ועדת הערר שבבית המשפט המחוזי בתל אביב הכריעה לאחרונה בסכסוך בין חברה שרכשה שלוש דירות בפרויקט "יונייטד שרונה" ברחוב ארניה בעיר לבין מנהל המיסוי. מדובר בפרויקט שבמסגרתו הגיעו רוכשים רבים להסדר פשרה בנוגע למס הרכישה, אבל העוררת לא הצטרפה אליהם והמשיכה לטעון למס רכישה נמוך יותר. הוועדה חייבה את מנהל המיסוי להחיל עליה את ההסדר אך במקביל חייבה את החברה בהוצאות.
חברת "ס.ב. ניהול מקרקעין" הייתה אחת מבין רוכשים רבים שבמרץ 2016 זכו כקבוצה במכרז שנערך על ידי רשות מקרקעי ישראל למכירת זכויות חכירה בחלקה. הזכויות נרכשו תמורת 1.06 מיליארד שקל והפרויקט אמור לכלול כ-420 דירות בשלושה מגדלים בני 37 קומות לצד משרדים, שטחים מסחריים וחניות. החברה רכשה שלוש דירות מגורים, דירה אחת בכל מגדל, באמצעות בעל המניות שלה.
בין החברה לבין מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב התעוררה מחלוקת לגבי היקף מס הרכישה שבו היא מחויבת. בעוד החברה טענה שיש לחשב את המס לפי שווי של 24 אלף שקל למ"ר (השווי שהוצג לה לטענתה בתחילת הפרויקט על ידי מארגני הקבוצה), הטיל מנהל המיסוי עליה ועל יתר הרוכשים מס לפי חישוב בסיסי של 50 אלף שקל למ"ר לאור פרויקטים עם מאפיינים דומים בסביבה.
במסגרת השגה הופחת החישוב ל-45 אלף שקל למ"ר בהתאם לחוות דעת שהוגשה למנהל המיסוי על ידי מומחה מטעמו. גם הרוכשים האחרים לא השלימו עם חישוב המס, אך רובם המוחלט חתמו על הסדר פשרה מול מנהל המיסוי שבו הוסכם על שווי של 42 אלף שקל למ"ר.
החברה לא הצטרפה להסדר, ומנהל המיסוי קבע כשהיא תשלם מס רכישה לפי שווי של 45 אלף שקל למטר. החברה הגישה ערר באמצעות עו"ד פז יצחקי-וינברגר ועמדה על טענתה כי יש להחיל עליה מס לפי חישוב של 24 אלף שקל למ"ר או לכל היותר לפי השווי שהושג בפשרה.
מנהל המיסוי, שיוצג על ידי עו"ד אדם טהרני, טען כי העוררת אינה יכולה לאכול את העוגה ולהותיר אותה שלמה.
יו"ר ועדת הערר שבבית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט הרי קירש, הבהיר כי העלות המשוערת שלטענת החברה הוצגה בפניה בעת הצטרפותה לקבוצה איננה רלוונטית, שכן לצורך חישוב מס רכישה יש לתור אחר שווי יחידות המגורים ולא עלות הקמתן.
הוא ציין שהעוררת לא צירפה חוות דעת שמאי שתוכיח את טענותיה בעניין שווי הדירות, והוסיף כי לכאורה בנסיבות אלה היה מקום לדחות את הערר, ואולם, הדבר יביא לתוצאה בלתי צודקת.
בהחלטה צוין כי מאות רוכשים אחרים באותו פרויקט קיבלו בסופו של דבר שומות מתוקנות המבוססות על שווי מכירה של 42 אלף ש"ח למ"ר. כלומר, מנהל המיסוי אימץ נתון זה, אמנם אגב פשרה, כראוי והוגן בנסיבות המקרה.
השופט קבע שיש להחיל את הפשרה גם על החברה ואין "להעניש" אותה על כך שהתעקשה לטעון לשווי נמוך יותר, אם כי ניתן להביא זאת בחשבון בפסיקת ההוצאות. לפיכך נקבע כי שווי המכירה לגבי שלוש הדירות יעמוד על 42 אלף שקל למטר. החברה חויבה בהוצאות בסך 50 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ העוררת: עו"ד פז יצחקי-וינברגר
• ב"כ המשיב: עו"ד אדם טהרני
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
