החשבון של ארקדי גאידמק עם הישראלים פתוח כבר כמה שנים. באמצע העשור הקודם הוא היה אחד האנשים הפופולריים במדינה. ברחוב שרו לו "ארקדי מלך ישראל". פוליטיקאים ואנשי עסקים הסתובבו סביבו, הוא החזיק באחת מקבוצות הכדורגל הכי גדולות במדינה, בנה עיר אוהלים לתושבי הצפון שנמלטו מאימת הטילים - וללא ספק נהנה מכל רגע של תשומת לב.
אבל האופוריה לא החזיקה מעמד הרבה זמן. הוא נחל תבוסה צורבת בבחירות לראשות עיריית ירושלים, הסתבך עם החוק ובסופו של דבר עזב את הארץ. לרגל הגיליון המיוחד של "7 ימים" שיתפרסם מחר (שישי) וחוזר אל האנשים מאחורי הסיפורים הגדולים בין 2000 ל-2020, שובר גאידמק שתיקה ארוכה ומסביר לאן נעלם.
בתשובה לשאלה האם הוא רק רצה שהישראלים יאהבו אותך, אומר גאידמק: "כולם רוצים שיאהבו אותם, במיוחד האישה. אבל זה היה הגורל. אני לא החלטתי שום דבר. זכותו של מי שחושב שהצעדים שלי בזמנו היו פופוליסטיים לחשוב כך. אני יכול להגיד שזה לא המצב, אבל זה לא ישנה דבר. ואת יודעת מה, בסדר, אני פופוליסט. אבל מה עם זה שבמלחמת לבנון השנייה סייעתי לאנשים לברוח מהטילים? כן, נכון, זה פורסם בתקשורת. מה אני יכול לעשות? אני לא הקמתי את ניצנים כדי למשוך תשומת לב, אלא כדי לעזור לאנשים. אנשים מסוימים ניסו להגיד שאני ניצלתי את המצב אבל לא, הייתה מלחמה ואלה היו הנסיבות. אני יודע שהשפעתי, שהנה החיים שלי עברו ועשיתי משהו בעל ערך".
נעלבת?
"אלה החיים. ככה הם בני האדם. אני לא פופוליסט. ובכלל לא נעלבתי".
יש משהו שבכל זאת יכולת לעשות כדי לשנות את הגורל?
"אולי הייתי צריך לחשוב יותר על האינטרס האישי שלי. כשאני לוקח על עצמי איזושהי הבטחה אני נצמד אליה עד הסוף. גם אם בשלב הבא אני שם לב שההבטחה הזאת התקבלה ממני עבור אנשים לא מאוד מצפוניים וכמובן אני מפסיד. אני לא מתכוון לספר על מקרים ספציפיים שבהם אני חושב שהפסדתי משהו. גם בעסקים הפסדתי הרבה בישראל בגלל שסמכתי יותר מדי על האנשים פה. הרבה ניצלו את האמון שנתתי. היה יכול להסתיים באופן הרבה יותר טוב אבל זה לא קרה".
כמה הפסדת?
"הרבה".
אחת ההסתבכויות המרכזיות של גאידמק, פרשת 'אנגולה גייט', שריחפה מעליו במשך שנים רבות, הסתיימה במאסר. הוא זוכה מהאישומים בגין מסחר לא חוקי בנשק אבל הורשע בעבירות מס והלבנת הון. ב-2015 הסגיר את עצמו לצרפת ואחרי ערעור נוסף, ריצה בפועל מאסר של שלושה חודשים וחצי בלבד.
"ישבתי בחדר נפרד, וצפיתי בטלוויזיה כל היום, התאמנתי, שיחקתי שחמט, קראתי ספרים", הוא מספר. "הגיע בכל יום רב שהיה מביא לי אוכל ממסעדות כשרות. זה היה כמו מלון שלושה כוכבים. חדר נורמלי, 15 מטר, שירותים, מקלחת, מטבחון, שיחקתי שחמט. משמונה בערב עד שש בבוקר אסור לצאת מהחדר לבד ככה סתם. ואחר כך הדלתות נפתחות ואפשר לצאת, ללכת במסדרון הלוך ושוב. מה לעשות? אלה החיים. יש יותר גרוע".
מתנהלות נגדך תביעות כיום בארץ? בעולם?
"תביעות בבית המשפט נגדי כבר אין. אבל תמיד יש קונפליקטים עסקיים שונים".
