להתחיל ולדבר על שיקום ובנייה מחדש בזמן שהמלחמה מתנהלת, זה קשה. כבר שבועות ארוכים שהלחימה לא פוסקת, כמעט כל בוקר נפתח בבשורות קשות, אי הוודאות לגבי ההמשך גדולה, ובשורה התחתונה המציאות שהכרנו לפני השבת השחורה השתנתה ללא הכר. אבל אין ברירה. חייבים להביט קדימה ולהניע תהליכים.
הקלישאה הידועה, ולפיה מכל משבר צומחת הזדמנות, נכונה גם הפעם, אולי אף יותר מתמיד. בימים הראשונים של חוסר האונים, שבהם חלקים נכבדים ממוסדות המדינה נאלמו דום, היו אלה ארגונים אזרחיים ואנשים פרטיים שהרימו ראש ופעלו. למרות השבר הגדול והטראומה שאליהם התעוררה מדינה שלמה, היו מי שידעו לקום ולעשות וגררו אחריהם עם שלם. עם שהיה מפולג, התאחד אל מול המשימה. בגלל זה לדבר היום על שיקום ובנייה חדשה זו לא הגזמה או פנטזיה, זה הכרח. "צריך להמשיך ללכת, צריך להמשיך לצעוד", כתבה בעבר נעמי שמר , וכאן נוסיף – חייבים להמשיך לתכנן וחייבים להמשיך לבנות. אין לנו ארץ אחרת.
עצוב לראות אתר סגור - כמו באותה שבת נוראית, שבה התנפצו לרסיסים כמה הנחות יסוד מהותיות לחיי כולנו, גם ענף הנדל"ן הזדעזע. אתרים רבים סגורים כבר חודשים בשל מצוקת עובדים קשה. כמה מילים נכתבו ואזהרות הושמעו שמדינה כמו ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיות כה תלויה בכוח עבודה זר. הישראלים לא רוצים לעבוד בבנייה, אמרו תמיד, וצריך להיערך לשעת צרה. אז אמרו. עשרות אלפי פלסטינים שלא נכנסים לעבודה בישראל מאז 7.10 ואלפי עובדים זרים ממדינות רחוקות שחזרו הביתה - עצרו את הענף. פרויקטים גדולים עומדים ריקים ומנופים - דוממים. מדובר בלא פחות מדרמה בענף, עם השלכות בטווח המיידי, אבל גם זה הרחוק. לא מעט גורמים סבורים שיש לאפשר כניסה, גם אם מדורגת, מבוקרת ומפוקחת של עובדים פלסטינים מיהודה ושומרון. אבל נראה שנכון לעכשיו הקולות הללו לא מצליחים לגבור על מי שסבור שהקרקע לכך טרם בשלה. ביישובים שונים בכלל מתנגדים להכנסת פועלים ולחידוש פעילות באתרי הבנייה, והטראומה של 7 באוקטובר גורמת ללא מעט אנשים לתמוך בעמדה זו. בשנת בחירות לרשות המקומית (כן, זה גם משהו שהיה אמור לקרות ונדחה בשל המלחמה) מועמדים לראשות העיר יעדיפו ללכת עם הלך הרוח של בוחריהם, גם אם מדובר במהלך בעייתי לכלכלה ולמשק. וכך אתרי הבנייה ממשיכים להיות סגורים. ומה לגבי העובדים הזרים שהממשלה הבטיחה? זה ייקח זמן, וזה מחזיר אותנו שוב לנקודת ההתחלה. מסה משמעותית של זרים תגיע רק עוד חודש-חודשיים, וכדאי לחשוב בינתיים גם על הכשרה מקומית.
תקופה מאתגרת – המלחמה תפסה את הענף במשבר לא פשוט שנגרם בעיקר מהעלאות הריבית התכופות. חודשים ארוכים של ירידה בהיקפי העסקאות וגם התחלה של ירידות מחיר. לא מעט חברות נמצאות זה זמן במצב מורכב, והמלחמה רק הכבידה עוד את ה"גיבנת" שהן סוחבות. שרשרת שלמה של נותני שירותים יושבת גם היא על השמרים וממתינה, כל עובדי המעטפת של הענף, מאות אלפים. וישנם גם הרוכשים, שחשבו שיקבלו את הדירה במועד מסוים, וכמו שזה נראה, המועד הזה הולך ומתרחק כשגם שאלת הפיצוי טרם התבררה. אי הוודאות של המלחמה תומכת גם באי וודאות כלכלית. אם לפני המלחמה לאנשים לא היה חשק (הפגנות והפיכה משטרית – זוכרים?) וכסף לקנות דירות במרכז, המצב כעת רק החריף. במקביל, הפתרון לפני המלחמה היה לצאת החוצה אל הצפון והדרום. שנים שהממשלה ניסתה להביא לעליית ביקוש בפריפריה, ובשנה וחצי האחרונות נראה שזה באמת קרה. אבל גם את זה המלחמה שינתה. לכמה זמן? קשה לדעת. הקבלנים טוענים שללא תוכנית משמעותית לחיזוק הענף ולסיוע לקבלנים, האופק לא מזהיר. נכון לעכשיו, קשה לראות מה יוליד יום, וגם אם הביקוש לדירות לא נעלם, לא ברור איך הרוכשים צפויים להתנהג. אם תמיד היה קשה לחזות מה יהיה עם המחירים ולאן צועד הענף – בימים אלו זה הפך לבלתי אפשרי.
רילוקיישן פנימי – עד לפני כמה חודשים המילה רילוקיישן הייתה מחוברת לעולמות ההייטק, לאפשרות של נסיעה למדינה אחרת ועבודה במקום מרוחק. מי דמיין שמאות אלפי ישראלים בישראל ייאלצו לעשות רילוקיישן בתוך המדינה ולא מרצון. יישובי הדרום והצפון פונו, והתושבים הפכו פליטים במדינתם. אפשר למתוח הרבה ביקורת על דרך ההתמודדות של המדינה עם המצב, אבל יש לומר ביושר שאיש אינו גר ברחוב. זה לא פוטר אף אחד מאחריות, אבל זה קצת מנחם. קצת. וזו גם קריאת השכמה מטורפת למה שעוד לא קרה, אבל עשוי לקרות. חזית מהצפון עשויה לחולל כאן הרס לא מבוטל, גם מלחמה אזורית, לא עלינו. אבל גם רעש אדמה משמעותי - שכל החוקרים מנבאים את בואו מתישהו – עשוי להוביל למספר עצום של עקורים. 7 באוקטובר לימד אותו שאנחנו לא מוכנים, שאנחנו לא יודעים הכול הכי טוב, ושהתוכניות שאולי שכבו במגירה (אם שכבו כאלו), צריכות ניעור רציני.
ללמוד לקח מהעבר – אז שיקום זה חשוב, ומחשבה על העתיד חשובה כפליים, אבל אסור להסתכל קדימה בלי לזכור מה היה מאחור. זה נכון לגבי המפונים - באשר לפתרונות מגורים זמניים שמדברים עליהם, ופתרונות קבע ופיצויים עתידיים בהמשך הדרך. אבל זה נכון גם לגבי ענף הנדל"ן. כדי לשנות פאזה ולהיכנס למסלול של שיקום, צריך שיהיה מי שיבנה את מה שנהרס מחדש. ובשביל זה צריך ללמוד מטעויות העבר ולנסות ולתקן את כל הדברים שכבר שנים אנחנו יודעים שהם מקולקלים.
במוסף שלפניכם בחרנו בשביל האופטימי יותר. מה נדרש כדי לשוב ולהניע את הענף, מה הלקח שיש ללמוד, מה תהיה מפת הביקושים הבאה ואיך מקדמים באופן יעיל מיגון וחיזוק בכל חלקי הארץ. חטפנו מכה. היא קשה. עוד נדבר עליה הרבה. עכשיו הגיע הזמן לקום, לבנות ולהביט קדימה.
פורסם לראשונה: 06:00, 29.12.23
