לעיתים החיים מזמנים לנו אירועים בלתי צפויים. יש ביניהם אף טראומתיים, כאלו שישפיעו על המשך החיים. זה מה שקרה לאלון פרתוק, שיצא לטיול בדרום אמריקה לאחר שסיים את שירותו הצבאי כלוחם בסיירת אגוז. אז, הוא לא חשב, שבטיול הזה ייחשף לאירוע טראגי, שישפיע על החלטותיו בחייו המקצועיים.
זה קרה בפרו, ביולי 2012. בהתהפכות אוטובוס מקומי, בכביש צר במיוחד, בסמוך לעיר אייקוצ'ו, נהרגה הישראלית ימית ליניאל. בתאונה המחרידה נפצעו גם כמה ישראלים, בהם יאיר אביב, בן זוגה של ליניאל באותה עת. ערב לפני התאונה עוד פגשו ליניאל ז"ל ואביב את חבורת התרמילאים הישראלים, שותפיהם לחלק מהטיול בדרום אמריקה, בהם פרתוק.
"זה היה אסון נורא", חוזר פרתוק אחורה בזמן בעצב. "במשך כשמונה חודשים טיילתי בדרום אמריקה. הטיולים האלו מתכנסים לתוך תקופה נפלאה של חופש אינטנסיבי וצבירת חוויות. במקרה שלי גם הכרתי בטיול את ליאור, שהייתה לאשתי. הרבה זוגות מכירים אחד את השנייה בטיולים האלו ונרקמות הרבה חברויות, כמו החברות שרקמתי עם ימית ויאיר. נוצר חיבור טוב, ובחלק מהזמן טיילנו יחד.
"בערב התאונה עוד ערכנו להם מעין מסיבת פרידה. הם נסעו לכיוון אחד, אנחנו לכיוון אחר, תכננו להיפגש שוב כשנסיים כל אחד את המסלול שלו. ליווינו אותם לאוטובוס, ונפרדנו מהם בחיוך. הכביש הזה היה ידוע כמסוכן במיוחד, די חששו מהנסיעה בו, אבל אף אחד לא חשב שזו תהיה הנסיעה ממנה ימית לא תחזור בחיים". יש לציין כי משפחתה של ימית ליניאל שומרת על קשר עם פרתוק עד היום.
מתי ידעת על מותה של ימית?
"על התאונה ועל מותה של ימית ידעתי רק כמה ימים אחרי, כשסיימנו את המסלול שלנו, כי לא היה קשר. באופן טבעי, קיבלנו את זה בצורה קשה. לעולם ימית תישאר בליבי. כשהתבררו הפרטים הבנתי שלקח הרבה מאוד זמן עד שהרכב הראשון הגיע לחלץ אותם כי לא היתה תקשורת לוויינית. לא היה להם איך להזעיק עזרה".
לפרתוק דווקא כן היתה היכולת. לפני שיצא לטיול, רכש מכשיר לווייני מיוחד בארה"ב, שמשדר אותות מצוקה. "אמי אמרה לי, שאני לא יוצא לטיול בלי המכשיר הזה כי זה יתן שקט נפשי, כשנהיה בטרקים ארוכים", הוא נזכר. "כשחזרנו לארץ, וחשבתי על התאונה, הבנתי, שאם היה למישהו באוטובוס כזה מכשיר, אולי הדברים היו אחרת. אז, הייתי היחיד שטייל עם מכשיר כזה. לישראלים האחרים היתה אפס מודעות לנושא. החלטתי להקים חברה שתספק ותסייע לתרמילאים ישראלים בציוד לווייני".
כך, למעשה, נולדה החברה, Spot Israel, שהקים פרתוק בזמן לימודיו האקדמים, למכירת מכשירי לוויין. "למדתי באוניברסיטה, ומצאתי את עצמי חושב המון על התאונה. היה לי קשה להשתחרר מסיפור האסון, מהמחשבות של 'מה היה קורה אילו'. הצעתי לחבר טוב, יואב אונגר, לפתוח ביחד את העסק למכירת מכשירים לוויינים, שכך, אולי, נוכל להציל את הישראלי הבא. אנחנו מכירים עוד מהתיכון, היינו יחד במכינה קדם צבאית ולאחר מכן בסיירת אגוז".
אונגר הסכים, והשניים החלו לייבא ולשווק מכשירים לווייניים, תוך שיתופי פעולה עם הצבא וחברות גדולות. "לא נהיינו עשירים מזה, אבל זו היתה אחלה הכנסה לימים האלו, וגם נתנו ערך למוצר כמוצר, שעשוי להציל חיים. ב-2018 מכרנו את החברה".
"הזכרונות לא נתנו לי מנוח"
עם סיום הלימודים החל פרתוק לעבוד כמנהל פרויקטים אסטרטגיים בחברת ההייטק טראקס (Trax), חברה ישראלית-סינגפורית, שמפתחת מוצרים מתקדמים לעיבוד תמונה. אחד ממייסדיה והמנכ"ל שלה הוא היזם יואל בר-אל. "העבודה היתה מרתקת", מעיד פרתוק, "השכר בוודאי ראוי, אבל הזכרונות מהטיול ההוא, ביחד עם הדם היזמי שזורם בעורקיי, לא נתנו לי מנוח. באותו זמן גם נזכרתי, שלפני הנסיעה לדרום אמריקה רכשתי כמה מעילים, כל אחד בעלות של כמה אלפי שקלים, ואת המוצרים ההכרחיים פיזרתי במקומות שונים בבגדים ובתרמיל. הבנתי את הצורך, והחלטתי לאחד בין הצרכים: לייצר ולשווק מעיל אולטימטיבי, שיהיה בו מקום למכשיר לווייני קטן".
כך, בעצם, נולדה חברת Apricoat, בה שותפים פרתוק ואונגר. פה גם נכנס לתמונה בר אל, שפרתוק שיתף אותו ברעיונות ובביצוע. ב-2018 יצא המעיל הראשון לדרך, כשבסבב גיוס המונים גייסה החברה 2.2 מיליון דולר.
מה מיוחד כל כך במעיל?
"יש בו 16 כיסים, למוצרים שונים והכרחיים, כמו אולר, ארנק, דרכון, ובכתף יושב הרכיב הלווייני. נכנסנו לשוק המסורתי הזה, לאחר שהתייעצנו עם מומחי טקסטיל, וחשבנו מה היינו רוצים בשביל עצמנו, כמטיילים. המעיל משווק אונליין ישירות לצרכן, בלי מתווכים, לכ-100 מדינות, בהן ארה"ב, קנדה, אירופה, והוא נמכר גם בישראל, למרות שהשוק בישראל הוא יחסית קטן. בכולם מושרש השבב הלווייני, ששולח אותות ומשדר באופן שוטף את המיקום. אנחנו המפתחים של המוצר, שמיוצר במזרח, ונשלח לקונים ממחסנים בארה"ב, הונג קונג ואירופה".
והמחיר?
"המעיל נמכר בטווח מחירים שבין 159 ל-199 דולר. במקביל, אנחנו מתמקדים גם בייצור ומכירת ביגוד טרמי, ומרחיבים את המוצרים לעולמות נוספים של ביגוד. האתגר שלנו הוא לשבור את עונתיות המוצר".
"הצמיחה של החברה - תוצאה של הקורונה"
לדברי פרתוק, החברה חווה צמיחה מהירה בחודשים האחרונים. "כדי להבין את זה, בדקנו את הנושא מול הלקוחות שלנו, והבנו שזו אחת התוצאות של הקורונה. עברנו שנה מעניינת. כשהמשבר התחיל, והגבילו את התנועה, חלה האטה במכירות. ואז, חל שינוי בגישה. הבינו שבספורט אין הדבקה, בוודאי במדינות כמו ארה"ב, בה יש פארקים ענקיים. החלו לעודד לצאת לטיולים ולספורט, ואז חלה הקפיצה במכירות.
"אורח החיים בשנה האחרונה, השתנה. אנשים עזבו את העיר הגדולה לפרברים, סגנון החיים הפך לסגנון של אקסטרים. יותר ויותר אנשים יוצאים לעשות ספורט ולשאוף אוויר, לאחר ישיבה בבית מול הזום. אנשים רוכשים ציוד טיולים כחלק מהרצון לצאת ולטייל בטבע, במרחבים הפתוחים. גם אופי המלתחה השתנה. עלה הצורך בלבוש מתאים וספורטיבי, כשהביקוש הוא למוצרים פונקציונליים, איכותיים ובמחיר סביר. כל אלו מחוברים לערכים של המוצר שלנו".
בחזרה לטראקס ולבר אל, שבימים אלו, מספר פרתוק, מתכונן להנפקת החברה. "פיתוח המעיל התרחש במקביל לעבודה שלי בטראקס. קיבלתי מהחברה את כל התמיכה. יואל בר אל היה בעד היזמות שלי. לאחר תחילת מכירת המעילים, כשהודעתי על עזיבת טראקס כדי לקחת את החברה שלנו צעד אחד קדימה, יואל אמר לי שימשיך ללוות אותי, והעניק תמיכה עסקית ומורלית.
"יואל מעודד יזמות, הוא מנטור מדהים. זכיתי בו. בתחילת הדרך הוא הזמין מעילים לכל העובדים בעולם, זו היתה עזרה גדולה. מאז עברו שנתיים, התפתחנו, וגם היום אנחנו בקשר צמוד ושוטף, בלי תמורה. כל פעם אני נפעם ממנו מחדש. הוא מנהל חברה עם מאות עובדים ומיליארדי דולרים, ועדיין מוצא זמן לסייע ליזמים צעירים כמוני. ללא ספק הוא אחד השותפים להגשמת החלום שלי".
יש לך עוד שותפה לדרך, אשתך. מה היא אמרה על ההחלטה? בכל זאת, אתם זוג צעיר בתחילת הדרך. חלומות לחוד ופרנסה לחוד.
"זו היתה החלטה קשה ברמה האישית. כולם חשבו שהשתגעתי. זה לא טבעי לעזוב חברת הייטק מפנקת ובטוחה, ולפתוח עסק עצמאי, שעלול להיות מסוכן. אבל הייתי חייב את זה לעצמי. לשמחתי, אשתי הבינה כמה זה חשוב לי ותמכה בי לאורך כל הדרך. היא הבינה שקיבלתי החלטה, ושאני הולך להגשים את החלום. היום העסק גדל, אנחנו מפתחים מוצרים חדשים, מחוברים ללקוחות שלנו. עשיתי נכון".
חולם על הטרק הבא?
"בוודאי, זה חסר לי", הוא מחייך. "אני מחכה שכבר יפתחו את השמיים. אשתי ואני אוהבים לטייל. יש עוד יעדים רבים בעולם שאנחנו רוצים להגיע אליהם. עם המעיל, כמובן".
