בית משפט השלום בפתח תקווה קבע לאחרונה שהוועדה המקומית של העירייה תפצה בכחצי מיליון שקל בני זוג שאותם חייבה לבנות את ביתם על בסיס תוכנית שלא הוסדרה מבחינה חוקית – ובסוף בוטלה. השופט אריאל ברגנר קבע שהוועדה התרשלה ושעליה לפצות על ירידת ערך ועוגמת נפש.
ב-2009 התעניינו בני הזוג ברכישת המגרש ששטחו 391 מ"ר. הם פנו לוועדה המקומית לקבל את המידע התכנוני ונמסר להם שניתן לבנות בית במרחק חמישה מטרים מגבול המגרש הפונה לרחוב. ביולי אותה שנה הם רכשו את הנכס וכחודשיים וחצי לאחר מכן הוועדה הודיעה להם שנפלה טעות במידע התכנוני שנמסר להם וקו הבניין הקדמי צריך להיות במרחק של תשעה מטרים מגבול המגרש (קו גדר 4 מ' מגבול מגרש וקו בניין 5 מ' מקו גדר).
הוועדה צירפה להודעה החלטה של ועדת המשנה לתכנון ובניה לאישור תוכנית בינוי החלה על הנכס. בני הזוג נאלצו להתאים את הבקשה להיתר בניה למגבלות שהוכתבו.
בשלהי 2013, לאחר שבניית הבית הושלמה, החלה בסביבת הנכס בניית יחידות דיור על ידי חברת נדל"ן. בעקבות בקשה לשינויים שהגישה החברה, הוועדה אישרה את שינוי מיקום הגדר המקיפה את יחידות הדיור לקו 0 של המגרשים. החלטה זו ניתנה בהמשך לשינוי מדיניות הנתבעת וביטול תוכנית הבינוי.
בעקבות ההחלטה הגישו כמה דיירי השכונה ערר לוועדת הערר המחוזית מרכז בהתייחס לחוקיות תוכנית הבינוי והמגבלות מכוחה. ועדת הערר קבעה כי לתוכנית הבינוי אין ולא היה מעמד סטטוטורי והמגבלות התכנוניות שנקבעו במסגרתה חסרות תוקף.
לטענת בני הזוג, הוועדה המקומית מסרה להם מידע תכנוני שגוי על בסיס תוכנית בינוי שאינה בת-תוקף חוקי וכי בעקבות המידע נפגע קניינם הפרטי במשך שנים בניגוד לתב"ע וללא הפקעה כדין. הוועדה טענה מנגד שאינה אחראית למצב, בין היתר מאחר שהתובעים לא הוכיחו שלא ידעו על המגבלה טרם רכישת המגרש.
עו"ד משה ימיןצילום: רינטוןאולם השופט ברגנר כתב כי "שוכנעתי כי התנהלות הנתבעת בנסיבות העניין חרגה מהאופן בו רשות סבירה היתה פועלת בעת מסירת מידע תכנוני שברשותה". הוא ציין כי על הרשות חלה חובת זהירות בעת מסירת מידע שברשותה בתחום התכנון והבנייה, וקבע שהוועדה התרשלה כלפי התובעים.
בפסק הדין הובהר שתוכנית הבינוי הוכנה שלא במסגרת תוכנית התב"ע התקפה ולא מכוחה, וחרף האמור הוועדה המקומית התייחסה לתוכנית ככזו המשנה את התוכנית התקפה. עוד צוין כי בתי המשפט העבירו ומעבירים ביקורת על ניסיונותיהן של רשויות לעקוף את ההליכים הקבועים בחוק התכנון והבניה, תוך פיתוח מכשירים לבר סטטוטוריים המשפיעים שלא כדין על זכויות.
השופט קבע שהוועדה הייתה מודעת לצורך בהסדרה חוקית של המגבלה אך לא הצביעה על פעולה כלשהי שנעשתה בכיוון זה. בנסיבות אלה היא הציגה בפני התובעים מצג מוטעה.
הוועדה חויבה לפצות את התובעים על ירידת ערך ועוגמת נפש וכן על פחת תכנוני בשל היעדר האפשרות לתכנן את ביתם לשימוש היעיל ביותר בהתאם להוראות התב"ע. בסך הכל תשלם הוועדה 463,863 שקל בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד יעקב בר-צבי ועו"ד יפעת בר-צבי
• ב"כ הנתבעת: עו"ד אהרון שפרבר
• עו"ד משה ימין עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
