אנחנו חיים בימים משונים. מצד אחד יש מלחמה, יש מפונים מהדרום ומהצפון וחבלי ארץ שלמים סגורים ומסוגרים. מצד שני רוב המדינה מתנהלת בשגרה; מקומות העבודה פתוחים, כך גם מקומות הבילוי והמסחר. כנסים מקצועיים החלו להתקיים, וגם התנועה בנתב"ג הולכת ומתעצמת. שני עולמות שונים, והדיסוננס ביניהם גדול. כל ההתנהלות, גם אם כלפי חוץ היא של שגרה, מתקיימת בסביבה של אי ודאות מהדברים הגדולים ביותר ועד הפרטים הקטנים ביותר. פסח שתכף מגיע, נכנס בדיוק לקטגוריה הזו. חגיגה וחג בלי חגיגיות.
אנחנו חיים בימים מוזרים. הפקקים בכבישים חזרו, אבל החטופים עוד לא. נראה שעבור חלק גדול מהאוכלוסייה החיים חזרו לשגרה, אבל זו לא השגרה של לפני 7 באוקטובר, זו שגרה חדשה, שבמסגרתה, לתכנן קדימה זה מותרות, שלא תמיד אפשר לסמוך עליה, שגרה שלא ברור לאן היא הולכת ומה יהיה בסופה. שגרה שכוללת גם רבים שעדיין מפונים מביתם.
אנחנו חיים בימים חריגים. על פניו, נראה שהחיים ממשיכים כרגיל. המנופים באתרי הבנייה עומדים, הפיגומים לא נעלמו, ובחלק מהם גם הפועלים עדיין עובדים. אבל בהרבה מקומות המנופים לא מסתובבים והפיגומים ריקים. אין עובדים. זה נראה רגיל, אבל זה לא. השקט של האתרים הסגורים זה השקט שלפני הסערה. עובדים פלסטינים כבר חצי שנה לא נכנסים לעבודה בישראל, והעובדים הזרים שהממשלה התחייבה להביא, עדיין מחכים במדינות המוצא. מעולם הממשלה לא הייתה נדרשת כל כך ובו בזמן נעדרת כל כך - בנושא הפועלים, בנושא קיצור ההליכים, בנושא קבלת ההחלטות, בנושא המשילות ובכיוון שאליו צועדת הכלכלה. מבחוץ אולי נראה שיש שגרת עסקים רגילה – אלא שמאחורי הקלעים מתחוללת סערה.
אנחנו חיים בימים משוגעים. 20 אלף עובדים זרים מהודו כבר עברו מיונים וקיבלו אישור להגיע לישראל, אבל הם לא מגיעים כי משרדי ממשלה שונים לא עובדים יחד או שאין מישהו שמקבל החלטה. ענפי משק מקבילים לענף הבנייה, כמו שיפוצים, תעשיות הבנייה, מטבחים, ריהוט ועוד, מסתכלים על מה שקורה היום ומתכוננים לקראת עתיד מורכב. היקפי העסקאות בכל הקשור למכירת דירות עדיין נמוכים מאוד, וקופת המדינה, שניזונה משמעותית ממיסוי הנדל"ן בעשורים האחרונים, לא תקבל את התפוקה הרגילה. אז מיסים הולכים לעלות, המע"מ באחוז אחד ואולי גם מס רכוש. וגם כאן אין ממש ודאות, כשביום אחד אומר בכיר בממשלה בכנס כלכלי משהו אחד, וביום השני אומר בכיר אחר את ההיפך. ובשוק שבו הציפיות והלך הרוח משמעותיים מאוד – הדברים האלו מנענעים את הסירה, שגם ככה כבר רעועה ומנוקבת חורים מהגלים הגבוהים מאז אוקטובר.
אנחנו חיים בימים מאתגרים. תקופה שבה זוגות צעירים צריכים לקבל החלטות משמעותיות להמשך החיים, כשהסביבה כולה מוצפת באי ודאות. רכישת דירה ונטילת משכנתה תמיד היו צעדים מורכבים, אבל היום הם מורכבים מתמיד. קבלנים ויזמים לא יודעים אם להמתין לחזרה של עשרות אלפי הפלסטינים או להתחייב על העסקת עובדים זרים ויקרים. משקיעים לא בטוחים מה יהיה המיסוי מחר בבוקר, האם מס הרכישה יעלה או יירד, האם מס רכוש חוזר למשחק, והאם מס דירה שלישית יחזור מהמתים. לכולם ברור, שצריך להמשיך להניע את המשק קדימה ולמצוא פתרונות, אבל נראה שגלגלי השיניים לא מצליחים עדיין לנוע בחופשיות. המנגנון צריך כיוון ושימון, אבל בעלי הבית עסוקים בדברים אחרים.
אנחנו חיים בימים יוצאי דופן. לפנינו שבועות וחודשים של הזדמנות לתקן ולפרוץ מחסומים, שפעם היו נחשבים לבלתי אפשריים. יש הזדמנות לשנות תרבות של עבודה בענף הנדל"ן. זה הזמן לפתרונות חדשים ויצירתיים; להרים את הראש ולצעוד קדימה. המגזר הפרטי יכול להוביל את הדרך, אבל גם במשרדי הממשלה ובמגזר הציבורי יש לא מעט אנשי עשייה עם רצון טוב ויכולת לשנות. גם הם מדברים כבר בגלוי על המנהלים שלהם, שלא מצליחים לספק את הסחורה. יש כאן הון אנושי מדהים, שמסוגל לשנות את התמונה מקצה לקצה – כדאי שנבחרי הציבור ילמדו קצת מהציבור ויתחילו גם לעבוד בשבילו.
אנחנו חיים בשביל המחר. יהיה כאן טוב יותר, וזו הסיבה שבמוסף שלפניכם אנחנו מתמקדים בהזדמנות ובתקווה - הזדמנות לתיעוש הענף ולשינוי תרבות העבודה; הזדמנות לפתור חסמים בהתחדשות עירונית ולקדם פרויקטים תקועים; תקווה לשיקום מוצלח של עוטף ישראל וביקוש שיחזור ליישובים שהיום ריקים מאדם; תקווה לתחבורה ציבורית יעילה, כשהקו האדום כבר פועל וההשפעות שלו הן רק הסנונית הראשונה; כלים לפעילות כלכלית נכונה לזוגות צעירים וגם מורה נבוכים למיסוי שעתיד להתרגש עלינו; דרכים לרכישה וגם למכירת דירות בזמני אי ודאות; עצות של בכירי הענף לקברניטי הממשלה והמשק בכל הנוגע לתוכנית הממשלתית; ולקראת פסח – יריד דירות חגיגי, שיכול לחסוך לכם הרבה זמן וכסף.
