ההצהרה החגיגית של ארגון G7 של המדינות העשירות בעולם על השגת הסכמה להטיל מס אחיד של 15% על חברות רב לאומיות משרתת מספר מטרות גדולות, אך אף אחת מהן לא קשורה ישירות לכלכלה ופיננסים. על אף הכוונה הנעלה, הצהרה זו משרתת בראש ובראשונה מטרה פוליטית והיא הפגנת סימני חיים של שיתוף בינלאומי שדעך דווקא בזמנים שהיו זקוקים לו יותר מכל - בעיצומו של משבר עולמי שפקד את העולם ב-2020 עם פרוץ מגפת הקורונה.
המדינות שמרכיבות את העולם הגלובלי לכאורה נסוגו במהירות שיא כל אחת לקונכייתה, סגרו את השערים, את פסי הייצור והייצוא ואפילו סוגיית החיסונים והקצאתם הפכה לסיבה למתיחות בין מדינות האיחוד האירופי. עוד לפני כן, מה שנראה היום כמו נצח, הנהיג נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ מדיניות פרוטקציוניסטית שכללה הטלת מכסים אפילו מול מדינות שנתפסו כשותפות הסחר הגדולות שלה.
כעת, כאשר כולם מתחילים להוציא את הראש בחזרה והנשיא טראמפ נעדר מהזירה הפוליטית הבינלאומית, אין כמו השגת הסכמה עקרונית ודרמטית כדי להראות ששיתוף הפעולה חוזר. נושא המיסוי ובעיקר הגדלת ההכנסות ממנו מתאים מאוד כהישג ראשון בעת יציאת העולם מהמשבר, מכיוון שהוא טומן בחובו הבטחה להעשיר את קופות המדינות ולאפשר להן לסגור את הבורות העמוקים שנוצרו בשנת הקורונה. על פי הערכות, תוכנית המס החדשה יכולה לספק לאיחוד האירופי הכנסות ממסים של 58 מיליארד דולר בשנה וסכום דומה של כ-50 מיליארד דולר לארה"ב.
אחרי שלאורך השנה וחצי האחרונות הכניסו גם המדינות הקמצניות והקפיטליסטיות ביותר את היד עמוק לכיס כדי לסייע לאזרחים ובעלי העסקים, אין כמו להציב בצידו השני של המתרס את המרוויחות הגדולות של הקורונה - ענקיות הטכנולוגיה שרק הלכו ותפחו בהכנסות וברווחים ככל שהעולם ישב נעול בבית. חלק מהרווחיות החריגה של אמזון, גוגל, פייסבוק ומקבילותיהן, נובע ממדיניות המיסוי העולמית שמלאה בחורים ולולאות חשבונאיות שמאפשרים לחברות שעיקר פעילותן אינה פיזית, אלא דיגיטלית, להימנע כמעט לחלוטין מתשלום מס.
אז בכל המשבצות הנכונות סומן וי, הכרזות "היסטוריות" כפי שהגדירו אותן הנפשות הפועלות ובראשן שרת האוצר האמריקנית ג'נט ילן, הוכרזו והבטחות הובטחו. עכשיו נשאר רק הפרט השולי - הביצוע. וכאן הסיפור צפוי להסתבך. הכוכבית הקטנה בהסכם שנחתם הוא שלא מדובר במשהו מחייב וכל מדינה תוכל לשקול ולהחליט האם היא מצטרפת לאמנה החדשה. באופן לא מקרי, המדינות שמתלהבות מההסכם והראשונות שחתמו עליו אלה הן המדינות הגדולות והעשירות שלא ממש השתתפו במשחק של תחרות על החברות באמצעות מיסוי נמוך בעשורים האחרונים. להן, החל מארה"ב וקנדה, עבור בבריטניה, גרמניה, צרפת ואיטליה ועד יפן - מדינות כבדות עם אוכלוסיות מזדקנות - יש אינטרס מובהק להחזיר את ההכנסות ממיסים של חברות שנולדו בשטחן הביתה.
לעומת זאת, המתחרות הקטנות והנועזות יותר ובראשן כמובן אירלנד, הונג קונג, לוקסמבורג וגם ישראל כמובן במידה רבה, ביססו חלק גדול מהשגשוג הכלכלי שלהן על משיכת השקעות זרות בפיתוי של מיסוי נמוך. אירלנד למשל הפחיתה את מס החברות מ-50% בשנות ה-80 ל-12.5% בלבד כיום. ברמה הגלובלית, קל לראות את השפעות התחרות על מס החברות בירידה בשיעור הממוצע שלו מ-40% בתחילת שנות ה-90 ל-25% היום. למדינות המובילות את "מירוץ המיסוי" אלה אין אינטרס של ממש להשתתף בפרויקט השאפתני של מס מינימום ולהתחלק עם המדינות העשירות יותר בפירות הישגי המדיניות היצירתית של השנים האחרונות. בשלב הבא ייפגשו באוקטובר נציגי G20 לדיון באמנה החדשה באיטליה ובזמן הזה מדינות ה-G7 יצטרכו לשווק את התוכנית לשרי האוצר בעולם. התוכנית השאפתנית תוכל להתממש רק אם הרוב המכריע של המדינות בעולם יאמצו אותה.
כמובן שגם המנגנון וההחלטה מי יהיו החברות שימוסו במס המינימלי יהיו מורכבים ויאפשר פתחי מילוט רבים, בוודאי לחברות שנמצאות במוקד העניין - החברות העשירות ביותר בעולם שיכולות להצטייד במיטב רואי החשבון, עורכי הדין ומתכנני המיסוי שיאפשרו להן להוכיח מדוע התוכנית לא חלה עליהן. כרגע התוכנית נבנתה במיוחד עבור חברות הביג טק ובהגדרה מיסוי המינימום יחול על חברות עם שולי רווח של 10% ויותר ויוטל על 20% לפחות מהרווח שמעל הרף הזה. "לחברות הרב לאומיות והגדולות ביותר בעולם".
וכאן טמון עוד מכשול - הרוב המכריע של "חברות היעד" הן אמריקניות וסביר להניח כי המפלגה הרפובליקנית תצא למלחמה פנימית בארה"ב נגד התוכנית ותטען כי זה רק יבריח אותן מארה"ב וישלח אותן למקלטי מס כשהן יפסיקו לשלם גם את המעט שהן עדיין משלמות בארה"ב.
ואולם לא באמת צריך להעמיק בניתוחים מלומדים על סיכויי היישום של התוכנית. מספיק לקרוא את התגובות הנלהבות של בכירי גוגל ופייסבוק כדי להבין ששם לא צופים שמשהו ישתנה בקרוב. "אנו תומכים מאוד בעבודה שנעשית כדי לעדכן את חוקי המיסוי הבינלאומיים", הגיב דובר גוגל, "אנו מקווים כי מדינות ימשיכו לעבוד יחד כדי להגיע להסכם מאוזן ובר קיימא". ניק קלג, פוליטיקאי בריטי בעבר והיום סגן נשיא לסוגיות גלובליות בפייסבוק, צייץ בטוויטר: "אנחנו רוצים שהרפורמה הבינלאומית במיסוי תצליח ומכירים בכך שהמשמעות עשויה להיות שפייסבוק תשלם יותר מס במקומות שונים".
