בית המשפט המחוזי בחיפה שדן בחלוקת רכוש בין בני זוג גרושים קבע לאחרונה שדירה הרשומה על שם האישה תישאר בבעלותה הבלעדית ולא תיכלל במסגרת איזון הנכסים. בכך נדחה ערעור של הבעל על החלטה של בית המשפט למשפחה, שבו טען שהנכס נרכש אמנם לפני הנישואים אך בעת שהזוג הוגדר ידועים בציבור, והרישום על שם האישה בוצע כדי לקבל הטבת משכנתה.
בני הזוג התחתנו ב-2013 בנישואים אזרחיים ובית המשפט התיר את נישואיהם ב-2020. במהלך התקופה נולדו להם שני ילדים. בית המשפט למשפחה קבע לעניין איזון המשאבים שהחל מ-2009, טרם נישואי הצדדים, הם חיו כידועים בציבור.
את דירת המחלוקת רכשה האישה באפריל 2012 ורשמה אותה על שמה. למרות זאת, בן הזוג ביקש לכלול את הדירה באיזון הנכסים שכן לדבריו היא נרכשה בתקופת החיים המשותפת. הוא הסביר שהדירה נרשמה על שם האישה בלבד כדי לאפשר לצדדים לקבל הלוואה מובטחת משכנתה, תוך הטבות בריבית, שכן על שם האישה לא הייתה רשומה כל דירה אחרת.
האישה טענה מנגד כי הרוכשים האמיתיים של הדירה הם הוריה, שבחרו לרשום את הנכס על שמה משיקולי מס, שכן על שמם כבר הייתה רשומה דירה אחרת.
בית המשפט למשפחה קבע שהבעל לא עמד בנטל להוכיח כוונת שיתוף בדירה ותביעתו להכליל אותה באיזון המשאבים נדחתה. נקבע שלא הוכחה טענתו שלפיה התשלום הראשון על חשבון רכישת הנכס, בסך 95 אלף שקל, שולם מכספים משותפים. עוד נקבע כי גם אם הדבר היה מוכח מדובר בסכום קטן ביחס ליתרת התשלום (840 אלף שקל) ואין ללמוד מכך על כוונת שיתוף. כמו כן נדחתה הטענה שנערך שיפוץ מסיבי בדירה על ידי בני הזוג לאחר הרכישה, וצוין כי הנכס לא שימש למגורים משותפים.
עו"ד רפי בוקרבערעור טען הבעל שהוא לא היה מיוצג בבית המשפט למשפחה והוטעה לחשוב שההליך עוסק בהצהרה על זכותו לאיזון הנכסים המשותפים, שלאחריו היה מוכיח את זכויותיו בדירה. הוא צירף ראיות שלדבריו מוכיחות את טענותיו כגון תמלול סרטון בו נשמעת האישה אומרת לאביה כי הדירה משותפת וכן צילום חשבוניות רכישה של חומרי בניין.
האישה הדגישה בתשובתה כי עובדת אי ייצוג בעלה לשעבר בהליך בבית המשפט למשפחה לא צריכה לשמש "לזכותו" ולמקצה שיפורים בערעור. במיוחד כשבית המשפט, יותר מפעם אחת, המליץ לו לקחת עורך דין. היא הוסיפה שאין לקבל את הראיות החדשות וציינה כי הסרטון והחשבוניות מתייחסים בכלל לדירה אחרת.
ואכן, שופטי המחוזי חננאל שרעבי, אספרנצה אלון ואריה נאמן דחו את הערעור. הם ציינו שניסיונו של הבעל לטעון שלא הבין את אופן ניהול התביעה בבית המשפט למשפחה לא משכנע. הם הוסיפו כי אין בראיות הנוספות שהגיש לשנות את המסקנה כי לא הוכחה כוונת שיתוף בנכס.
בפסק הדין הודגש שיש קושי להיעתר לצירוף הראיות החדשות מהטעם שהמערער לא היה מיוצג, לאחר שבית המשפט למשפחה הפציר בו לקחת ייצוג משפטי. זאת ועוד, לא הוצגה בפניהם "ראיית זהב" שתשכנע אותם לקבל את הראיות הנוספות. הבעל חויב בהוצאות בסך 10,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ הבעל: בעצמו
• ב"כ האישה: עו"ד אודליה חן
• עו"ד רפי בוקר עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
