מצבה הכלכלי של מדינת ישראל במשבר הגדול בתולדותיה לא טוב, וזה לא סוד. שיעור האבטלה בשנת הקורונה הגיע לכ-18%, נתון שפורסם רק היום. בראשית שנת 2021, יותר מ-800 אלף ישראלים שוב שוהים בבית כתחליף לא מוצלח ומדאיג למקום עבודתם. הגירעון בתקציב המדינה הולך ומאמיר וכך גדלים גם חובות המדינה. משבר הקורונה הכה קשות בכלכלת המדינה, דווקא לאחר שערב המשבר נתוני ישראל בתחום הכלכלי היו טובים למדי.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
במשך שנה שלמה הניהול הכלכלי של משבר הקורונה בישראל לוקה בחסר. תוכניות של טלאי על טלאי, עוד ועוד עסקים שנסגרים ועוד ועוד מחוסרי עבודה - ללא שום תוכנית אמיתית ליציאה מהמשבר - מבהירים שהמצב רע. על כך אין היום מחלוקת בין הכלכלנים, המומחים וגם בין ימין לשמאל.
נכון שמוסדות בינלאומיים קבעו בחודשים האחרונים כי מצבה של ישראל אינו גרוע יותר מחלק מהמדינות האחרות, אולם חוזרות ונשנות גם האזהרות של קרן המטבע הבינלאומית, ארגון ה-oecd וחברות דירוג האשראי. אלה עקביות: ללא תקציב מדינה מאושר כבר שלוש שנים, עם ארבע מערכות בחירות תוך שנתיים, מסוכן להתנהל. המצב הזה בוודאי לא מבשר טובות, ערב בחירות והקמתה לקראת הקיץ (וגם זה לא בטוח), של ממשלה חדשה.
ההצהרה של סער
היום השמיע ראש מפלגה ראשון המתמודד בבחירות הקרובות, גדעון סער, הצהרה מעניינת: הוא התחייב כי יפעל לראשונה מזה שנים רבות למינוי שר אוצר מקצועי. "אציע לשותפיי להוציא את תפקיד שר האוצר מהמשוואה הקואליציונית", הכריז סער. אין ספק שהאמירה הזאת היא במקומה וייתכן שנשמע כמותה בימים הקרובים גם מפי ראשי מפלגות אחרות, שלא ירצו להישאר מאחור.
אוצר מהעבר: התוכנית שהצילה את הכלכלה
(צילום: משי בן עמי)
אולם, מתברר שאת הצורך במינוי שר אוצר מקצועי כבר השמיעו רבים לפני גדעון סער: שמעון פרס, אהוד ברק, אהוד אולמרט, אריאל שרון ובנימין נתניהו. מבין אלה רק ראש ממשלה אחד קיים פעם אחת את הבטחתו: בנימין נתניהו. הוא מינה ביולי 1997 לשר האוצר את הפרופסור יעקב נאמן, שהיה בעברו גם מנכ"ל משרד האוצר. המינוי הזה החזיק מעמד בדיוק שנה וחצי, עד דצמבר 1998.
הבעיה למנות שר מקצועי חוזרת על עצמה: בכל מפלגה עומדים חברי הכנסת בתור כדי לזכות במינוי של שר. ראש המפלגה נתון בלחצים עצומים ולכן, כאמור, כמעט בכל המקרים הוא נאלץ למנות בכיר ממפלגתו לתפקיד הנכסף, אך כפוי הטובה הזה. לכל המתמנים מאז 2005 לא היה כמעט מושג מהו משרד האוצר, כיצד יש לנהל את הכלכלה בישראל ולמה זקוק המשק באותה העת.
התוצאה: מאז התפטרות נתניהו (בעל תואר שני במנהל עסקים) כיהנו כשרי אוצר רק חסרי כל הכשרה כלכלית, חרף כישוריהם האחרים.
ראש העיר ירושלים בעבר, אהוד אולמרט, כיהן רק תשעה חודשים. אברהם הירשזון, שהיה קודם יו"ר ועדת הכספים בכנסת, כיהן רק 12 חודשים, בטרם נכנס לכלא. רוני בר-און, עורך דין במקצועו, היה שר אוצר במשך שנה ותשעה חודשים. הפילוסוף ד"ר יובל שטייניץ השלים קדנציה בת ארבע שנים. יאיר לפיד, עיתונאי בעברו, שימש כשר אוצר רק שנה ותשעה חודשים לפני שנתניהו פיטר אותו. ומשה כחלון, שהיה בעברו יו"ר ועדת הכלכלה בכנסת, כיהן חמש שנים, לאחר ש"נתקע" במשרד שבו כבר לא חפץ, בשל ריבוי מערכות הבחירות. איש מהם לא היה כלכלן.
הכרזתו של גדעון סער היום מתקילה את ראשי המפלגות האחרות בנושא מעניין שיחייב התייחסות, ובקרוב. ציבור הבוחרים יבקש לדעת בידי איזה מועמד ניתן יהיה להפקיד במצב הכלכלי המורכב הנוכחי את התיק החשוב ביותר בממשלה, לאחר משבר הקורונה.
האם במצב הכלכלי החמור שלתוכו נקלעה המדינה, עם 100 אלף עסקים שנסגרו, כמעט מיליון מובטלים לאורך שנת 2020, גירעון בלתי נגמר בתקציב המדינה, מאות מיליארדים שהושמו ב"קופסאות" וחובות עתק - נוכל להסכים שוב למינוי פוליטיקאי, שיימנע באופן שערורייתי, רק בשל טעמים פוליטיים, מלאשר תקציב מדינה ויגבש תוכניות כלכליות ממוחזרות, בחלקן, ללא תיאום עם נגיד בנק ישראל והדרג המקצועי במשרד האוצר?
אין ספק, להצהרה מראש על זהות שר האוצר הבא - בין אם נתניהו, לפיד, בנט או סער ירכיבו את הממשלה - תהיה הפעם השלכה ישירה על האותיות הרשומות על הפתק שישלשלו הבוחרים דרך החריץ בקלפי ב-23 במרץ.
