בינואר 2020 אישרה ממשלת ישראל את הפרטת נמל חיפה. שנתיים וחצי לאחר מכן, ביולי 2022, זכתה במכרז להפרטת הנמל, בתמורה ל-4.1 מיליארד שקל, הקבוצה שמורכבת מחברת גדות הישראלית (30%) וקבוצת Adani ההודית (70%), שנשלטת בידי גאוטם אדאני (60). אדאני מוגדר היום כאיש העשיר ביותר באסיה, עם הון שמוערך בכ-113 מיליארד דולר, והוא ידוע כחבר קרוב של ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לא מעט פיות נותרו פעורים כשנודע סכום הרכישה, שהפתיע אפילו את האופטימיים ביותר. מי שלא ממש הופתעה היא עו"ד ענת ברנשטיין-רייך, יו"ר לשכת המסחר ישראל-הודו ומנכ"לית בנקאות השקעות ישראל-הודו בקבוצת BDO, שנחשבת לישראלית הכי משפיעה ובכירה בכל הנוגע ליחסים ועסקאות בין שתי המדינות.
ברנשטיין-רייך פועלת כבר למעלה משני עשורים לקידום עסקים עם הודו, כשעל שמה רשומות בעבר יוזמות שונות, כמו הקמת האגריבטור, המרכז לטכנולוגיות חקלאיות ישראליות בהודו ופרויקט ייזום שכונת מגורים בעיר מייסור בדרום מדינת הענק.
"לא הייתי מהיוזמים של העסקה הזו", היא אומרת, "אבל אני יודעת, שכבר שנים שחברת אדאני שמה עין על ישראל. הוא כל הזמן מחפש הזדמנויות עסקיות בישראל ונמצא בקשר טוב עם שגרירות הודו בישראל. אדאני הוא גם ידיד אישי של רון מלכא, מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה, לשעבר שגריר ישראל בהודו. העובדה שהקבוצה הציעה כזה מחיר גבוה, זה משהו שקורה במכרזים. הם שמו את הסכום הזה, כי הם רצו לזכות בוודאות. את אדאני פגשתי פעם או פעמיים באירועים עסקיים, אבל אני לא מכירה אותו אישית".
ואת בנו, קראן, שאמור לפקח מקרוב אחר עבודת הנמל החיפאי?
"גם במקרה זה אין לי היכרות אישית, אבל אין ספק שהרווחנו בגדול מהעסקה הזו. אדאני זו חברה שאפתנית עם מוניטין ועם חזון, שחשובים להם תחומים של אנרגיה מתחדשת וטכנולוגיות חדשות".
יש הטוענים שאדאני רואה בעסקה דרך להיכנס למזרח התיכון ומשם לאירופה, ויש המסבירים את המחיר הגבוה בהתחממות היחסים בין ישראל לבין הודו, ארה"ב והאמירויות. מה דעתך בנושא?
"ראשית, צריך לשים פרופורציות. מדובר בקצת למעלה ממיליארד דולר. מבחינתנו זה 'וואו', אבל עבור אדאני זו עסקה נחמדה. היו לו עסקאות הרבה יותר גדולות. זו עסקה טובה ומשמעותית לישראל, בין היתר, כי בהחלט יתכן ויהיה פה אפקט דומינו, וגם החברים העשירים שלו יבינו שאנחנו מדינה מעניינת וכדאי להשקיע בנו. זו גם עוד הוכחה לכך, שציר העסקים ישראל-הודו צומח, לצד התפתחות היחסים בין שתי המדינות".
6 צפייה בגלריה
"אין ספק שהרווחנו בגדול מהעסקה הזו". נמל חיפה וגאוטם אדאני
(צילומים: דוברות נמל חיפה, AP)
הודו אהובתי
הרומן של ברנשטיין-רייך עם הודו החל ב-1998 לגמרי במקרה, כשסיימה את התואר השני במינהל עסקים. "עד אותו יום, לא הסתכלתי בכלל על הודו", היא מספרת. "החלום שלי היה להיות בנקאית השקעות בסן פרנסיסקו. כשלומדים מינהל עסקים, פוגשים כל הזמן בנקאי השקעות ובטוחים שזה העולם. רק שבאותה תקופה, בעלי למד שם לפוסט דוקטורט והוויזה שהייתה לי אפשרה לי רק לפתוח משהו משלי. פרסמתי קורות חיים בגן הילדים של הבן שלנו, והפנו אותי אל 'הודי עם שיער לבן וזקן'".
אותו הודי היה אנאל שריווסטווה, שהיגר באותה תקופה לארה"ב, לאחר ששימש ראש איגוד התוכנה ההודי, וחיפש עזרה בהרצת סטארט-אפ בהקמת רשתות תקשורת למדינות מתפתחות. "נפגשנו והיה קליק מיידי", משחזרת ברנשטיין-רייך. "די מהר הפכתי שותפה ומנהלת הכספים של החברה, Across World, שסיפקה שירותי תקשורת מקצה לקצה".
"אגב", היא מחייכת, "מי שתמכה בנו באותה תקופה הייתה חברת אפל. הייתי עולה במעלית עם סטיב ג'ובס, נהגנו רק לומר בוקר טוב האחד לשני, לאף אחד לא היה זמן ליותר מזה. אבל אנאל נהג לומר לי: 'הנה חבר שלך'. מכיוון שאנאל לא רצה לנסוע להודו, אני נסעתי. כך החלו הקשרים שלי עם הודו והתאהבתי בה. היום, קורה לי לפעמים, שאני צריכה להיזכר איפה אני נמצאת, כי 60% מהיום אני בזום ובטלפון עם ההודים. יש לי חיבור מופלא עם המדינה הזו ועם האנשים שם. נוהגים להגיד לי שם, שכנראה הייתי הודית באחד הגלגולים הקודמים. מבחינתם זה מאוד ברור. עבורי להיות מנכ"לית בנקאות השקעות ישראל-הודו בקבוצת BDO זו סגירת מעגל. זה להשלים את החלום שהיה לי בצעירותי".
במטוס עם משלחות ביטחוניות
להזכיר: בתחילה, מערכת היחסים בין ישראל והודו לא הבטיחה טובות. בכ"ט בנובמבר 1947, בהצבעה באו"ם, הצביעה הודו נגד תוכנית החלוקה. רק כשלוש שנים לאחר מכן, ב-1950, הגיעה ההכרה הרשמית של הודו בישראל. ראש ממשלת ישראל דאז, דוד בן-גוריון, כתב ביומנו יום קודם לכן: "אם ההכרה תבוא, זו בעיני ההכרה החשובה ביותר, אחרי ההכרה של ארה"ב ובריה"מ. יש בינינו ובין הודו אפשריות של שיתוף פעולה, מתוך זהות רוחנית במידה רבה".
כתב וצדק. כיום מערכת היחסים בין המדינות מצוינת, וכוללת שיתוף פעולה צבאי ומודיעיני רחב וסחר בעל היקף הולך וגדל. ראש הממשלה מודי מוביל מאז בחירתו ב-2014 קו של שיתוף פעולה כלכלי וצבאי עם ישראל. ביוני 2017 אישרה ממשלת ישראל תוכנית רב שנתית להידוק הקשרים עם הודו, בהיקף כולל של כ-240 מיליון שקל, וב-4 ביולי 2017 התקיים הביקור הראשון של ראש ממשלה מהודו בישראל. אומנם, בסוף 2017 התרחשה "חריקה" מסוימת במערכת זו, כשהודו הצביעה באו"ם נגד הכרזת נשיא ארה"ב טראמפ וההכרה בירושלים כבירת ישראל, אבל למרות זאת, כחודש לאחר מכן, הגיע ראש ממשלת ישראל דאז נתניהו להודו כראש משלחת ישראלית גדולה, ונחתמו בין המדינות הסכמים כלכליים ונוספים.
6 צפייה בגלריה
"חל שינוי משמעותי ביחסים בין המדינות בשנים האחרונות". עם ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי
(צילום: עצמי)
נכון להיום נמצא הסחר הישראלי-הודי במגמת עלייה במספר תחומי תעשייה והוא כולל גם סחר באמצעי לחימה, שמהווה חלק ניכר מהיצוא הישראלי להודו. "חל שינוי משמעותי ביחסים בין המדינות בשנים האחרונות", אומרת ברנשטיין-רייך. "הרבה דברים קורים גם מתחת לפני השטח. החתימה על הפרטת נמל חיפה היא רק דוגמה למהלכים שמתרחשים לאחר תקופת הבשלה. מהלכים כלכליים צריכים זמן. בימים אלו אני מטפלת בעשר עסקאות במקביל, כשלכל אחת יש יכולת של אימפקט משמעותי. להערכתי, בשנה-שנתיים הקרובות נראה פה דברים, שיכפילו את הסחר בין המדינות".
ויחצו גם את הצפי של היקף הסחר בין המדינות?
"כשמדברים על היקף הסחר, תלוי את מי שואלים. ישראל מדברת על שישה מיליארד דולר בשנה, הודו על 7.5 מיליארד. וזה לא כולל את הסחר הביטחוני".
שקיים, גם אם לא מודים בו באופן רשמי?
"בהחלט. הדרך שלי לדעת את זה היא לראות מי יושב לידי במטוס. אני טסה להודו למעלה מ-20 שנה וכבר מכירה את האנשים. מלבד עובדים זרים ותרמילאים, יש אנשי ביטחון ומשלחות של תעשיות ביטחוניות מחברות כמו אלביט והתעשייה האווירית. עצוב להגיד את זה, אבל הבעיות של רוסיה יובילו למכרזים ביטחוניים חדשים, ישראל הולכת ליהנות מהם".
"נשות עסקים? המצב בהודו הרבה יותר טוב מאשר בישראל"
בשבוע שבו נחתם ההסכם עם נמל חיפה, נחתמה גם עסקה אותה ליוותה מקרוב ברנשטיין-רייך, בין חברת פינרג'י הישראלית, מפתחת טכנולוגיית מתכת-אוויר שמאפשרת הפקת חשמל משילוב של חמצן מהאוויר החופשי עם מתכות (אלומיניום ואבץ) באופן שלא פולט מזהמים לסביבה, לחברת Hindalco Industries, אחת מיצרניות האלומיניום הגדולות בהודו. החברות יבצעו ביחד מו"פ ופיילוטים לטובת ייצור אלומיניום והתאמתו ליישומים בשוק ההודי, כשמטרת ממשלת הודו היא ייצור ומכירה של רכבים חשמליים. "שלוש שנים לקח לרקום את העסקה", היא מספרת.
למה כל כך הרבה זמן?
"להודים לוקח הרבה זמן לתת אמון, להאמין בטכנולוגיה ובאנשים. הם אומנם צועקים חדשנות, אבל מטבעם הם מאוד שמרנים, ולוקח להם זמן להטמיע חדשנות. לנהל מו"מ עם הודי זה לדעת שהוא ארוך, כי הם לא עושים עסקים עם מי שהם לא מכירים. הם קודם כל ייכנסו למו"מ כדי להכיר אותך, ואז תגיע הדינמיקה. אי אפשר להגיד להודים: that is my best offer. זה לא תופס אצלם. גם בעסקה הזו, שהיא בתחום חדש בהודו, היו הרבה מאוד שעות עבודה. של זום, ביקורים ופגישות והחלפת טיוטות. עד לחתימה".
בתמונת החתימה את בולטת כאשה יחידה. כמי שפעילה למען קידום נשים בעסקים ומשמשת נציגת ישראל בארגוני נשים בינלאומיים, מה יש לך להגיד על נוכחות נשית בעסקים בהודו?
"אני רגילה להיות אשה יחידה בעולם עסקי גברי, אבל זה כבר לא ככה, לא בהודו ולא במדינות אחרות. בעסקה הזו היו מעורבות עוד נשים, אם כי מעט מאד ביחס למספר הגברים. הודו היא דווקא דוגמה טובה להתפתחות של מנהיגות נשית. אינדירה גנדי הייתה ראשת הממשלה עד שנרצחה, סוניה גנדי נבחרה לראשות הממשלה ב-2004, אבל הודיעה שהחליטה לוותר על התפקיד ונשארה יו"ר מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי. יש הרבה נשים חזקות בהודו, בהן ראשות מדינות וכאלו שעומדות בראש ארגונים פיננסיים. הם יודעים לקבל הנהגה נשית. המצב בהודו מבחינה זו הרבה יותר טוב מאשר בישראל. פה, הרוב המוחץ של ההנהגה הפיננסית הוא גברי. יש בהודו גם הרבה נשות עסקים, לאשת עסקים הודית הרבה יותר קל מאשר לאשת עסקים ישראלית".
למה?
"אשה הודית שבאה הביתה לא צריכה לבשל ולא עוסקת כמעט במלאכת הבית. יש לה משרתים מסביב לשעון, לרוב היא גרה עם ההורים של בעלה בבית שבטי. במעמד הבינוני-גבוה הם גם לא עושים הרבה ילדים, הממוצע הוא ילד וחצי למשפחה. אפשר לעשות שם קריירה בלי כל האתגרים שיש בחיים המערביים, כשהמשכורות של המעמד הזה הן גבוהות במיוחד. רמת החיים של הנשים האלו שם מאוד גבוהה, לא אחת יותר גבוהה מאשר אצלנו".
"הממשלה צריכה להשקיע יותר כסף ביחסים עם הודו"
עם השנים הפכה ברנשטיין-רייך למומחית בכל הקשור להודו, כולל גם בתחומי האמנות והתרבות. אחד הזכרונות שלה הקשורים בתחום זה מתחבר לשנת 2005, אז עלה בישראל המופע "בהרטי", שהחל להפיק האמרגן והמפיק אברהם דשא פשנל, ולא הספיק לראותו, כי נפטר שנה קודם לכן.
"הכרתי את פשנל בארוחת ערב אצל שגריר הודו בישראל, אז כבר ניהלתי חברה לפיתוח עסקי למדינות מתפתחות, והיו לי משרדים בבומביי", היא מספרת. "פשה העלה בפניי את הרעיון להפקה, ואני הצעתי לו את הסיוע שלי לצורך זה. הוא אומנם לא היה מעולם בהודו, אבל אהב שירים הודיים וידע אותם בע"פ, וחלם על הפקה גדולה, שתביא את התרבות ההודית לבמה. בסופו של דבר, הפקתי את המופע בפועל לצד גשש פשנל (הבן שלו), שגם אהב את התרבות ההודית".
לאחר למעלה מ-20 שנה על קו ישראל-הודו, לא שקלת לקחת את המשפחה ולעבור לשם?
"בוודאי שכן. אני רוצה להיות שגרירת ישראל בהודו. זה החלום, זה התפקיד האולטימטיבי אליו אני שואפת. כדי לקדם עסקים ובכלל את הקשרים בין שתי המדינות. אפשר לעשות הרבה דברים יפים יחד".
נדמה שהעידן החדש בין שתי המדינות החל, באופן סמלי, בטבילה המשותפת של נתניהו ומודי במים ב-2017. איפה את רואה את היחסים בין המדינות בעוד כמה שנים?
"תהיה התקדמות ללא ספק, אבל צריך להתגבר לשם כך על דברים שמעכבים. הממשלה צריכה להשקיע קצת יותר כסף ביחסים עם הודו. תראי למשל איך מדינות כמו יפן או הולנד וגרמניה, משקיעות ים של כסף ביחסים עם הודו. הן מבינות שהודו עומדת להיות הכלכלה מס' 2 בעולם, זה העולם החדש. הגיל הממוצע של כמחצית מהאוכלוסייה בהודו עומד היום על 28 ומטה, כוח אדם צעיר, איכותי, בטוח בעצמו. תפיסת העולם שלהם שונה משל בני ה-60 ומעלה, שעדיין זוכרים את הבריטים. הבריטים יצרו אצל ההודים שריטה. הם עיכבו את הודו, פגעו בכלכלה שלה, בהערכה העצמית של האנשים שבה.
"לוקח זמן להשתחרר מזה. הצעירים, כאמור, לא שם. לכן, למשל, הם לא רואים אנשי עסקים זרים ככובשים אלא כשותפים. לכן הם עושים את הדברים אחרת. בפרספקטיבה של מעל 20 שנה בהודו, אני רואה את הדברים משתנים, דוהרים קדימה. אני מקווה, שממשלת ישראל תשקיע משאבים וכוח אדם בהתאם".
