איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מכל רחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, בשגרה ובצל הקורונה. והפעם: משפחת שר, מכפר אלדד.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: איילת (25), דוד (23).
הבית: דוד: "זה יישוב במזרח גוש עציון, לא רחוק מתקוע. יש פה אזור חדש ומתפתח ואנחנו שוכרים יחידה בבית. משלמים 2,200 שקל. יחסית לגוש עציון זה לא יקר".
אוהבים את המקום? איילת: "אנחנו גרים כאן ארבעה חודשים מאז שהתחתנו, ואני אוהבת את הטבע והאנשים פה. זה מדבר מיוחד. גרתי בירושלים לפני שהתחתנו וזו גם חוויה, אבל אני לא טיפוס של עיר". דוד: "בחרנו את המקום הזה כי זה לא מקום קיצוני בשום צורה, ויש פה מכל הגוונים של המדינה, וירושלים זה רבע שעה נסיעה".
אני שומע מבטא. מאיפה אתם במקור? דוד: "אני נולדתי באוסטרליה וההורים שלי חרדים, עלו לישראל כשהייתי בן שלוש. גרתי בבית שמש עד גיל 16 ואז הלכתי לישיבה מחוץ לבית. בגיל 18 עזבתי את הישיבה, עברתי לגור עם אחי, ומשם התגלגלתי לצבא והיום אני משרת כמפקד צוות בצנחנים".
איילת: "במשך כל היחסים שלנו הוא תמיד היה בצבא, ויש עליות וירידות אבל תמיד כיף שהוא בבית. אני הגעתי מארה"ב. גדלתי בקונטיקט והגעתי ללמוד פה במדרשה והחלטתי לעלות לישראל לפני שנתיים. ההורים שלי גרו בישראל והלב שלנו תמיד היה פה, ויש לי אח ואחות בישראל ותמיד ידעתי שאני רוצה לגור פה. אחרי שסיימתי את האוניברסיטה זה היה זמן טוב. אני מאוד שמחה עם זה. היום אני לומדת לתואר שני בעבודה סוציאלית ועובדת בארגון ק.ט.ב שמשקם נפגעי נפש".
רגע, התחתנתם לפני 4 חודשים, זה היה ממש בסגר? איילת: "נכון. היינו אמורים להתחתן ב-26 במרץ ובגלל שהתחילה הקורונה החלטנו לדחות את החתונה אבל משהו הרגיש לא נכון. ראינו שהמצב הולך ונהיה גרוע עם כל המגבלות, ופחדנו שאם לא נתחתן מי יודע מתי זה יקרה. אז החלטנו לעשות את זה שבוע לפני 26 במרץ. זה היה קשה כי רוב המשפחות שלנו בחו"ל, אבל הודענו להם שהחלטנו לא לחכות. דוד היה בכלל בבסיס והתוכנית הייתה שהוא ייצא ברביעי ויהיה לו יום אחד להתכונן לחתונה ושנעשה את זה ביום חמישי בשטח במדבר בתקוע".
יום הכנה לחתונה? איילת: "בסוף אפילו את זה לא היה לו. בבוקר ברביעי אח שלו התקשר אליי ואמר שקרא בעיתון שכנראה למחרת ביום חמישי יתחיל סגר, אז או שנתחתן באותו יום ויהיו לפחות 20 אנשים, או שנוכל להתחתן רק ברבנות לבד. דוד עוד היה בבסיס ולא ידע שהוא הולך להתחתן באותו יום".
אנשים מתכוננים חודשים לחתונה, איך עשיתם את זה ביום אחד? איילת: "זה היה מדהים. בתוך כמה שעות אח של דוד וחברים אירגנו הכל בחווה בתקוע. לא ידעתי אם יהיה צלם, אוכל. לא ידעתי כלום. רק ידעתי שמתחתנים. שמלה השגתי ממקום שנקרא 'אהבת הדס', שם יש המון שמלות כלה שנתרמו על ידי כלות שהתחתנו וזה ממש בזול. ברגע האחרון מצאתי מישהי ששמעה שאני מתחתנת תוך כמה שעות וקיבלה אותי לעשות את השיער. הבעיה הייתה עם המאפרת שאמרה שאסור לה להגיע והציעה לאפר אותי בזום: היא התאפרה מול המצלמה על הפנים שלה, ואני עשיתי מה שהיא עושה על הפנים שלי, וזה יצא טוב.
"הימים לפני החתונה היו מרים-מתוקים. בכיתי המון. אף אחד לא חושב שההורים שלו לא יהיו בחתונה וזה היה לי קשה. אחי ואחותי פה בארץ וזה עזר לי מאוד, והם ליוו אותי לחופה".
הגעת מהבסיס ישירות לחתונה? דוד: "יום לפני החתונה הייתי בסיור בלילה וישנתי עד מאוחר, ואז בסביבות 9 בבוקר אח שלי העיר אותי בטלפון ואמר לי: 'יש סגר, אתה חייב להתחתן היום'. בהתחלה לא רציתי אבל הבנתי שאין ברירה. מהר יצאתי באוטובוסים והגעתי לירושלים ב-12 בצהריים, כשהחופה ב-17:00. תפסתי טרמפים הביתה ותוך כדי אני מדבר עם הרב. הורדתי מדים, התקלחתי, שמתי בגדים יפים ונסעתי בעצמי לחווה. בסופו של דבר היה באמת מדהים. במבט לאחור הייתי עושה הכל אותו דבר, רק כמובן עם עוד קצת משפחה, אבל לא חתונה של 300 איש". איילת: "ישבנו על האדמה ואכלנו בייגלים".
איך מסתדרים כלכלית כזוג צעיר? איילת: "ברוך השם. אני עבדתי בתקופת הסגר ודוד קצין בצבא אז לא נפגענו". דוד: "אני אמור להשתחרר בחורף ובדיוק מתלבט אם להישאר עוד בצבא".
חופשה אחרונה? איילת: "עשיתי את שביל ישראל לבד. חצי שנה אחרי שעליתי רציתי להכיר את הארץ אז הלכתי. זה לקח לי חודשיים וזה היה וואו. זו הייתה חוויה מדהימה ודרך מעולה להכיר את ישראל ולהכיר אנשים בדרך. אני מוכנה לעשות את זה עוד פעם עם דוד".
