפסח מגיע לכל בית שני בישראל - הפכנו לענף במצוקת קיום, ללא פתרונות מהממשלה, ללא עובדים, ועם בעלי עסקים שקורסים. לפני יותר מ-20 שנה הוקמה ההתאחדות במטרה למסד ולקדם את הענף, וזו השנה הראשונה שבה יש חשש אמיתי לעתיד הענף, שהתייצב בשנים האחרונות על היקף עבודות של יותר מ-17 מיליארד שקל בשנה, והולך לסיים את השנה על פי הערכות בכ-10 מיליארד שקל. מדובר בהתרסקות. רבים הולכים לאבד את מקצועם, כספם ורכושם, אם מישהו לא יתעורר בקרוב".

יותר מחצי מהקבלנים מתכוונים להעסיק בקרוב פלסטינים

סקר שערכה ההתאחדות בפסח בקרב קבלני שיפוצים מאשש את תיאור המצב של סיב. כ-30% העידו שהיקף העבודה שלהם בפסח ירד ביותר מ-70%. יותר מ-74% אמרו כי נאלצו לבטל עבודות רבות עקב מחסור בעובדים. יותר מ-85% אמרו כי זו הפגיעה הגדולה ביותר שחוו לאורך השנים (רק 13% אמרו כי בקורונה נפגעו יותר). ולא מעט קבלנים שוקלים את עתידם במקצוע: יותר מ-34% אמרו כי הם מתלבטים בנוגע להסבה.
חלק גדול מהם לא יחכו להחלטות הממשלה: יותר מ-53% אמרו כי הם מתכוונים להעסיק בקרוב עובדים פלסטינים, בין אם הדבר יאושר בממשלה ובין אם לא. כ-23% אמרו שלא יחזרו להעסיק פלסטינים. יותר מ-31% מהקבלנים העידו כי ניסו לקלוט עובדים יהודים ללא ניסיון במקום הפלסטינים, אך לא הצליחו.
בקרב הלקוחות ניכר בסקר חשש מהעסקת עובדים פלסטינים: יותר מ-58% מהלקוחות אמרו כי הם דורשים או ידרשו לא להכניס לביתם עובדים פלסטינים. הקבלנים נשאלו בסקר גם שאלות פתוחות על בקשות של הלקוחות הישראלים ועל המחסור בעובדים. אחד מהם ציין: "לקוח שנתקע עם עבודה שאל אם אני מגיע חמוש כשאני בא עם העובדים שלי, שהם ערבים ישראלים". קבלן אחר העיד בעקבות המחסור בעובדים: "החזרתי את אבא שלי מפנסיה, ואני עובד עם ילד בן 17 שלא מתעורר לעבודה".
אחד הפתרונות שדורשים בהתאחדות קבלני השיפוצים הוא שיחזרו לאפשר להם להעסיק עובדים זרים, ובהעסקה ישירה ולא דרך תאגידי כוח אדם. סיב: "בהעסקה דרך תאגידי כוח אדם, שגוזרים קופון, עובד זר מרוויח 110 שקל לשעה, שזה 22 -25 אלף לחודש. זה לא יכול להתאים לנו. בעבר הייתה לנו אפשרות להעסקה ישירה, אבל באו 'אדם טבע ודין' ועוד ארגונים וטענו שגוזלים את העובדים הזרים. אבל אם חס וחלילה קבלן שיפוצים לא משלם - יש ערבות, יש בית משפט".
עוד דרישה היא פיצוי של המדינה לקבלני שיפוצים שנפגעו בעקבות המלחמה. "אזרחים שגרים באזורי הפגזות מקבלים תמיכה. קבלן שיפוצים שהיו לו 14 עובדים פלסטינים ואף אחד מהעובדים האלה לא נכנס, לא מקבל שקל", אומר סיב. "קיבלתי מאות טלפונים של קבלנים שנתקעו".
5 צפייה בגלריה
הצהרה - שר האוצר, בצלאל סמוטריץ'
הצהרה - שר האוצר, בצלאל סמוטריץ'
"בפגישה שלנו עם ראש הממשלה והשרים כולם הסכימו לאפשר לנו להעסיק 3,000 עובדים פלסטינים בתור פלסטר, עזרה ראשונה. עד שסמוטריץ' אמר 'לא' וזה ירד מסדר היום"
(צילום: שלו שלום )
דרישה נוספת היא לאפשר להם להעסיק פלסטינים מעל גיל 40, נשואים, שעברו בדיקת שב"כ וללא עבר פלילי. "עד היום לא היה פועל מעל גיל 41 עם רישיון עבודה שעשה פיגוע", טוען סיב. "הדבר הכי הזוי הוא שגם המל"ל וגם השב"כ וראש הממשלה בעד, ומי שעוצר את זה זה שר האוצר סמוטריץ' והשר לביטחון פנים בן גביר. לשחרר פועלים ליהודה ושומרון זה טוב, כי זה הבייס שלהם, אבל לנו זה לא טוב? העירייה במעלה אדומים מעסיקה עובדים פלסטינים -למה אצלנו לא?
"למי לא פניתי, שר האוצר סמוטריץ', דני דנון, משרד ראש הממשלה, כולם. אף אחד לא חוזר אליי. היחידי שמבין את המצוקה ומנסה לעזור זה אייל סיסו מנהל רשות האוכלוסין במשרד הפנים. צדיק אחד בממשלה שהיא סדום ועמורה עבור העסקים והאנשים השקופים. אבל הוא לא מקבל החלטות בממשלה. לפני שלושה שבועות הייתה ישיבה שראש הממשלה זימן, עם היועץ הכלכלי שלו אבי שמחון, נציג המל"ל, סמוטריץ' ועוד שרים. סיסו אמר: בואו ניתן לקבלני השיפוצים 3,000 פלסטינים בתור פלסטר, עזרה ראשונה. כולם הסכימו, עד שסמוטריץ' אמר: אני לא מוכן, וזה ירד מסדר היום".
לקוחות וקבלנים מדווחים על עלייה של עשרות אחוזים במחירי השיפוצים. לא מתבקש איזשהו פיקוח על המחירים? סיב: "באף מקום בעולם אין פיקוח על מחירי שיפוצים. ביחד עם ח"כ רועי פולקמן ממפלגת כולנו העברנו בעבר בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית חוק שיחייב קבלנים למינימום שנת אחריות על שיפוצים, אבל אז הכנסת התפזרה, ומאז אני מנסה למצוא חבר כנסת שייקח את זה".
לסיב יש עוד טענות: "מדינת ישראל לא מכירה בענף השיפוצים", הוא אומר. "למה נותנים תמריץ של עבודה מועדפת רק לעובדים באתרי בנייה ולא לעובדים בשיפוצים? ומעבר למצוקה של בעלי דירות ולהפסדים של קבלני השיפוצים, למדינת ישראל יש עוד בעיה גדולה: אין כרגע מי שישפץ את הבתים בעוטף עזה ובצפון. להערכתי מדובר בנזקים של 1.5-2 מיליארד שקל – מי יתקן את כל זה? אנשים עוזבים את הענף. אומרים לי: 'פתחתי מסעדה', 'פתחתי חומוסייה', אחד ירד מהארץ, אחד התחיל לעסוק בתיקון אופניים. 'ערן, אני מרים ידיים', אומרים לי. לצערנו קבלני שיפוצים גם סופגים המון תביעות מלקוחות מאז ה-7 באוקטובר, אחרי שבשנים האחרונות הצלחנו להפחית את מספר התביעות הודות למוסד הבוררות שהקמנו. ועכשיו הקיץ בפתח, עם מעברי הדירה והשיפוצים. וזה משליך גם על ענף הבנייה, כי אנחנו קבלני משנה לענף, שעושים עבורו עבודות גמר. בלעדינו הם לא יכולים לסיים את הדירות".
במשרד האוצר מסרו בתגובה: "משרדי הממשלה בכלל, ומשרד האוצר בפרט, משקיעים מאמצים רבים בחיזוק ענף הבנייה למגורים, ובפרט להרחבת היצע העובדים בענף, מתוך מטרה להמשיך להרחיב את היצע יחידות הדיור במשק. מתנהל שיח מול ענף השיפוצים, וככל שיפנו גורמים מהענף, ייקבעו פגישות איתם".
(צילום: ירון ברנר)