בית המשפט למשפחה בפתח תקווה ביטל לאחרונה צוואה של אב לחמישה שהלך לעולמו חרף חוות דעת גרפולוגית שקבעה שיש אפשרות סבירה שהוא אכן חתם על המסמך. השופטת אפרת ונקרט קבעה שיתר הראיות מובילות למסקנה שהצוואה לא נחתמה כדין.
המנוח הלך לעולמו ב-2014 ואשתו מתה שנה אחריו. ההורים ערכו לכאורה צוואות הדדיות ב-2013 וחתמו עליהן בפני שני עדים. בצוואת האב נכתב כי אם הוא ילך לעולמו ראשון - הוא מוריש לאם את כל הכספים והמיטלטלין השייכים לו וכן זכות בבית המגורים לכל ימי חייה. נכתב כי אם האם תלך לעולמה ראשונה, הרכוש יחולק בין הילדים והנכדים למעט בית המגורים (הנכס העיקרי) שאותו ציווה לאחד הילדים בלבד. צוואת האם זהה לצוואת האב.
הבן הזוכה בבית המגורים על פי הצוואות הגיש בקשה לצו קיום צוואה כבר אחר מות האב, וכך גם אחרי מות האם, אולם ארבעת האחים הגישו התנגדות בטענה שהחתימה על צוואת האב מזויפת. לדבריהם הצוואה הוסתרה מהם, אינה הגיונית ומשקפת את מעורבות הבן הזוכה בעריכתה. הם הוסיפו כי הייתה הפעלת לחץ בלתי פוסק של הבן על הוריו המנוחים. בית המשפט מינה מומחה לכתב יד שקבע כי קיימת אפשרות סבירה שחתימות האב על הצוואה אמיתיות.
בהליך שנערך ביחס לצוואת האם נקבע כי החתימה עליה אינה חתימתה. התנגדות האחים התקבלה בפסק דין שניתן באוקטובר 2021 והצוואה נפסלה.
הבן עמד על כך שתקוים צוואת האב המנוח לאור חוות דעת המומחה לכתב יד. הוא הדגיש שהצוואה משקפת את רצון אביו. יתר האחים טענו כי אין משמעות לקיום צוואת האב, מכיוון שנפטר לפני האם. הם הוסיפו כי חוות דעת המומחה בעניין צוואת המנוח אינה חד משמעית כלל וכלל.
עו"ד יעל עוזאורלי לנדאוהם הדגישו כי אחיהם לא רק שלא סייע וסעד את הוריו הקשישים, אלא הפריע לטיפול בהם וניצל אותם, וזה לא מתקבל על הדעת שהם הורישו לו את רכושם המרכזי.
השופטת אפרת ונקרט קבעה כי מעבר לחוות דעתו של הגרפולוג מונחת בפניה עדות אחד משני עדי הצוואה שהסתבר כי הוא חבר קרוב של הבן התובע. בפסק הדין בעניין האם, חרף עדותו שלפיה ראה במו עיניו את המנוחה חותמת על הצוואה, נקבע כי חתימתה זויפה ועדותו נמצאה בלתי מהימנה. העד השני התחמק מעדות.
בנסיבות אלה קבעה השופטת כי המסקנה המסתברת היא שאף לא אחד מההורים המנוחים חתם על הצוואה כדין. לדבריה, המסקנה המסתברת יותר היא שהעדים חתמו או הוחתמו על הצוואה כשקיבלו כבר לידם מסמך שנחזה להיות חתום על ידי ההורים.
היא הוסיפה שלכל אלה מצטרף חשד ממשי למעורבות הבן בעריכת הצוואה ולחץ והשפעה בלתי הוגנת שהפעיל על הוריו. זאת, לצד עדויות על יחסו המחפיר כלפי האב (אותו כינה אותו "אפס, אידיוט, מפגר"). בסיכומו של דבר קבעה השופטת כי אין תוקף לצוואת האב.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד יעל עוז עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
