בית הדין לעבודה בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעה שהגיש עובד לשעבר בחברת "אולימפיה תעשיות", שפוטר ב-2015 ביום הולדתו ה-66, ללא שימוע, שנה לפני שהיה אמור לצאת לפנסיה. השופטת רחל גרוס קבעה שהוא הופלה לרעה על רקע גילו ופסק לטובתו פיצוי של 74 אלף שקל לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
החברה מייצרת חלקי חילוף לטנקים ואביזרי תעופה. התובע סיפר שעבד בתחום עיבוד שבבים בגלגולה הראשון של החברה החל משנת 1993 עד לפירוקה ב-2010. הוא קיבל דמי אבטלה כמה חודשים והחל לעבוד בנתבעת, שרכשה את החברה שהתפרקה בינואר 2011.
בספטמבר 2015, כשהגיע לגיל 66 בדיוק, מסרה לו נציגת החברה מכתב פיטורים שבו הודיעה לו על הפסקת עבודתו בחברה החל מאוקטובר 2015. לטענתו, לפני פיטוריו לא נערך לו שימוע כדין והחברה "חיסלה את מקור פרנסתו היחיד בגילו המבוגר ומנעה את אפשרויות ההשתכרות שלו עד גיל פרישה לפחות".
הוא הוסיף כי היה עובד טוב והנתבעת לא העלתה טענות כלשהן בדבר תפקודו. בנסיבות אלה, ומאחר שפוטר שנה לפני הגיעו לגיל פרישה, הנטל עליה להוכיח שלא הפלתה אותו מחמת גילו, והיא לא עמדה בנטל.
החברה טענה מנגד שפיטרה את התובע בשל "צמצומים במפעל". לדבריה היא רכשה מכונות חדשות שמבצעות את פעולת ההברגה שביצעה המכונה שעליה עבד התובע, ולכן עבודתו התייתרה. היא הדגישה שהפיטורים נבעו מקיצוצים וצורכי המערכת, ולא בשל גילו. היא הוסיפה כי שלחה לתובע מכתב הזמנה לשימוע אך הוא בחר לא להגיב.
השופטת רחל גרוס הבהירה כי בהתאם להלכה הפסוקה, מעסיק חייב לתת לעובד הזדמנות הוגנת להשמיע טענותיו טרם פיטוריו. אבל מהעדויות עולה שהתובע לא הוזמן לשימוע, לא בכתב ולא בעל פה. יתרה מכך, לתובע לא נערך שימוע כלל והנתבעת פשוט מסרה לו מכתב פיטורים.
עוד הבהירה השופטת כי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שחל על כל העובדים שטרם הגיעו לגיל פרישה, אוסר על פיטורי עובד בשל גילו. החוק מגן על אוכלוסיית העובדים המבוגרים, קבוצה חברתית המתויגת כבעלת מאפייני חולשה ואי יכולת רק בשל גילה הכרונולוגי.
בפסק הדין צוין כי המבחן אם מדובר בהפליה או לא הוא בעל אופי אובייקטיבי, ואין רלוונטיות לשאלה מה המעסיק חשב סובייקטיבית. כמו כן, על פי הפסיקה די בכך שהשיקול המפלה היה אחד השיקולים בקבלת ההחלטה כדי להכתים את ההחלטה כולה, גם אם נלוו אליו שיקולים ענייניים.
השופטת הוסיפה כי מהראיות עולה שלא היו במעשיו או בהתנהגותו של התובע סיבה לפיטוריו. בנסיבות אלה הנטל עובר לנתבעת להוכיח כי פיטוריו אינם נגועים בהפליה מחמת גיל. הנתבעת לא הוכיחה שהתובע פוטר בשל "צמצום והתייעלות" וגרסתה בעניין זה השתנתה לאורך ההליך. היא גם לא הוכיחה שלא נשקלו שיקולים פסולים בהחלטה על הפיטורים.
השופטת סיכמה כי בהליך פיטורי התובע נפלו פגמים מהותיים ומשמעותיים. היא פסקה לטובת התובע פיצויים על פיטורים שלא כדין בסכום של 20 אלף שקל, ו-25 אלף שקל על הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
עוד נפסקו לטובת התובעת 11,891 שקל בגין הפרשי חופשה ו-6,104 שקל בגין הפרשי דמי הבראה, ובסך הכול 62,995 שקל. הנתבעת חויבה בנוסף בהוצאות בסך 1,000 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל.
