הליך הוצאת היתר בנייה בישראל נחשב בענף הנדל"ן ל"מכת מדינה": במקום חודשים ספורים, מדובר בבירוקרטיה סבוכה שאורכת מספר שנים ובכך מקשה על הגדלת היצע יחידות הדיור. היום (ו') הופכת רפורמת הרישוי העצמי, אחת הדרכים שקידם מינהל התכנון לקיצור משך זמן הוצאת היתרי הבנייה, לחובה לאחר שהייתה וולונטרית ברשויות המקומיות. הרפורמה מאפשרת לאדריכלים מורשי היתר להנפיק היתרי בנייה בעצמם, מהלך שאמור לקצר משמעותית את הזמנים הארוכים הכרוכים כיום בהוצאת היתרים. כרגע מדובר במספר יחסית מוגבל של מבנים (בניינים עד גובה של 42 מטרים בשלב זה שהם כ-12 קומות).
רגע לפני שהמהלך המחייב יוצא לדרך, גורמים בענף משרטטים את המצב בשטח ומספקים פתרונות נוספים שעל המדינה לאמץ כדי לזרז את הליכי הבנייה. "משבר היצע הדיור הוא אתגר לאומי דחוף, שכן קצב הביקוש לדיור עולה על קצב הייצור", אומר רון אבידן, מנכ"ל חברת אזורים. "נדרש שיתוף פעולה הדוק בין הממשלה לרשויות המקומיות, ועל הממשלה לעודד אותן לקדם פרויקטים דרך מתן תמריצים כספיים לרשות שתעמוד ביעדים של אישור תוכניות בניין עיר, הוצאת היתרים ומתן טפסי אכלוס".
איל הנדלרצילום: תומר חומפסאיל הנדלר, יו"ר קבוצת כנען, מציין כי "כדי להביא לגידול משמעותי בכמות ובקצב הוצאת ההיתרים, יש לנקוט מספר מהלכים שיובילו לשיפור רב מערכתי אמיתי: לקבוע לוחות זמנים מחייבים לכל השלבים; לנקוט סנקציות במקרה של אי עמידה בהם; לייצר מסלולי רישוי נפרדים לפרויקטים בהיקף רחב לעומת אישורים לדירה בודדת, תוך מתן עדיפות למגה-פרויקטים; להגדיל את מספר אנשי המקצוע הפעילים במחלקות התכנון ברשויות, ובכלל זאת להוסיף תקנים למהנדסים, לבודקי תוכניות ועוד; וליצור פלטפורמה טכנולוגית מקוונת שתעקוב אחר סטטוס הבקשות, כך שיוצגו באופן שקוף. יישום צעדים אלה יביא להגדלת הוצאת ההיתרים ולאישור בקצב מהיר ואיכותי, לחיסכון בעלויות ולתרומה למשק".
ארנון פרידמן, מנכ"ל אשדר מקבוצת אשטרום, מסביר כי אחד החסמים בדרך להוצאת היתר בנייה הוא הדרישה לאישור תוכנית עיצוב כתנאי לקליטת בקשה להיתר. "במסגרת השינויים שקידם מינהל התכנון בשנים האחרונות, שלב הרישוי היה אמור להיות קצר ובמסגרתו נדרש רק לוודא שההיתר תואם את תוכנית המתאר", הוא אומר. "בפועל לרוב התוכניות נוסף סעיף תוכנית העיצוב האדריכלי. רמת הפירוט הנדרשת בתוכניות העיצוב האדריכלי זהה כמעט לרמת הפירוט הנדרשת בהיתרי הבנייה".
ארנון פרידמןצילום: אשדרפרידמן מוסיף כי "פעמים רבות מועלות בוועדות דרישות מחמירות נוספות לעומת תוכניות המתאר המאושרות, כגון איסור על תכנון מחסנים מעל מפלס הקרקע, ביטול האפשרת לתכנן דירות גן ועוד. פרק הזמן שלוקח לאשר תוכניות עיצוב הוא כשנה-שנתיים, והיזמים נדרשים להמציא בשלב זה אישורים רבים. לעיתים הרשויות דורשות מהיזמים, כתנאי לקידום תוכניות העיצוב, לחתום על הסכמים לביצוע עבודות בשטחים ציבוריים או לנשיאה בעלות הבנייה של שטחים ציבוריים. גם לאחר שבוצעו כל התיאומים בתוכנית העיצוב האדריכלי, הדרך להיתר לא התקצרה משום שלאחר שהיא מאושרת ונקלטת הבקשה להיתר, נשלחים היזם ומתכנני הפרויקט לתאם ולאשר בשנית גם את נספחי היתר הבנייה עם כל אותם גורמים, וחלקם משנים את דעתם, דורשים דרישות אחרות ו/או נוספות".
עו"ד צבי שוב, מומחה לתכנון ובנייה, מוסיף כי "תפקידה של תוכנית העיצוב לפרט את התפיסה העיצובית של הבינוי והפיתוח במתחם. במסגרת תוכניות אלה, מפורטים המבנים המוצעים, עיצובם ואופן העמדתם במגרש, מוצגת התפיסה הנופית והקשר בין הבניין לסביבתו הקרובה. אחת הדרכים לקיצור הדרך להיתר היא להגביל את היכולת לבקש שינוי בתוכנית העיצוב, או לחלופין לקבוע מי יגיש אותה ולקצוב זאת בזמנים. יש לא מעט דוגמאות לתוכניות מאושרות הכוללות אלפי יחידות דיור שתקועות ולא מיושמות רק בגלל תוכניות בינוי ועיצוב אדריכליות".
יצוין כי בחודש שעבר חשף מנכ"ל מינהל התכנון כי יפרסם מדריך בינוי שיציג לקבלנים ולמוסדות התכנון פורמט מצומצם עבור תוכניות עיצוב אדריכלי, כך שיקצרו משמעותית את שלב הוצאת היתר הבנייה. על פי ההערכות, המדריך יאפשר לקצר בשנה עד ארבע שנים את הליך הוצאת היתר הבנייה לפרויקטים למגורים.
"היעדר כוח אדם מעכב התהליך"
עידו בלושטייןצילום: אופיר הראלעידו בלושטיין, סמנכ"ל התחדשות עירונית בקבוצת שפונדר פדלון, מתייחס לעוד נקודה כאובה: "קיימת בעיה אקוטית של כוח אדם ברשויות המקומיות, בפרט כשמדובר באדריכלים והנדסאים האמונים על נושא הרישוי וההיתרים. הבעיה נובעת מתנאים ומשכר נמוכים, כשהרשות לא יכולה להתערב בנושא". עם זאת, הוא אומר כי לאחרונה חל שיפור בנושא מכיוון אחר: "פעילותם של מכוני הבקרה (שתפקידם לבדוק את התשתית ההנדסית של הפרויקט) מקצרת מאוד את תהליך הוצאת ההיתר. מכון הבקרה אחראי על מתן אישורים של פיקוד העורף, כיבוי אש, אינסטלציה וכו". המכונים האלה יעילים מאוד, ואם הרשות המקומית הייתה לומדת לעבוד כמותם, הדבר היה מסייע עוד יותר בקיצור הליך הרישוי".
לדברי טל קופל, מנכ"ל מדלן, "חשוב לזכור שהבעיה הייתה ונותרה הבירוקרטיה. תמ״א 38, למשל, קיימת כמעט 20 שנה, והשוק הפרטי מתפעל את תוכניות ההתחדשות העירונית השונות היטב - היזמים מנוסים, האדריכלים יודעים איך לגשת לאתגר, חברות הבנייה כבר הקימו עשרות פרויקטים. הרשויות המקומיות, שכעת קיבלו לידיהן כוח נוסף (בדמות התוכניות המחליפות של תמ"א 38 - א.ח), חייבות להוסיף לשורותיהן כוח אדם מיומן, ולהגיע למצב שבו הליך התכנון והרישוי בתחומן לוקח חודשים במקום שנים".
צחי סופריןצילום: נווה אביאניצחי סופרין, סגן יו"ר דירקטוריון קבוצת סופרין, מציע עוד דרך לקצר התהליך: "כדאי לייצר שיטת תמריצים הפוכה ממה שהיה נהוג עד היום. המדינה חתמה בשנים האחרונות על הסכמי גג עם לא מעט רשויות, מתוך הבטחה שאם הן יאשרו כמה שיותר היתרי בנייה בעיר, המדינה תקדם את התשתיות עבור תוכניות הבנייה הגדולות. בפועל הדבר לא עבד מספיק טוב, ויצר לא מעט מחלוקות והאשמות הדדיות בין הרשויות השונות. מנגד, כשהמדינה רצתה להגדיל את מספר ההיתרים בהתחדשות עירונית היא עבדה אחרת, בשיטת הבונוסים. לפני שנתיים, למשל, חתמה הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית על הסכמים עם 12 רשויות מקומיות, בהן ירושלים, חדרה וקריית אונו, למכסות של היתרי בנייה בתמורה לכסף של ממש – תקציבים נלווים לתשתיות עבור אותה התחדשות עירונית.
לדבריו, "באופן הזה, מי שאמון על הקמת התשתיות זו הרשות המקומית, אותו גוף שבעצם מקדם את היתרי הבנייה, כשהמדינה רק נותנת את הכסף, ועובדה שזה באמת עבד. כל רשות שעמדה במכסה שנתית של 600 היתרי בנייה בהתחדשות עירונית, זכתה בתקציב הזה. לדעתי, צריך לקדם תמריצים בשיטה הזו גם בפרויקטים רגילים, כך שהמדינה תיתן סכום כספי לרשות עבור כל יחידת דיור שלגביה יינתן היתר בנייה. אבל התמריץ צריך להיו גבוה עבור השנתיים הראשונות ואז לרדת בהדרגה עם הזמן – כך לרשות המקומית יהיה אינטרס לאשר היתרים כמה שיותר מהר".
"להגדיל את התמריצים"
נחמה בוגין, יו"ר לשכת שמאי המקרקעין, אומרת כי "הניסיון מלמד ששילוב שמאי מקרקעין כבר בשלבים המוקדמים של תכנון התב"ע יכול לקצר את ההליכים בצורה דרסטית. השמאי יודע להציג את האיזון הנכון בין הכדאיות הכלכלית של הפרויקט לתכנון שלו. זה נכון לתוכניות התחדשות עירונית וליזמות קונבנציונלית של רכישת קרקעות. גם אם מדברים על טבלאות של איחוד וחלוקה בעסקאות בין בעלי קרקעות ליזמים, אפשר להוביל למימוש והפחתת זמן בקידום התוכניות והוצאתן לפועל".
הכלכלן והשמאי דני מור, מנכ"ל חברת אדוארדס ישראל, טוען כי "לא תמיד העיכובים טמונים ביזמים או בבודקי התוכניות בוועדות. לעיתים הם נעוצים בניסוח הוראות התב"ע, שמתנות שלביות בהוצאת היתרים לפי מכסות קצובות, בהתאם להתקדמות הפיתוח הסביבתי והמתקנים הציבוריים. יזמים רבים יכולים להידחות בהנפקת ההיתרים לשלבים מאוחרים יותר של התקדמות התוכניות, הואיל וטרם תוקצבו ובוצעו תשתיות ציבוריות, דוגמת מחלף, צומת, הרחבת קו מאסף לשפד"ן, הקמת מבני חינוך, תרבות ועוד. זאת אף שעמדו בכל התנאים הרבים והמורכבים לקבלת ההיתרים".
יתרה מכך, הוא אומר כי "עלויות המימון הכבדות ברכישת קרקעות מדינה וקרקעות פרטיות, לצד זמני ההמתנה הממושכים לעיתים ללא צפי ריאלי להשלמת התשתיות הציבוריות, משבשים את התקציבים והדוחות שמגישים היזמים לבנקים. כל אלו מייצרים לעיתים עננה כבדה, שמרחפת על הכדאיות בהוצאת הפרויקטים לפועל. לפיכך נדרש שהפעילות היזמית העסקית והקמת התשתיות הציבוריות יהיו משולבות ומסונכרנות בציר זמנים אחיד".
רוני מזרחי, יו"ר ובעלי קבוצת מזרחי ובניו, סבור שאת מצוקת כוח האדם קל לפתור אם יהיו רצון ותקציב: "הוצאת היתרים בישראל היא הארוכה בעולם. אם במדינות המתוקנות היא נמשכת חצי שנה עד שנה, אצלנו זה נמשך שנים ארוכות. הפקידים העוסקים בכך הם גם חסרי מוטיבציה ולעיתים גם עמוסים מעל הראש, והכול מתעכב. אין לי ספק שהעלאת מוטיבציה ותגבור הפקידים פי 2 ויותר יגרמו מיידית לקיצור הליכים - וכך גם תגדל כמות יחידות הדיור שנבנות מדי שנה. אינני שולל גם אפשרות של משכורת מוגדלת ובונוסים לפקידים, מכיוון שנכון להיום הם מנותקים לחלוטין מהצורך לייעל את קצב מתן ההיתרים".
גם אדריכל רוני תימור, מבעלי תימור שוורץ אדריכלים, מתייחס לתמרוץ כלכלי: "לרשויות המקומיות אין בפועל תמריצים מספיקים כדי לקדם בנייה למגורים בשל הארנונה הנמוכה ובשל העובדה שהארנונה לעסקים גבוהה פי 3 ויותר. לכן, ברגע שיתמרצו את הרשויות המקומיות ב-100 אלף שקל עבור כל דירה חדשה שתיבנה, ישתחרר הפקק. הייתי מציע להגדיל את התמריצים ל-200 אלף שקל עבור כל דירה".
"ועדות הערר גורמות לעומס רב"
יוסי פרשקובסקי, יו"ר חברת פרשקובסקי, מחזק את הדברים. "הבעיה היא שיש רשויות שלא רוצות לקדם היתרים, על אף שזה לא חוקי, ומתנהלות כאילו אין דין ואין דיין", הוא טוען. "יש גם רשויות עם בעיית כוח אדם, אך יש גם כאלה שמסבכות את העניינים רק כדי לא לקדם היתרים. יש מעט מדי רשויות שכן מנסות לקדם מיזמי נדל"ן, בפועל המצב חמור. במקום שבתי המשפט יעמידו את הרשויות במקומן, הם מאפשרים להן להתנהל בצורה פרזיטית. המדינה לא דואגת שיהיו תשתיות ראויות, אז הרשויות לא רוצות לקדם את הפרויקטים. הפתרון נעוץ בשיתוף פעולה: אם המדינה תדאג להעמיד תשתיות ראויות באזורים שבהם מתוכננים פרויקטים למגורים, זה יתמרץ את הרשויות לקדם אותם".
ישי רוט, משנה למנכ"ל קבוצת שובל, מתייחס לעוד נקודה משמעותית שמעכבת את התהליך - ועדות הערר. "העובדה שכמעט כל פרויקט זוכה להתנגדות עקב הקלות שבהגשת ערר, גורמת לעומס רב", הוא מסביר. "ועדות הערר עמוסות כי כל מי שהתנגדותו נדחתה, יכול להגיש ערר בלי אגרה. גם אם פנייתו התבררה כסרק, הוא לא משלם הוצאות בגין ההליך, ובטח לא משלם את הנזק שנגרם לבעלי הדירות והיזם על העיכוב. יש לקבוע לוחות זמנים לדיונים בערר ולקבלת פסק דין בתוך 3 חודשים לכל הפחות. בכל הנוגע לתוכניות של מתחמי פינוי-בינוי, חייב להיות הליך בירור מהיר ומסודר. בנוסף, יש לחייב באגרה על פתיחת ההליך ויותר חשוב לחייב בהוצאות משמעותיות כאשר הערר נדחה".
"העובדה שכמעט כל פרויקט זוכה להתנגדות עקב הקלות שבהגשת ערר, גורמת לעומס רב. ועדות הערר עמוסות כי כל מי שהתנגדותו נדחתה, יכול להגיש ערר בלי אגרה"
צחי דידי, מנכ"ל קבוצת יוסי אברהמי, מוסיף כי משך הזמן להוצאת היתר בנייה במיזמי התחדשות עירונית אפילו ארוך יותר. "זה יכול לארוך 8-10 שנים", הוא אומר, "זה בלתי מתקבל על הדעת וגורם נזק עצום למאבק במצוקת הדיור. זה מוביל לייקור עלויות הפרויקט ומקטין את כדאיותו הכלכלית. המדינה צריכה ליישר קו עם מה שמקובל בארה"ב ובאירופה, שם קיצור לוחות הזמנים מעוגן בחוק. יש מסגרת זמן הגיונית לתגובת מוסדות התכנון, ואם לא עומדים בה – בקשת היזם מתקבלת אוטומטית. אם זה יהיה הנוהל גם בישראל, מוסדות התכנון יתייעלו כדי לעמוד בזמנים וכך יתקצרו משכי הזמן לקבלת היתר, או ההיתרים יגיעו בכל מקרה באופן אוטומטי. כך או כך שוק הנדל"ן ייהנה מהתוצאה".
5 צפייה בגלריה
"ככל שחוסר הוודאות והסרבול נמשכים, קיימת לכך השפעה ישירה על מחירי הדירות"
(צילום: shutterstock)
מריו קופל, מנכ"ל אורון נדל"ן, מציע כמה אפשרויות לשיפור המצב: "יש להגביל את זמן המקסימום להנפקת היתר. הליך קבלת היתר בנייה כולל 5 שלבים. לאחרונה טיפלו הרשויות בקיצור משך הזמן של שלב אחד בלבד מתוך כל השלבים, והגבילו ל-8 חודשים את הזמן שבין קליטת הבקשה להיתר ועד למתן היתר בתנאים או סירוב לבקשה. אבל באותה נשימה הותירו חופש מוחלט במשך הזמן שיימשכו שאר השלבים. המשמעות היא שלא התקדמנו לשום מקום. אם המטרה היא לחולל שינוי אמיתי בנושא, על רשויות התכנון לקצוב את משך הזמן של כל השלבים, ולקבוע זמן מקסימום בין התנעת הבקשה על ידי היזם ובין הנפקת היתר הבנייה, באופן שיאפשר ודאות בתוך התהליך".
אפשרות נוספת קשורה בשלב ההערות לתכנון. "הגבלת שלב ההערות לסבב אחד בלבד, שבו מרכזת הרשות המקומית את כל דרישותיה, תפתור את ה'פינג פונג' האינסופי שמנהל את התהליך, ומחזיר את היזם לתכנון מחודש שלוקח זמן וכמובן - משאבים", ממשיך קופל. "הצעה שלישית לשיפור נעוצה בכל הקשור למכרזי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). אלה חייבים לצאת בהסכמה עם הרשויות. מכרזים שמתפרסמים ללא הסכמה משולים למכרז התחדשות עירונית שנעשה מבלי לקבל את הסכמת הדיירים. ללא תיאום עם הרשות, פרויקטים רבים יידונו לגרירת רגליים ארוכה מאוד, שמגלגלת עלויות על היזםובסופו של דבר על הרוכשים עצמם".
"ללמוד מניו יורק וגרמניה"
גם אבישי בן חיים, מנכ"ל חברת רוטשטיין, סבור כי "על הממשלה להציג תוכנית ארוכת טווח, שתיצור יציבות בשוק עבור היזמים ובעיקר הרוכשים. הנקודה המשמעותית ביותר היא הקלה ופישוט הליכי הבירוקרטיה. על המדינה להקל על הרשויות ולבנות מנגנון תמרוץ, כך שיהיה להן אינטרס מובהק לקדם היתרים. כיום רשויות גירעוניות בולמות גידול של בנייה למגורים. ככל שחוסר הוודאות והסרבול נמשכים, קיימת השפעה ישירה על מחירי הדירות".
האדריכלים ערן לשם וערן שקד ממשרד CityBee אדריכלים סבורים שרק חידושים טכנולוגיים יוכלו לסייע: "אנחנו נתקלים בתהליכים שונים ברשויות, שיוצרים חוסר ודאות ועיכובים. יש גם פרשנויות שונות לחוק התכנון והבנייה. בדיקת בקשות להיתר בנייה חייבת להיעשות ללא מגע יד אדם, מינהל התכנון חייב לקדם פיתוח של האפשרות הזאת, ומבחינה טכנולוגית אנו בטוחים שבשלה העת. יש לחזור למקור החוק ולכוונותיו ולהיצמד לחוק הקובע זמנים ברורים ללא יצירת תהליכים חדשים, כגון תוכניות עיצוב ושולחן עגול המסרבלים את תהליך הרישוי ולא מקצרים אותו. הכוונות טובות, אך במבחן התוצאה תהליך הרישוי מתארך ונהיה מסורבל יותר".
איילת רוסק, מייסדת ומנכ"לית מכלול נדל"ן, מוסיפה כי "חוסר הסנכרון בין הרשות המקומית למדינה מביא לעיכובים, כאשר כל רשות פועלת לפי נהלים שונים. אין מספיק שקיפות ושיתוף פעולה בין הגופים השונים, והדבר מקשה על יזמים לפעול במהירות ובאפקטיביות. ניו יורק וגרמניה מציגות מודלים של סנכרון מוצלח בין הרשויות, מה שמוביל לתהליך מהיר ויעיל יותר, ועל ישראל ללמוד מהן. על הרשויות לפשט את כל תהליך המידע ולהפוך אותו לפשוט ושקוף יותר, על ידי הבהרת המגבלות והתנאים החלים על כל מגרש בצורה ברורה ומובנת".
"ניו יורק וגרמניה מציגות מודלים של סנכרון מוצלח בין הרשויות, מה שמוביל לתהליך מהיר ויעיל יותר, ועל ישראל ללמוד מהן. על הרשויות לפשט את כל תהליך המידע ולהפוך אותו לפשוט ושקוף יותר"
ג'ני ארבוב, מייסדת ומנכ"לית חברת CityWize המתמחה בליווי ובייעוץ חברתי במיזמי התחדשות עירונית, מדגימה כיצד העיכוב בהוצאת היתרים משפיע גם על מעגלים נוספים: "אחת התופעות הבעייתיות שהולכת ומתפתחת בעקבות העיכוב בהוצאת היתרים היא הזנחת הבניינים. דיירי בניינים המיועדים להתחדשות עירונית מבינים שבקרוב הבניין ייהרס ולכן נמנעים מלבצע תיקונים הכרחיים, מה שמחריף את מצב המבנה. במקרים מסוימים העירייה, שדנה בהוצאת ההיתר, מגדילה לעשות ומוציאה צו מבנה מסוכן במקום לזרז את תהליכי הרישוי. לפעמים אין כל תיאום בין מחלקות העירייה השונות, והדיירים סובלים מזה מאוד".
עו"ד שמואל שוב, שותף מנהל במשרד עוה"ד שוב ושות', מתייחס לתופעת לוואי שקשורה בתוכניות הדיור המוזל: "לא רק היזמים סובלים מהעיכובים במתן היתרי הבנייה. בחלק מהפרויקטים יש זכאים של משרד השיכון שזכו בהגרלה, אך הם ממתינים שנים עד שהיזם יקבל היתר ויתחיל לבנות. גם רוכשי דירות בשוק החופשי נפגעים, כי בסופו של יום היזמים ייאלצו להעלות את מחירי הדירות כדי לצמצם את הנזקים שנגרמו להם בגין תשלומי הריבית הגבוהים לאורך תקופת ההמתנה. נכון היה אם המדינה הייתה פועלת בשיתוף עם הרשויות ולא ממהרת לשווק קרקעות בחוסר תיאום ולעיתים גם בניגוד לעמדת הרשות".
"דרושה אחריות"
עו"ד אמיתי ארליך, שותף וראש מחלקת הנדל"ן במשרד עוה"ד עמית, פולק, מטלון ושות', מציין כי "ברוח התקופה האחרונה, מה שחסר בוועדות התכנון הוא אחריות. אין גורם תכנוני שמוכן ליטול אחריות-על, כזו שמשתרעת מעבר למינימום שהוא מחויב לו. המשמעות היא שכל תהליך התכנון חסר מנהל גדול ומלא במנהלים קטנים, שכל אחד מהם מנסה לוודא שהאישור שלו יינתן רק כשיש 100% ודאות. בעיה זו מעכבת קידום מהיר של תוכניות רבות".
גיא פרמינגר, שותף בכיר ב-PwC Israel המוביל את תחום הנדל"ן בפירמה, קורא למדינה להכריז על מצב חירום בענף הנדל"ן ולהתוות מדיניות סדורה כחלק מתוכנית לאומית, "כדי שלא נמצא את עצמנו בסיטואציה קשה שתקרין על יציבות המשק כולו, ושהתאוששות ממנה תיקח זמן רב", כך לדבריו. "תוכנית לאומית זו צריכה לכלול, בין היתר, קיצור משמעותי ומהיר בקבלת היתרים ובמתן פתרון מיידי שחיוני יותר מתמיד בהקשר לבנייה של מרחבים מוגנים".
דנה פריד אושריאל, שותפה במשרד אגמון עם טולצ'ינסקי, מספקת לסיכום קצת אופטימיות: "ראוי לציין מסלול תכנוני חדש שאושר לאחרונה - תוכנית לרישוי מהיר במסגרת תיקון 139 לחוק התכנון והבנייה (חלופה לתמ"א 38). המסלול החדש מציע תהליך מקביל, שבו ניתן להתקדם בתכנון ובהוצאת ההיתרים. אם יישומו יצליח, ובתקווה שיורחב, הוא עשוי לקצר את התהליך משמעותית. ניתן גם לזהות התנהלות יעילה יותר של חלק מהוועדות מקומיות באמצעות מסמכי מדיניות ככלי עזר לטובת תכנון ויצירת ודאות תכנונית".
לדבריה, "יש ועדות הפועלות באופן מסודר ויעיל, דבר שמסייע בקידום הליכי הרישוי. בחלק מהמקרים הוועדה קובעת מסמכי מדיניות סדורים, המבוססים על תשתית עובדתית-תכנונית ראויה, תוך שהיא נוקטת הליכים התואמים את הדין המינהלי: פרסום, שיתוף ציבור, קביעת הוראות מעבר היכן שנדרש. מסמכים אלה עוזרים לחזק את הוודאות התכנונית ומייעלים את הליכי הרישוי".
הכתבה פורסמה לראשונה במגזין "ידיעות הנדל"ן" של "ידיעות אחרונות"
פורסם לראשונה: 06:00, 27.09.24
