פסק בוררות שניתן לאחרונה ואושר על ידי בית משפט השלום בבת ים, חייב חברה יזמית לשלם 481,470 שקל ללקוח שהזמין ממנה שיפוץ, אולם היא נטשה את דירתו בעיצומן של העבודות. הבורר, השופט בדימוס דן מור, קבע שהחברה ומנהלה פעלו בחוסר תום לב והפרו באופן יסודי את ההסכם עם התובע.
תחילת הפרשה באפריל 2015, אז התקשרו בעלי דירות ברחוב הופיין בחולון – בהם התובע – עם היזמית לצורך ביצוע עבודות תמ"א 38 בבניין. בשלב מסוים היזמית ביקשה תיקון להיתר בנייה, אולם על רקע ההתקדמות האיטית בביצוע העבודות הדיירים הגישו התנגדות. היזמית, שרצתה להסיר את ההתנגדויות ולהמשיך בביצוע הפרויקט, העלתה הצעה מפתה לתובע, שהיה "הרוח החיה" בהתנהלות בעלי הדירות. לפי ההצעה, הוא יחזור בו מהתנגדותו ויסייע בהשגת הסכמת בעלי הדירות הנוספים, ובתמורה היזמית תשפץ את דירתו.
התובע הסכים ובספטמבר 2017 החלה היזמית בעבודות השיפוץ ("הסכם התוספת"). בין היתר פירקו עובדי החברה את רצפת הדירה, ניתקו אותה ממים וחשמל, הרסו את הקירות הפנימיים והחלו לטייח את הקירות ולהתקין את צנרת החשמל. ואולם כמה שבועות לאחר מכן נטשו העובדים את הדירה והותירו אותה הרוסה ומלאה בשאריות חומרי בנייה ופסולת.
כשנה לאחר מכן הגיש הדייר את תביעתו לבית המשפט. ההליך הועבר להכרעת בורר מתוקף תניית בוררות שבהסכם התמ"א. הבורר מור דחה את טענות ההגנה שהעלתה החברה, בהן בקשתה לביטול הסכם התוספת בעילה של כפיה ועושק.
הוא הסביר כי כפייה קיימת כשאדם מתקשר בחוזה רק בשביל להשתחרר מלחץ בלתי חוקי שמופעל עליו, ואולם "קשה לראות בהגשת התנגדויות לרשות הרלוונטית כמעשה בלתי חוקי". הוא הוסיף כי היזמית היא הצד החזק ביחס לתובע, בין היתר לאור ניסיונה הרב בפרויקטים דומים.
גם ביחס לטענת העושק הכתב כי "טוב היה שלא הייתה נשמעת". הבורר נימק שהתמורה שנתן התובע ליזמית עבור שיפוץ דירתו – חופש פעולה לביצוע עבודות התמ"א – היא תמורה ראויה וודאי שאינה גרועה מהמקובל.
הוא גם דחה את ניסיון היזמית לשוות להסכם אי חוקיות, על רקע כוונת התובע במסגרת השיפוץ לפצל את דירתו בניגוד לחוק. נכתב שהעסקה נשוא ההסכם לכל היותר אינה "מריחה" טוב, שכן התובע מקבל יותר משאר הדיירים, אולם מכאן ועד אי חוקיות המרחק רב.
הבורר התרשם כי למעשה קצה נפשו של מנהל היזמית מהתנהלותו הבעייתית של התובע במהלך שיפוץ הדירה, וזו הסיבה להפסקת השיפוץ. הוא הסביר שלאחר קבלת מבוקשה בעניין התמ"א ראתה היזמית את התובע ושיפוץ דירתו כמטרד.
נקבע שנסיבות המקרה אף מצדיקות הרמת מסך בין היזמית למנהלה, ואין לתת לאחרון – בעל המניות היחיד בחברה – לנצל את מסך ההתאגדות ולפגוע בנושים. בסופו של יום נפסק לתובע פיצוי בסך 321,211 שקל עבור עלות השיפוץ, עוגמת הנפש ושלושה חודשי שכירות. בנוסף נפסקו לו הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 160,259 שקל.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד נעה ברגר יוניוב
• ב"כ החברה: עו"ד דוד גולן
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
