דוד קרול ז"ל, תושב קיבוץ בארי שנרצח ב-7 באוקטובר, גידל את ליאור מאז שהייתה בת שנתיים וחצי, למרות שלא הייתה בתו הביולוגית, אך מעולם לא אימץ אותה רשמית. צוואה שכתב אבל מעולם לא הפקיד אבדה כאשר המחבלים שרפו את ביתו. בית המשפט הכיר בצוואה והשופטים קיבלו את בקשתה של ליאור לקבל הכרה כביתו החוקית. את הפסיקה בתיק נתנה השופטת רותם קודלר עיאש מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע.
מדובר בפעם הראשונה בה מכיר בית המשפט בטיוטת צוואה כצוואתו האחרונה של המנוח, כל זאת מבלי שהצוואה הופקדה והפכה לרשמית, ומבלי שהבת אומצה באופן רשמי.
3 צפייה בגלריה
מימין: בת הזוג של דוד ז"ל, אורלי מאיר, ובתו ליאור אבני בר מחוץ לביתו בקיבוץ בארי
(צילום: גדי קבלו)
קרול (72) גידל את ליאור אבני בר (48), עוד לפני שנישא לאמה, רבקה קרול, שניצלה ממתקפת הטרור הרצחנית של חמאס. לאחר שהתחתנו הביאו ילד נוסף אשר נפטר ממחלה קשה לפני כמה שנים. לאחר פטירת בנו ביקש דוד להגן על זכויותיה של ליאור ולערוך צוואה. דוד ביקש לתת אותה לבתו, אך היא חששה כי תאבד אותה, ואמרה לו כי הוא ישמור אותה. דוד הסכים, ואמר כי הוא שם את הצוואה בשידה מתחת לטלוויזיה בחדר השינה בביתו בקיבוץ בארי.
הסיוע המשפטי במשרד המשפטים מינה את עו"ד ליאור יניר לייצג את ליאור במסגרת הסיוע המשפטי הניתן למשפחות שיקיריהן נרצחו, נפלו או נחטפו ב-7 באוקטובר, ואז התברר כי לעורכות הדין אליהן פנה בשעתו דוד שיערכו את הצוואה, לא היה העתק שלה. עו"ד יניב פנתה בשם ליאור לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע על מנת שיכיר בטיוטת הצוואה בצוואתו האחרונה והיחידה של דוד.
"עורכת הדין של הקיבוץ חן צור יצרה איתי קשר ושאלה אותי אם יש לי את הצוואה של אבא", שיחזרה ליאור. "אמרתי לה שלא, אבל אני יודעת איפה הוא הניח אותה. לא היה לי מושג אז איך הבית נראה ומה נשאר ממנו. ואז הסתבר שאין עותק. לא אצל עורכת הצוואה ולא במזכירות הקיבוץ. היא אמרה שאנחנו בבעיה, אבל היא גייסה את כל מי שיכלה לחשוב עליו, והתחלנו להתחקות אחר הוכחות שהצוואה הייתה. התחלנו לחשוב על עדים שאולי חתמו על הצוואה, חברים טובים שלו. כמעט כל מי שיכולתי לחשוב עליו כבר לא היה בין החיים. זה היה התחלה ומבוי סתום".
בסופו של דבר הם איתרו את טיוטת הצוואה אצל עורכת דין שעבדה עם הקיבוץ, אבל לטיוטה לא באמת היה תוקף. בתכתובת מייל הצליחו לאתר הודעה מרינת חן ז"ל, שם כתבה "קרול היה אצלי הרגע וחתם על הצוואה".
לאחר מספר חודשים, ובתום בדיקה מעמיקה של נסיבות האירוע, לרבות פניה לאחיו של דוד, בית המשפט, כאמור, הבין את המקרה החריג והכיר בטיוטת הצוואה כצוואתו האחרונה, ואף הכיר בליאור כבתו. "זה אחד הדברים הדרמטיים בפסק הדין", אמרה ליאור. "בקיבוץ, לפחות של פעם, לא היה צורך ממשי לאימוץ רשמי. זה הספיק שאימא שלי ודוד גרים כנשואים, ואני הבת שלהם. הקיבוץ ידע לפתור כל עניין בירוקרטי. הייתה הבנה שאנחנו תא משפחתי לכל דבר ועניין".
"בבארי יש אנשים שלא יודעים שהוא לא אבי הביולוגי"
אימא של ליאור ודוד אומנם נפרדו, אך היו ביחסים טובים. גם בת הזוג החדשה של דוד הייתה עמם ביחסים קרובים. "כאשר הם התגרשו הקשר התחזק עם דוד. הייתה לי תקשורת ישירה איתו. אחרי מה שקרה לכאורה לא היו לי שום זכויות. זה היה כל כך מתסכל. המערכת לא מכירה באובדן שלי. מבחינתי הוא אבא, מבחינת המדינה הוא לא. בבארי התגייסו לעזור לי בכל דבר. היינו צריכים בעצם לספר את סיפור החיים שלנו ולהיעזר בשפה של הקיבוץ. נברנו בארכיון כדי להוכיח את הקשר ביני לבין אבי. לדוגמה, הוא קיבל תוספת תקציב נכדים. בקיבוץ יש אנשים שלא יודעים שהוא לא אבי הביולוגי מרוב שהדבר הזה היה כל כך שלם. וכשעורכת הדין הקריאה לי את פסק הדין בטלפון לא הפסקתי לבכות. כל השנה הזו הרגשתי שמנסים לקחת לי אותו, ואז החזירו לי אותו ברגע שקיבלתי את ההכרה".
מעל 2,200 תיקים כבר נפתחו לסיוע משפטי למשפחות שיקיריהן נרצחו, נפלו או נחטפו מאז תחילת המלחמה. כיום, יש עוד כ-100 משפחות של חללים מהמלחמה וכתוצאה מפיגועים שהתרחשו בחודשים האחרונים, שגם יפתחו עבורם תיקים בקרוב ויחלו בליווי משפטי. בנוסף, במצבים מורכבים שמצריכים פניה לבית משפט, המשפחות מקבלות ייצוג בהליכים, כמו בסכסוכי משמורת, ענייני קבורה ועוד. כמו כן, מטפלים בתביעות הכרה כנפגעי איבה למי שאינם במעגל הזכאים, כמו סבתא שגידלה ילדים כשלה, הורה חורג ועוד. לפני 7 באוקטובר הצוות שמטפל במשפחות נרצחים מנה כ-30 עורכי דין, אבל כיום הוא גדל בצורה משמעותית ועומד על 180 עו"ד, רובם פרטיים שמייצגים במינוי מטעם הסיוע של משרד המשפטים.
עו"ד ליאור יניר, שייצגה את ליאור, אמרה כי "מדובר בהחלטה תקדימית ומרגשת כאחד. חשוב לציין כי אם משהו מחברי הקיבוצים אשר נפגעו באותה הדרך וכעת אינם יודעים מזור לכאבם, יש בידם האפשרות לפנות אלינו ולהיעזר. נבוא בפניה לבית המשפט לקיים את רצונם האחרון של יקיריהם אשר קיפדו חייהם במתקפת הטרור הרצחנית. לא תהיה בכך נחמה והקושי הרגשי ברור, אולם לפחות בסוגיה זו ניתן לסייע".
