(צילום: ירון ברנר, שחר גולדשטיין)
נראה כי הקורבן הכלכלי המרכזי למגפת הקורונה הם העסקים הקטנים והעצמאים בישראל. עשרות אלפי בעלי עסקים מצאו את עצמם במשבר שהתפתח במהירות כשבאופן פתאומי וחד נחתכו להם ההכנסות. גם לאחר ההקלות שניתנו בתחילת השבוע, רבים מהם עדיין לא יכולים לחזור לפעילות.
המדינה אמנם הודיעה על תוכנית סיוע למשק בהיקף של 80 מיליארד שקל, אולם נראה כי קיים מרחק רב בין ההצהרות לביצוע. העצמאים והעסקים הקטנים יצאו השבוע בגל של הפגנות בטענה כי הסיוע של המדינה הוא לעג לרש, ורבים מהם לא ישרדו את המשבר הנוכחי. מה לא עובד בתוכנית הסיוע הנוכחית, והאם ריאלי בכלל לצפות מהמדינה להציל את כלל בעלי העסקים שנפגעו במשבר האחרון.
להסתבך בפתרון בירוקרטי
ארבעה שבועות חלפו מאז הושקה התוכנית של המדינה להצלת המשק, וכבר היום ברורים כמה דברים: התוכנית הזו תהיה חייבת להתרחב, יישום התוכנית איטי ובירוקרטי, והיא כוללת בעיקר פתרונות סטנדרטיים שלאו דווקא מתאימים למשבר יוצא דופן כמו המשבר הנוכחי.
הבשורה המרכזית של התוכנית היתה מענק לעצמאים לחודשים אפריל ומאי בגובה של עד 6,000 או 8,000 שקל בכל חודש. זו היתה בשורה חשובה, כי בעוד העובדים שפוטרו או הוצאו לחל"ת היו זכאים לדמי אבטלה, העצמאים שהכנסתם הופסקה לא קיבלו עד אז פיצוי. אלא שבמקום לתת מענק בצורה פשוטה ומהירה, בתחילה נקבעו קריטריונים מורכבים לזכאות למענק הכוללים גם תלות בהכנסת בן הזוג.
בהמשך אמנם הוסרו חלק מהמגבלות, אבל בשורה התחתונה בעוד באוצר העריכו כי מעל ל-600 אלף איש יהיו זכאים למענק, בפועל מנתוני רשות המיסים עולה כי עד כה קיבלו רק 180 אלף מענק - כלומר פחות משליש. סך היקף המענק שחולק עד כה עומד על 680 מיליון שקל, כלומר מדובר במענק של 4,000 שקל בלבד בממוצע, כאשר גם מענק זה חייב במס.
ישנה סוגיה בעייתית נוספת שלפיה עצמאים שהם בעלי שליטה בחברה שלהם לא זכאים למענק. המדינה אמנם החליטה לתקן זאת, אבל בפועל אותם עצמאים לא קיבלו עדיין את המענק. הסיבה: הסוגיה עוד נמצאת בעבודות מטה ולאחריה תידרש חקיקה. כלומר אותם עצמאים שמזה יותר מחודש ספגו פגיעה אנושה בהכנסתם, לא קיבלו בינתיים שום פיצוי, ולא ברור מתי יקבלו אותו.
הטבה נוספת שהוכרזה בחודש שעבר וטרם יושמה היא ההנחה בארנונה. רק אתמול אישר משרד הפנים את התקנות להנחה זו, וכעת המדינה תעביר את השיפוי הנדרש לרשויות המקומיות, על מנת שהן תוכלנה להעניק את ההנחה לעסקים. גם כאן היה ויכוח שנמשך זמן רב על הדרך בה תינתן ההנחה: מרכז השלטון המקומי והעצמאים ביקשו שיינתן פטור מלא מארנונה ל-3 חודשים, בעוד משרד הפנים התכוון לתת הנחה שפרוסה למשך שנה שלמה של 25%. מדובר בהבדל דרמטי לעסקים שנאבקים בבעיות נזילות ולא מסוגלים לעמוד בתשלומי ארנונה.
אתמול הושגה הפשרה לפיה כל רשות מקומית תחליט על אופן ההנחה שתינתן, כאשר ההערכה שרובן המוחלט ייתן פטור ל-3 חודשים במקום הנחה שנתית, והטבה זו צפויה לצאת לדרך סוף סוף בזמן הקרוב. הקלה נוספת שטרם יושמה היא החזר מקדמות מס בעבור החודשים פברואר מרץ בהיקף מוערך של 3 מיליארד שקל. אלא שהקלה זו צפויה להיות מיושמת בפועל רק בחודש הבא.
לתת הלוואה שלא פותרת דבר
הפתרון המרכזי שהציגה המדינה לעסקים הקטנים היא הקרן להלוואות בערבות מדינה. מדובר בהיקף של 8 מיליארד שקל, שמנהלים הבנקים כשגם חברות כרטיסי האשראי צפויות להשתתף. המדינה מעניקה ערבות בהיקף של עד 15% לכלל הכסף, על מנת לתמרץ את הבנקים להעניק הלוואות בסיכון גבוה.
אלא שיש בעיות רבות בפתרון זה. ראשית - מהיקף הקרן. בתחילת השבוע דיווחו נציגי האוצר בכנסת כי עד כה התקבלו 40 אלף בקשות להלוואות בהיקף של 28 מיליארד שקל, יותר מפי שלושה מהיקף הקרן. כלומר הקרן הנוכחית לא מסוגלת להכיל את הביקוש לאשראי מצד עסקים קטנים, ולכן היא חייבת לגדול בדחיפות.
שנית, קצב אישור ההלוואות עד כה מתוך 40 אלף פניות נידונו 3,000, קרי פחות מ-10%, ואושרו רק 1,900 בקשות.
תהליך קבלת הכסף הוא בירוקרטי, כולל מילוי טפסים והצגת דו"חות - יש בכך שכל, כי מדובר בהלוואות, שגם רוצים לוודא שיחזרו. מצד שני מדובר בשעת חירום, בה כל יום הוא קריטי לחייו של העסק, ולכן לא הגיוני להמשיך ולעבוד בשיטה הנוכחית.
בעיה נוספת שאין קריטריונים מי בעדיפות גבוהה לקבל את האשראי - הדבר נשאר לשיקול הבנקים. סוגיה זו מצטרפת לבעיה נוספת, והיא היקף ערבות המדינה על ההלוואות שעומדת על 15% בלבד, נמוך משמעותית ממדינות אחרות שם הערבות מגיעה ל-60% ולפעמים אף למעלה מכך.
היקף הערבות הנמוך בשילוב הביקוש הגבוה יגרום לכך שהבנקים יעדיפו לא לקחת סיכון ולתת את הכסף לעסקים החזקים והמצליחים יותר, שיש סיכוי גבוה שיעמדו בהחזר. לעומת זאת אותם עסקים קטנים, שנמצאים במצב שברירי או עסקים זעירים שלא רגילים לבירוקרטיה של מילוי טפסים ודו"חות לקבלת הלוואות יישארו בחוץ או כי הם מסוכנים מדי או כי פשוט לא יספיקו להגיש בקשה, והקרן כבר תיסגר.
לעומת זאת הכפלת היקף הקרן, ובנוסף הגדלת היקף הערבות ל-30%, משמעותה עוד 4.5 מיליארד שקל עלות למדינה - סכום לא דרמטי ביחס לשאר עלויות תוכנית הסיוע למשק. אולם הגדלה שכזו היתה משנה לחלוטין את התמונה בקרן: הבנקים היו משחררים הרבה יותר את הרסן ונותנים אשראי בסיכון גבוה, וגם הרבה יותר עסקים היו מקבלים הלוואה.
אולם מעבר לכל הבעיות בקרן להלוואות בערבות מדינה, צריך גם לזכור דבר פשוט - הלוואה צריך בסוף גם להחזיר, ולכן היא אינה הפתרון לכל בעיה. עסקים כמו מסעדות ובתי קפה, שגם לא ברור מתי יחזרו לעבוד, וגם כשיחזרו לעבוד זה יהיה כנראה בפורמט שונה, לא מתאימים לקבל את ההלוואות. אותו הדבר לגבי ענפים נוספים ובראשם ענף התיירות, התרבות, הספורט, האירועים, וכל הספקים שלהם: כולם יחזרו לפעילות רק בעוד זמן רב, ולכן חייבים למצוא להם פתרון ייחודי וקיצוני כמו פתרון שנותנים לאזור מוכה אסון. הלוואות לאותם עסקים זה גם לא הפתרון, וגם אף בנק לא יסכים לקחת את הסיכון ולתת הלוואה לעסק שכלל לא ידוע מתי יתחיל לרשום הכנסות.
לחשוב עכשיו מחוץ לקופסה
הבעיה המרכזית היא שהתוכנית הנוכחית משתמשת בכלים סטנדרטיים בזמן שמשבר קיצוני מתרחש בחוץ. מעולם – גם לא במלחמות, כלכלת ישראל לא נעצרה בכזו חריקת בלמים כמו במשבר זה. ולעצירה שכזו יש מחיר כלכלי חריף. זה הזמן להפעיל פתרונות יצירתיים, חריגים, ובעיקר פשוטים ליישום.
"בעיניי הפתרון הראשון שהיה צריך לעשות להודיע על הקפאת הליכים במשק. מיסים, ביטוח לאומי, מע"מ ושכירויות, ולבעלי הנכס שלא מקבל שכירות להקפיא את המשכנתה למשך 3 חודשים, ורק אז מחליטים איך להתקדם. ככה קודם כל מרוויחים שקט, וירידה ברף הלחץ", אומר גיל אפרתי, היועץ המשפטי של עמותת "אני שולמן" המאגדת את העצמאים.
אפרתי מוסיף כי בשלב השני, על מנת לפצות את בעלי העסקים שנפגעו במשבר יש להשתמש בקרן מס רכוש - עתירה בנושא זה כבר הוגשה לבג"ץ. "איך יכול להיות במדינה שיודעת מלחמות כמו ישראל אין קרן שיודעת לשפות עסקים בעת חירום. הקרן הזו מפצה רק אם הנכס נפגע פיזית, זה מחשבה מיושנת. צריך קרן שתפצה עסקים על הירידה במחזור בעת חירום כמו המשבר הנוכחי, ולא רק במקרה שהנכס נפגע מטיל או נזק פיזי אחר", הוא מוסיף.
פתרון יצירתי נוסף, שכבר יושם במשבר במדינות אחרות כמו צרפת ואירלנד הוא סבסוד שכר לעובדים. ישנם עסקים שרשאים לחזור לפעילות, אך חלקם לא החזירו את כל העובדים מהחל"ת, בשל חשש מירידה בביקושים ובפעילות, וחלקם גם החליטו שלא לפתוח חנויות, שכן המגבלות החדשות (מגבלת שני לקוחות בחנות ועמידה בתקן התו הסגול) הופכות את הפעלת החנות ללא משתלמת כלכלית. לעומת זאת, אם המדינה תסבסד לאותם עסקים את שכר העובדים, אז ישתלם לחלקם לשוב ולהעסיק את אותם עובדים, או לפתוח את החנות, וכך מצליחים להתניע טוב יותר את פעילות המשק. זאת ועוד, סבסוד השכר גם עשוי להיות זול יותר למדינה לעומת הפתרון של המשך תשלום דמי אבטלה לאותם העובדים.
לקבל החלטה אמיצה וכואבת
אפשר בהחלט להבין את הזעם והמצוקה של העצמאים והעסקים הקטנים, שמרגישים שהמדינה מצד אחד כפתה עליהם לסגור את הפעילות, ומצד שני לא נתנה להם מענה מספיק טוב. מצד שני, צריך לזכור שהמדינה לא באמת מסוגלת להציל את כל העסקים בישראל, ויהיו פה עסקים רבים שיקרסו גם אם הסיוע יורחב משמעותית.
בעיקר נראה שחסר כאן ניהול: צריך לשקול מספר אלטרנטיבות לסיוע למשק, כל אחת בעומק סיוע אחר, עם מחיר כלכלי אחר של גירעון, אבטלה וקריסה של עסקים ואולי אפילו ענפים, ואז לקבל החלטה כואבת ואמיצה. כי הפתרון הנוכחי שהוא כללי, בירוקרטי וללא סטנדרטים ברורים, עלול להתגלות כתפסת מרובה לא תפסת.
