חנות הצילום המיתולוגית "הצלמניה-פרי אור", מוסד שפועל בתל אביב מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת, תובעת 2.8 מיליון שקל מבעלי הקרקע שהקימו על השטח פרויקט בנייה. על פי התביעה, שהוגשה היום (ג') לבית המשפט המחוזי בתל אביב באמצעות עוה"ד אמיר שפיצר וסופיה יצחקוב, החנות פונתה לטובת הקמת בניין מגורים, כאשר הובטח לה כי תוכל לחזור למיקום המקורי תוך 36 חודשים - אולם עד כה לא רק שלא חזרה, אלא שקיימות אי התאמות בנכס שעתיד להימסר לה, ביחס למה שנקבע מלכתחילה, והיא מצויה בקשיים כלכליים.
התובעת, אשר בבעלותה חנות צילום וארכיון ברחוב אלנבי 30, וכן מעבדה סמוכה להם, פעלה במקום עוד בימים שקדמו להקמת המדינה מהחזית המסחרית של הבניין ובשטח מעבדה סמוך לו. הצלם רודי וייסנשטיין ז"ל, שנמנה על הצלמים המוכרים בתולדות היישוב הציוני המתחדש, ורעייתו מרים ז"ל ניהלו את החנות במשותף, והפכו את החנות למוסד מוכר. בחנות צולמו ראשי המדינה והיישוב שתמונותיהם הוצגו בחזית החנות. עם השנים, וייסנשטיין ז"ל נפטר, ונכדו התייצב לעזור בהפעלת החנות והארכיון יחד עם מרים ז"ל, סבתו.
בתביעה נטען כי מעמדה המשפטי של הצלמניה בחנות ובמעבדה היה מעמד של "דיירות מוגנת", ובמשך כל השנים קיימו בעלי הצלמניה את כלל חובותיהם כדיירים מוגנים, כנדרש. "כך פעלה הצלמניה כל השנים, בנחת ובתחושת שליחות של ממש. עד שבמהלך 2007-2008, החלו פניות לבעלי הצלמניה בטענה שיש רצון להקים פרויקט בנייה שיכלול, בין השאר, פינוי והריסת שלושה בניינים סמוכים זה לזה - והקמת בניין מגורים אחד על מגרשים אלו - עם קומה מסחרית תחתיו. בפועל, באחד משלושה בניינים אלו פעלה הצלמניה, ואילו בבניין סמוך, פעלה המעבדה".
על פי התביעה, "עם היוודע הדבר, פעלו מרים ז"ל ונכדה, בן פטר, על מנת למנוע את הגזירה שניחתה עליהם, זאת, בין השאר, באמצעות פנייה למוסדות העירייה. עם התקדמות התהליכים, החל משא ומתן עם יזמי הפרויקט, שבסיומו התחייבו אותם היזמים (שהם חלק מהנתבעים - ל.ד) לבצע את פרויקט הבנייה ולהשלימו בתוך 36 חודשים לכל היותר, כשבסיומו תחזור הצלמניה למיקום בו פעלה כל השנים. מועד הפינוי של החנות נקבע לאפריל 2011, ובהתאם, מועד החזרה החוזי, על פי אותו הסכם, היה צריך להתבצע עד לתאריך אפריל 2014, אז צריכה הייתה הצלמניה לחזור לחנות החדשה שתוקם, בהתאם להוראות ההסכם".
אלא, שבפועל, נטען בתביעה, "עד עתה, ב-15.3.2021, בחלוף שבע שנים ממועד המסירה החוזי, בניית הנכס וקבלת האישורים לגביו לא הושלמו, והצלמניה עדיין פועלת ממיקום זמני וארעי אליו עברה לפני קרוב לעשור למשך עד 36 חודשים לכל היותר". עוד טוענת התובעת כי "עתה, עוד טרם השלמת הפרויקט שבנדון ומסירת החזקה בנכס לתובעת, מסתבר כי קיימות אי התאמות בנכס שעתיד להימסר לה, לעומת הנכס שהוסכם".
בין השאר נטען כי "דלת החנות ההיסטורית והוויטרינה המקורית של החנות לא נשמרו, למרות התחייבות מפורשת וכתובה של יזמי הפרויקט ביחס לכך, שטחי הבנייה אינם תואמים את השטח המוסכם, וקטנים ממנו ועוד". הצלמניה טוענת עוד כי "עקב התנהלות הנתבעים, התובעת עומדת כל העת בפני חורבן כלכלי ונאלצת ליטול הלוואות ביניים בריביות גבוהות וסיכון ממשי לכיסוי מחדלי הנתבעים. הדבר לא יכול להימשך, ונדרש לפצות באופן ראוי בגין מחדלי העבר".
התביעה הוגשה נגד חברת קאסה איטליאנה, מ.א. אינווסטמנט בפרופרטי ודבלופמנט, חברת אבן חי (1993) ונציגים נוספים מהחברות הנתבעות. טרם הוגש כתב הגנה. עו"ד דורון אריאל, בא כוח הנתבעים, מסר כי טרם קיבל את כתב התביעה ולכן אין באפשרותו להתייחס בשלב זה.
