בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעת לשון הרע שהגיש הבעלים ומנכ"ל רשת חנויות הדיסקאונט "הסטוק" נגד ספקית שפרסמה נגדו פוסטים פוגעניים בהם כונה "נוכל" ו"גנב" והוצג כמי שפועל בתרגילי עוקץ. השופטת ניצה מימון שעשוע קבעה שלא היה בסיס להשמצות והורתה על פיצוי של כ-75 אלף שקל.
חברת "אליניטד" משווקת מוצרים לניקיון הבית ובהם "פאסר", פטנט לגריפת מים מעל מסילות של דלתות הזזה. ביוני 2020 היא חתמה מול "הסטוק" הסכם לשיווק והפצה בלעדיים של המוצר, תוך החרגה של הפצה דרך האינטרנט.
בתביעה שהגיש בעלי הסטוק ב-2021 על סך 600 אלף שקל הוא סיפר שכחודשיים לאחר החתימה התברר שהנתבעת מכרה את המוצר לצד שלישי תוך הפרת ההסכם. לדבריו, לקוחות רבים טענו בפניו שניתן לרכוש את המוצר במחיר זול יותר במקומות אחרים.
הוא שלח מכתב לאליניטד ובו דרש ממנה לחדול מההפרות, והבהיר כי היא מחויבת בסכום הפיצוי המוסכם בסך של 100 אלף שקל, שיקוזז מהתשלום המגיע לה. לטענתו, בתגובה הוא קיבל מבעלי הספקית איומים בלתי פוסקים שאם לא ייכנע ויוותר על הדרישה לפיצוי, תפורסם תמונתו ברחבי הפייסבוק ויפורסם שהוא נוכל.
לדבריו, הנתבעת העלתה 31 פרסומים בדף הפייסבוק שלה שמהווים לשון הרע ופגיעה חמורה בשם הטוב שלו ושל החברות שבבעלותו. בין השאר הוא ציין תמונה מוגדלת שלו ולצידה הכיתוב "לא נותנים יד! אל תסתכנו עסקים יקרים". באותו פרסום, לדבריו, הוא הוצג כמי שתכנן ויזם פרשיית עוקץ כדי לגזול כספים מחברות קטנות. הוא הוסיף שבפרסומים הוא כונה "רמאי", "שפל" ו"נבזי".
מנגד התעקשה הנתבעת שבעלי הסטוק אכן עשה תרגיל עוקץ. לטענתה, כדי להתחמק מתשלום על מוצרים הוא חיפש אנשי קש שנשלחו לרכוש את המוצר ממנה, ובכך יצר תשתית שבאמצעותה טען להפרת ההסכם בין הצדדים, רק כדי לא לשלם.
עו"ד שמואל גרוסאבל השופטת מימון שעשוע קבעה שהפרסומים מהווים לשון הרע מהסוג הקשה ביותר ביחס ליושרתו של בעל עסק. היא ציינה שהפרסומים הגיעו לקהל עוקבים בהיקף גדול ואף נעשה על ידי הנתבעת מאמץ לקדם את הפרסום ולשתפו לקהל גדול ככל האפשר, כולל באמצעות קידום ממומן בפייסבוק.
בפסק הדין צוין שאליניטד לא הוכיחה את אמיתות הפרסומים, וכי התשתית הראייתית רחוקה מלהראות שבעת ההתקשרות בין הצדדים הייתה לתובע כוונת מרמה: "התרשמתי כי מדובר בשני עוסקים ישרים שלמרבה הצער, עקב הרשלנות בכריתת ההסכם...טיפסו על עצים גבוהים והסלימו סכסוך שיכול היה להיפתר במשא ומתן".
השופטת הבהירה שהוכח שלתובע אין רקורד של רמאי או מוסר תשלומים ירוד. גם העובדה ששילם את הסכום שנפסק בהליך בוררות בין הצדדים ללא דיחוי מלמדת שאין מדובר במי שהתכוון מלכתחילה לא לשלם.
עוד נקבע שהפרסומים אינם בגדר הגנה בתום לב על אינטרס אישי שכן הצעד הנדרש להגנה על האינטרס העסקי של הנתבעת היה פנייה להליך משפטי, ולא הכפשת הסטוק. החברה חויבה לפצות אותו ב-50 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט בסך 25 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד שמואל גרוס עוסק בלשון הרע
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
