המדינה כולה נערכת לסגר בחגים, תחילה בטווח של 500 מטר וכעת לטווח של לקילומטר. הממשלה ממשיכה לאשר תקנות ולקדם חדשות והאזרחים מתוסכלים מכך שבמשך שלושה שבועות לא יוכלו להתנייד באופן חופשי. אבל מה היה קורה לו לא היה הצורך להתרחק יותר מ-500 מטרים מהבית משום שכל השירותים שאנחנו צורכים היו בקרבתנו?
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מתברר שעם תכנון עירוני נכון, אפשר לחיות באופן חופשי גם תחת המגבלות. בשיחה עם ynet אומרת אדריכלית נעמה מליס, בעלי משרד נעמה מליס אדריכלים ומתכנני ערים, כי אם המדינה תתכנן תוכניות עירוניות, באופן שבו ברדיוס של 500 מטרים עד קילומטר יוקמו מוסדות ציבור חיוניים, התושבים יוכלו בהחלט לחיות בטווח כזה. מליס חישבה מה נדרש לתכנן ולבנות בשטח עירוני, בהתאם לצפיפות האוכלוסייה הממוצעת בישראל - 5 יחידות דיור לדונם ברוטו, כלומר 4,000-3,000 יחידות דיור, ברדיוס זה.
5 צפייה בגלריה
רחובות ריקים בסגר הקודם. "כיום רוב הערים אינן מספקות את צרכי הקהילה בטווח הליכה סביר"
(צילום: חיים הורנשטיין)
"מדינת ישראל מקצה שטחים ותקציבים לבנות שירותי ציבור לפי מפתח של מספר הנפשות בשכונה מסוימת. על כל מספר מסוים של יחידות דיור מקימים גן ילדים, בית ספר יסודי, תיכון וכך הלאה", היא מסבירה. "גם ההקצאה למסחר מותאמת לפי מספר התושבים וכמות יחידות הדיור. כאשר מאכלסים שכונה חדשה, היא מאופיינת לרוב במשפחות צעירות בתחילת דרכן או במשפרי דיור. משפחות כאלה זקוקות למוסדות ציבור והרעיון הוא שהתושבים יוכלו להגיע בהליכה לקופת החולים, לבית הספר, למתנ"ס, במקום להוציא את הרכב".
האם הערים יכולות לספק את הצרכים שלנו בטווח הזה?
לדברי מליס, "אם היו מתכננים בהתאם לצפיפות האוכלוסין מה אמור להיות ברדיוסים הללו, הערים בהחלט היו יכולות לספק את הצרכים שלנו בטווח הזה. כיום רוב הערים אינן מספקות את צרכי הקהילה בטווח הליכה סביר, מה שמעלה את הצורך בשימוש ברכב פרטי או בתחבורה ציבורית (אם יש כזו זמינה ונגישה), ובאופן עקיף מגביר את זיהום האוויר, העומס בכבישים וגם הזמן היקר שלנו. אם הערים היו מתוכננות על פי צפיפות ושירותים לקהילה, היינו מקבלים בטווח ה-500 מטרים עד קילומטר את רוב השירותים הבסיסיים שאנו צריכים להתנהלות יומיומית. המדינה צריכה לתת תקציב לצפיפות גבוהה יותר".
"זה נכון שבצפיפות גבוהה אין מרחבים פתוחים, אבל היתרון הוא שנוכל להתנהל בהליכה וללא רכב. תסתכלו על אירופה: כל מרכזי הערים העתיקות כוללים שירותי ציבור ומסחר בטווח של 500 מטר"
מליס תכננה ושימשה כראש צוות תכנון בפרויקטים מסחריים, מיזמי תשתיות וכן פרויקטים ולמגורים, בהם קניון גבעתיים, בית הספר לניהול וכלכלה במכללה האקדמית תל אביב יפו, גשר גלילות, שכונת גליל ים בהרצליה ותוכניות מתאר לערים כמו הוד השרון, ראש העין, קיסריה ועוד. לדבריה, שכונות חדשות רבות שנבנו בשנים האחרונות תוכננו בצפיפות נמוכה, מה שלא מאפשר התנהלות רציפה תחת מגבלות.
"אנשים חושבים שעדיף שלא יהיה צפוף – אבל המחיר הוא שלא יהיה להם מוסדות ציבור חיוניים ליד הבית במרחק הליכה", היא אומרת. "צפיפות מגורים מהווה גם יתרון לשירות יעיל של תחבורה ציבורית: אוטובוסים, למשל, לא יכולים לשרת אזורים לא צפופים כי הם יהיו ריקים. כיום ביישובים קטנים המדינה לא תתכנן בית ספר. אבל אם התכנון העתידי יכלול חמש יחידות דיור לדונם ברוטו, התושבים יקבלו את המתנ"ס, המרפאה, בית הספר ואפילו את מרכז התרבות והפארק השכונתי ליד הבית".
לדבריה, צפיפות כזו ניתן למצוא היום במרכזי ערים ותיקות כגון תל אביב, גבעתיים, בת ים וברוב הערים החרדיות. "לעומתן, בחלק משמעותי מהשכונות הפרבריות הנפוצות בישראל ובחלק ניכר מהערים הקיימות, הצפיפות נמוכה מהסף המאפשר שירותי יומיום במרחק הליכה, מה שמשעבד את מירב המדינה להתינידות ברכב כמעט לכל פעולה. גם היכולת לקיים כלכלית ומעשית מערכת הסעת המונים יעילה ותכופה, כמו אוטובוס או רכבת קלה המגיעים כל כמה דקות לרוב יעדי הביקוש, תלויה גם היא בצפיפות דומה".
ומה עם מרחבים פתוחים?
מליס: "זה נכון שבצפיפות גבוהה אין מרחבים פתוחים, אבל היתרון הוא שנוכל להתנהל בהליכה וללא רכב. תסתכלו על אירופה: כל מרכזי הערים העתיקות כוללים שירותי ציבור ומסחר בטווח של כ-500 מטר. גם השינויים החדשים בתמ"א 38 שמקדם כיום מינהל התכנון מתייחסים לסוגיה הזאת. שכונות רבות שתוכננו בשנים האחרונות לא הגיעו לצפיפות הראויה שאפשרה לספק לתושבים את הצרכים הללו.
"עירוב שימושים ותכנון הרקמה העירונית, באופן שהרחובות יהיו אינטנסיביים ולא יהיה ביניהם מרחק גדול, צריך לכלול קרבה. הרחובות גם צריכים להיות מעניינים – אחרת אנשים לא ילכו ופשוט יכנסו לרכב. בשורה התחתונה, מי שמתגורר באזור שבו יש קרבה במרחק הליכה לשירותים ציבוריים, למשל כמו תל אביב, יוכל להסתדר בסגר למרות ההגבלות".
