כשפרצה המלחמה באוקטובר, לא דמיינו חקלאי הגליל כי את עונת קטיף הדובדבן יפתחו בחודש מאי תחת אש ושההגעה למטעים שלהם, הסמוכים לגבול ונצפים מלבנון, תהיה כרוכה בסיכון חייהם. בלא מעט יישובים כמו מנרה, דלתון, מלכיה, יראון ואחרים שהמשותף להם שתושביהם נעקרו מהם, לא יוכלו החקלאים לקטוף בשטחים נרחבים ויאלצו להתנחם במעט מפרי עמלם.
צפו: ריאיון עם יוני יעקובי, חקלאי בקטיף דובדבנים במרגליות
(צילום: אביהו שפירא )
"כמות היבול אצלנו השנה היא בינונית ומטה", אומר יוני יעקובי מהמושב מרגליות שצמוד לגבול לבנון ושבתיו מופגזים מעת לעת. שלשום הוא הגיע לראשונה למטעי הדובדבנים והחל בקטיף זן הביכורים, 'בורלא'. "אנחנו אחרי חורף די חם, גם בטמפרטורות שהיו כאן וגם מבחינה ביטחונית ומנסים להציל את מה שאפשר ולקטוף", הוא מספר.
יש לו שבעה דונם של עצי דובדבנים שבכל שנה מניבים כשלוש טונות של פרי. בינואר הוא היה צריך לרסס את העצים ו'לעורר' אותם לתת פרי, אך נאסר עליו בידי הצבא להיכנס אליהם אלא רק אחרי חודש. "העצים לא התעוררו ונותנים יבול נמוך יותר", הוא אומר בתסכול. אבל לא העצים הם אלו שמפנים לו גזע, אלא דווקא המדינה.
"אנחנו החקלאים במצוקה קשה מאוד של עובדים. המדינה החליטה לסגור את השמיים ואנחנו לא יכולים לקבל תאילנדים, אז כל מה שעשינו כל החורף ובימי הלחימה בניסיונות להציל את המשק - הגענו לערב הקטיף וחסרות לנו ידיים עובדות. תסתכלו על הפרי, אנחנו רוצים לקטוף ולהציל אותו. בכל היישובים הסמוכים לגדר הגבול אנחנו עושים את כל המאמצים על מנת לקטוף ולשמר את החקלאות, למרות כל הבירוקרטיות וכל הקשיים שהמדינה עושה. משרד החקלאות מנסה בכל דרך לעזור לנו, אבל הידיים שלו קצרות מלהושיע".
לדבריו, גם לצרכן הישראלי יש כוח לסייע ולחזק את החקלאים העובדים על גבולות המדינה: "תהנו ותאכלו פרי ישראלי ותחשבו שבכל קנייה של פרי, אתם מצילים את הארץ".
