שוק הנפט חטף מכה קשה במשבר הקורונה. הביקוש המיידי ירד, כתוצאה מהתכווצות הפעילות הכלכלית והאנושית, וגרם להצפת נתיבי הנפט הבינלאומיים בעודפים הולכים ומצטברים.
אנליסטים נטו, בטעות, לייחס את מפולת המחירים למאבקי כוח ושליטה בין רוסיה לסעודיה וסברו כי יישוב המחלוקות ביניהן יביא לזינוק במחיר. בין הטועים היה גם נשיא ארה״ב דונלד טראמפ שדחף את הצדדים להגיע להסכם על צמצום תפוקת הנפט הגלובלית, שאכן הושג בסוף, רק מאוחר מדי ובהיקף קטן מדי. כדי לצמצם את היצע הנפט שיתאים לביקוש היה צריך להקטין את הייצור פי 3. סוחרי הנפט קלטו זאת מהר והיציבות הזמנית במחירים התבררה כאשליה חולפת.
אלא שבינתיים ספקולנטים בנפט - במיוחד צפון אמריקני - רכשו כמויות גדולות ממנו לאספקה בסוף אפריל, בתקווה למכור עד אז ברווח. משהתברר כי צפוי להם דווקא הפסד, הם החלו לחפש בקדחתנות קונים ויהי מה. באין קונים המחירים קרסו.
לקראת פקיעת החוזה לחודש אפריל אמש, גילו בעליהם כי נשארו עם כמויות נפט בממדים אדירים, שאיש לא מעוניין לקנות. נוסף על כך, לא נמצאו די מאגרים לאחסן את העודפים. בסופו של יום היו מוכנים הסוחרים לשלם מכיסם 17 דולר ויותר למי שרק הסכים לקחת מהם חבית נפט.
גם אם מדובר באירוע נקודתי, הוא מעיד על השבריריות השוק ועל שקיעת כוחן של מדינות הנפט. יש לכך כמובן השלכות על ישראל, הן כיצרנית של גז טבעי והן כמייבאת כמויות נפט גדולות לצרכי תחבורה. בניתוח עלות-תועלת, מחיר חבית נפט של 20 עד 25 דולר הוא הנוח ביותר עבורנו.
גם אם המחיר יתאושש בקרוב, נראה שימיו של נפט יקר במיוחד תמו לשנים רבות, ואולי בכלל.