היום (ו') יצוין ברחבי העולם יום הקשיש הבינלאומי שמטרתו להעלות לסדר היום הציבורי את רווחתו של הציבור המבוגר ואת האופן בו המדינה, כמו גם החברה, נותנות מענה לצרכיו. במקביל, באופן כמעט סוריאליסטי, החל מהיום מובטלים בני 67 ומעלה שאיבדו את מקום עבודתם בעקבות משבר הקורונה יפסיקו לקבל את מענק ההסתגלות שקיבלו מהמדינה. עבור חלקם מדובר בגזירה כלכלית קשה ביותר.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כך למשל, יוסף (70) מצפון הארץ שבמשך כל חייו הבוגרים עבד, וגם לאחר שהגיע לגיל פרישה. כשהתחיל משבר הקורונה הוא פוטר מעבודתו כנהג הסעות, ומאז הוא מתקיים ממענק ההסתגלות. "עבורי הפסקת המענק זאת קטסטרופה", הוא מספר. "אין לי הכנסה חוץ מקצבת זקנה. במשך שנים המשכתי לעבוד משיקולים כלכליים כדי שאוכל לחיות בכבוד. גם עם המשכורת בקושי החזקתי את הראש מעל המים".
יוסף מודאג ממה שצפוי לו: "ניסיתי למצוא עבודה ולא הצלחתי, בגיל שלי זה קשה. לא רוצים להעסיק אנשים מבוגרים. לא יישאר לי כסף לחיות ואני לא יודע איך אשלם מהיום את הוצאות הבית, אפילו חשמל, גז ותרופות. זה מתסכל שכל החיים עבדתי ואני לא יכול להזדקן בכבוד, אני חנוק מהמצב הזה. לא רואים אותנו, צריך לאפשר לנו להזדקן בכבוד".
בתחילת המשבר הכלכלי היו זכאים למענק ההסתגלות (עד לסכום של 4,000 שקל לחודש), שניתן לגברים ונשים מעל גיל 67 כתחליף לדמי אבטלה כ-50 אלף אזרחים ותיקים. מדובר באנשים שאינם מקבלים פנסיה, או לחלופין שתשלומי הפנסיה שלהם נמוכים במיוחד. חלקם נאלצים להמשיך לעבוד גם אחרי הגעתם לגיל פרישה משיקולים כלכליים, שכן קצבת הזקנה שהם מקבלים לא מספיקה להם כדי להזדקן בכבוד.
כ-30 אלף מהם הצליחו להשתלב חזרה בשוק התעסוקה, וכ-20 אלף שלא הוחזרו יצטרכו מהיום לחיות רק מקצבת זקנה והבטחת הכנסה. קיים חשש ממשי שחלק מהם עלולים להידרדר מתחת לקו העוני בגלל הפסקת התשלום.
בימים אלו פנה המטה לקידום תעסוקתי, הכולל 33 ארגונים חברתיים, לממשלה בבקשה לסייע באופן יזום לכל אחת ואחד מ-19 אלף מובטלי הקורונה מעל גיל 67, שאיבדו את עבודתם בעקבות המשבר, ולא להשאיר אותם ללא פתרון. "הממשלה חייבת להתגייס כדי שמובטלים אלה לא יתדרדרו לעוני מרוד באופן מיידי", אמרה טלי ניר, מנכ"לית עמותת 121, המובילה את המטה. "היא יכולה לסייע למפוטרים המבוגרים באמצעות מתן תמריצים למעסיקים פרטיים להעסיק אותם, בהעסקה של חלק מהם במשרות נדרשות בשירות הציבורי, וכן בתמיכה ביזמות שלהם לפתיחת עסקים קטנים".
"אל תשליכני לעת זקנה", מוסיפה בת-אל נוצני (74), שעד הקורונה עבדה כמורת דרך לתיירות נכנסת. "נקלענו לסיטואציה שאנחנו לא אשמים בה. מענק ההסתגלות הביא אותי למצב שאני יכולה להמשיך לשמור על איכות החיים שלי.
"עבדתי 35 שנה, ועוד שבע שנים כמורת דרך. העבודה אפשרה לי לחיות בכבוד וברווחה, ואני רוצה להמשיך לחיות כך. אני רוצה להביא מתנות לנכדים שלי, לעזור לילדים, זה חשוב לי. זו הרגשה מתסכלת שאני לא יכולה להרשות לעצמי את מה שיכולתי בתקופה שעבדתי. צריך להבין שהגיל זה מחסום תעסוקתי. אנחנו לא מתעצלים, אנחנו רוצים לעבוד. רק תתנו לנו ונקפוץ על זה".
