אם הייתם בישראל במהלך המבצע הצבאי האחרון ואין לכם ממ"ד בבית, אתם בטח יודעים מה מסתתר במרתף של הבניין שלכם - וגם אם איכשהו נמנעתם מביקור בו, אתם בוודאי יכולים לנחש. ובכן, אוצרות גדולים לא תמצאו שם. יותר לכיוון אופניים זנוחים שמעלים חלודה, כמה חפצים ישנים שכדאי לפנות, ריח של טחב והרבה עובש. הגיוני בסך הכול. למה שמישהו ישקיע בחלל שבו כף רגלו דורכת רק כששומעים אזעקה?
המרתפים של האלפיון העליון
(צילום - אסף מגל)
ובכן, ליידיז אנד ג'נטלמן, יש גם מרתפים אחרים. בבתים של מיליארדרים, כך סיפרו השמועות, שוכנים מרתפי ענק מפוארים הכוללים יחידות דיור מפנקות, אולמות קולנוע סודיים, חדרי כושר משוכללים ופינות ספא ואירוח יוקרתיות.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
רצינו להציץ, אבל משאלת הלב הכמוסה שלנו התגלתה כמסובכת יותר מכפי שחשבנו. במהלך התחקיר (המתיש עד מאוד) התברר לנו שרבים מהמרתפים של אנשי האלפיון העליון נבנו בחשאיות וללא דיווח לרשויות. אף שהבטחנו דיסקרטיות מלאה, עשרות הפניות שביצענו הסתיימו בתשובה שלילית מאכזבת. "המרתף נבנה באופן בלתי חוקי", אמרו לנו, "לא נוכל לחשוף אותו".
אבל היי! אנחנו לא מאלה שמרימים ידיים בקלות. אחרי מאסה קריטית של ביטולים, "רגליים קרות" ולחץ מסיבי של המעצבות על בעלי הבתים, מצאנו כמה עשירים עם מרתפים חוקיים שהסכימו לפתוח את הלב (ואת דלת המרתף), וסיפקו לנו הצצה מסקרנת במיוחד למקום הכי נמוך בבית שלהם.
אנחנו מתחילים את הבוקר במושב פסטורלי בשרון שאסור לנו להזכיר את שמו, אבל לפי מכוניות היוקרה שחונות ברחוב אנחנו מבינים שהגענו למקום הנכון. שירלי דן, האדריכלית של אנשי האלפיון העליון, פותחת את הדלת לווילה מטורפת בסגנון ספרדי, עם בריכה מדהימה וסלון יוקרתי מעוצב בטוב טעם. אנחנו חומדים השתרעות קלה על אחת הספות שנראות מזמינות במיוחד, אבל דן מזרזת אותנו לכיוון המדרגות, אל הסיבה שלשמה התכנסנו כאן: המרתפים של אנשי האלפיון העליון. ובכן, טחב ואוויר מעופש אין פה - מדובר בקומה מפנקת, מאווררת ומוארת במיוחד.
שטח המרתף הוא 150 מ"ר, ועלות השיפוץ שלו מוערכת במיליון שקל. החלל הוא חלק בלתי נפרד מהבית, ויש לו שימושים רבים. יש כאן עולם ומלואו: חדר קולנוע עם מקרן, מסך טלוויזיה גדול וספות רכות, וחדר עבודה המשמש משרד. בין שני אלו ניצב אקווריום ענק באורך של שלושה מטרים וחצי, ובעלות של מאה אלף שקל. האקווריום משמש מעין מחיצה בין חדר העבודה לקולנוע. בנוסף יש כאן גם יחידת דיור שהיא למעשה סוויטה, כמו בבית מלון או בדירת יוקרה, אבל במרתף.
בר המזל שמתגורר בסוויטה התת-קרקעית הוא הבן של בעלת הבית, קצין מסתערב ביחידת דובדבן, שמתגורר בה בעיקר בסופי שבוע. יש לו יציאה פרטית למרפסת, מטבחון חמוד וחדר ארונות גדול ומפנק. חיטוט קצר בארונות מגלה שהבחור הקשוח מנהל חיים ספרטניים, ולא מנצל כהלכה את השטח הגדול של הארון. מה שכן, עם כל הלוקסוס הזה נראה שהבן לא יעזוב את הבית של ההורים בשביל לגור בדירת שותפים בתל אביב.
ביציאה מהסוויטה של החייל אני מגלה מסדרון נוסף עם דלת מסתורית. אני פותח אותה בזהירות, ומגלה מכונת כביסה ומייבש שפועלים בשיא המרץ. דן סוגרת לי את הדלת על האף. "זה חדר שירות שמכיל מכונת כביסה ומקלחת של המטפלת".
על אף שמדובר במרתף מתחת לפני הקרקע, ואף שמכונת הכביסה והמייבש עובדים בכל הכוח, אין רעש. הדלת האיכותית בולמת את הסאונד, ואפשר לשמוע את הציפורים מצייצות בגינה המטופחת שלמעלה. בקצה המסדרון יש דלת נוספת אבל דן לא מרשה לי לפתוח: "זה החדר של המטפלת, תן לה קצת פרטיות!"
בתוך וילה ענקית הניצבת על הכרמל ומשקיפה על נוף עוצר נשימה אנחנו פוגשים את אריאלה עזריה ברקוביץ, המעצבת של אנשי האלפיון העליון. היא אוסרת עלינו לצלם את החצר המטופחת ואת רכב שטח האקסטרים היוקרתי, אז תיאלצו להשתמש בדמיון שלכם.
ירידה קצרה במדרגות מהסלון ואנחנו מגיעים ל"חדר המשחקים". ברוכים הבאים ללונה פארק למבוגרים בלבד, הכולל בר משקאות מרווח כאילו אנחנו בפאב תל-אביבי, סלון אירוח מפנק, טלוויזיה ענקית ושולחן ביליארד מקצועי כמו בסרטים. במפתיע, שולחן הביליארד הוא בצבע כתום - בהתאמה מדויקת לצבע של הספות הנוחות. עזריה מחייכת כשאנחנו מזהים את הטוויסט העיצובי, ומסבירה על השינוי המפתיע בגון השולחן שעלה המון כסף.
"העיצוב של המרתף הזה עלה 700 אלף שקל. שולחן הביליארד בדרך כלל ירוק, ואילו כאן הוא בצבע כתום אפרסמון בדיוק כמו הצבע של הספות. העיצובים שלי מתחילים תמיד עם הבדים. התחלתי עם העיצוב של הספה בכתום כי זה צבע שמאוד מחמם את הלב, אבל כתום וירוק לא הסתדרו לי בראש, אז הזמנתי שולחן ביליארד עם שטיח כתום!"
קירות המרתף מצופים בבד קטיפה רך, ועזריה מסבירה: "זו אווירה של כיף ונוחות. הקירות מצופים במשושי קטיפה, בתקרה של יש שילובים של אבן פרובנס. בחרנו בטלוויזיה גדולה, מסך של 85 אינץ', כי הגודל מאוד חשוב. כשיש לך מקום גדול, חייבים לראות את הטלוויזיה מכל הזוויות כולל מהבר".
בנוסף לחלל המרכזי של המרתף יש עוד חדר טלוויזיה למשחקי מחשב, ושני חדרי שינה גדולים לילדים חובבי אקסטרים. הגלשנים היוקרתיים שלהם זרוקים על הרצפה אבל את זה אסור לנו לצלם, אז אנחנו חוזרים לחלל המרכזי כדי לבדוק מה אפשר לשתות במרתף של אנשים עשירים במיוחד. ובכן, כל מה שתרצו. בר המשקאות המסוגנן מכיל את מיטב מותגי האלכוהול הבינלאומיים והיקרים, וכמעט כל הבקבוקים סגורים.
בארונות התצוגה המפוארים יש מגוון רחב של כוסות אלכוהול, חלקן מצופות זהב, ולצידן מקרר יינות גדול. עזריה מבחינה בעניין הרב שמגלה הצלם שלנו באלכוהול, ומסבירה לנו בסבלנות על סוגי הכוסות השונים בארונות.
הכוס היחידה שאנחנו מזהים היא של וויסקי, ועזריה מחליטה לפנק אותנו, מוצאת באחת הפינות בקבוק יוקרתי (ופתוח) של וויסקי מקלאן ומוזגת לנו ביד נדיבה, על חשבון הברון. אנחנו יושבים על הבר בנוחות, צוחקים, מקשקשים ומשחקים פול על שולחן כתום. מי היה מאמין שאנחנו תקועים מתחת לאדמה?
שעת בוקר באחת משכונות היוקרה המפורסמות של השרון. שירה מוסקל, האדריכלית והמעצבת של אנשי האלפיון העליון, פותחת לנו את הדלת לעולם הנסתר וההדוניסטי של הלקוחות הכבדים שלה. מדובר בווילה ענקית ומטופחת הכוללת בריכה, מספר לא ברור של מפלסים ומעלית שירות המשייטת בין הקומות השונות. בעלת הבית משביעה אותנו שלא לחשוף את מיקום הבית. בי נשבעתי.
אנחנו נכנסים למעלית, אני ממהר לטעות ולוחץ "מתוך בלבול" על אחת הקומות העליונות. דלת המעלית נפתחת לחדר ספרייה מפתיע, עם סולם ברזל על מסילה למדפים העליונים ותצפית ייחודית מלמעלה על המטבח הרחב והמעוצב. מוסקל מחזירה אותנו מיד למעלית ואנחנו יורדים בחרישיות אל מתחת לפני האדמה, אל המרתף שמזכיר מלון בוטיק יוקרתי.
"יש פה 120 מטר שמחולקים לחלל מרכזי ושלוש סוויטות חדרי שינה, לשלושת ילדי המשפחה הבוגרים שלמעשה כבר עזבו את הבית. יש פה מטבחון, סלון, חדר משחקים ושלושה חדרי שירותים. העיצוב של המרתף עלה מאות אלפי שקלים".
בחלל המרכזי ניצבים שולחן ביליארד וטלוויזיה גדול. מה עוד? המון צעצועים סנטימנטליים משנות ה-80 ואוספים מסקרנים של חפצים ישנים, כמו כיסאות קולנוע אותנטיים מקולנוע מוגרבי המיתולוגי. מוסקל לוקחת אותנו לסיור קצרצר בחדרים. החדר הראשון שייך לבן הגיטריסט, חובב המוזיקה. כיום הוא סטודנט והחדר מיותם. מכאן אנחנו עוברים לחדר השני.
"כשעשינו את החדר הזה הדיירת הייתה סטודנטית לאדריכלות, ועכשיו היא כבר אדריכלית בעצמה וגרה בבית משלה", מספרת מוסקל. החדר השלישי שייך לבת הגדולה שכבר נישאה, ומגיעה מדי פעם להתפנק אצל אמא - וכשאני אומר "להתפנק" אני יודע על מה אני מדבר. מדובר במקלט בטון מסיבי עם מקלחת ושירותים צמודים, שמאפשר למי ששיחק לו מזלו להתגורר כאן במצב מלחמה, תחת התקפת טילים או בסגרים ארוכים, עד קץ הדורות ובתנאים של מלון בוטיק. נוכח העלייה במחירי הדיור והצפיפות, קשה לעכל ששלוש יחידות הדיור האלה עומדות ריקות מרבית ימות השבוע. אם היה לי ממ"ד כזה אצל ההורים, לא הייתי עוזב את הבית עד גיל 50.
"זאת משפחה חמה, ובסופי שבוע הילדים מגיעים לישון כאן במרתף. לכל ילד יש את הפינה החביבה שלו. זה הכיף הכי גדול של בעלי הבית".
בחצי חדר נוסף שיוצא מהחלל המרכזי יש פינת משחקים, ספרייה, פינת יצירה והרבה צעצועים לנכדים שעדיין לא נולדו. במרתף יש חדרים נוספים שאסור לצלם, וגם מחסן שירות וחדר מסתורי לחתול שדלתו נעולה כעת. כן, אתם קוראים נכון. גם לחתול מגיע חדר.
בדלת החדר של החתול האריסטוקרטי יש חור כניסה מותאם, פתח תחתון ומעוצב עם אוזני חתול חמודות ועמדת השחזת ציפורניים מעוצבת. את החתול עצמו לא ראינו אבל אנחנו מוכנים להתחלף איתו, לפחות ליום אחד.
