בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה לאחרונה להכיר באישה שהביצית המופרית שלה הושתלה ברחם של בת זוגה כאם התינוקת בנוסף ליולדת. השופט נפתלי שילה קבע שאין לשלול מהאם הגנטית את אימהותה רק בשל החשש מפני הורות משולשת הכוללת את תורם הזרע.
האם הגנטית, שהביצית שלה הופרתה באמצעות תרומת זרע, ניהלה בעבר זוגיות עם האישה שברחמה הושתלה הביצית ושילדה את התינוקת. התהליך, שבוצע בקפריסין, נעשה כחלק מהחלטתן המשותפת דאז להביא ילד לעולם. אלא שבמהלך ההיריון השתיים נפרדו והבת נולדה במאי 2021.
חודש לאחר מכן הגישו בנות הזוג לשעבר תביעה להצהיר גם על האם הגנטית כאמה של התינוקת. התביעה התקבלה בנימוק שזכותה להכרה באימהות "מובנת מאליה", וכי הנטל לשלול את ההורות במקרה כזה, שהינו כבד ביותר, מוטל על מי שמתנגד להורות.
ואכן, היועצת המשפטית לממשלה שהתנגדה לקביעת בית המשפט למשפחה, הגישה ביוני 2022 את הערעור למחוזי. באמצעות עו"ד אורלי לוי מנצור היא טענה כי קיומה של זיקה גנטית לא מקנה באופן אוטומטי מעמד של הורות. לשיטתה ככל שתוכר הורות האם הגנטית זה עלול ליצור פתח ל"הורות משולשת" – במקרים שבהם תורם הזרע יהיה ידוע – דבר שאינו אפשרי בדין הישראלי.
מנגד טענו האם הגנטית, שיוצגה באמצעות עו"ד שמואל מורן, והאם היולדת, שיוצגה באמצעות עו"ד טלי בן יקיר, כי הזיקה הגנטית – יותר מכל זיקה אחרת – היא היוצרת הורות, ולכן לאם הגנטית זכות בסיסית וטבעית לאימהות על הפעוטה. לשיטתן, התנגדות היועמ"ש לזכות זו היא פוגענית, מפלה ומפרה זכויות אדם בסיסיות.
השופט שילה הבהיר כי הזיקה הגנטית אכן מהווה את הבסיס המרכזי להקניית מעמד של הורות. מנקודת מוצא זו הוא בחן השופט את יתר טענות היועמ"ש. הוא שלל חשש מפני הורות משולשת וכתב: "מאחר שבמקרה דנן תורם הזרע הוא אנונימי, לא נוצרת 'תחרות' עם בעל זיקה גנטית נוסף – האב – ואין כל חשש להיווצרותה של הורות משולשת שלא מוכרת בדין הישראלי".
בהקשר לכך הוא צינן את החשש מפני "תחרות הורית" במקרה שהתורם ידוע, שכן הכרה בהורות האם הגנטית מתבצעת כחלק מהליך משפטי הכולל דרישה וחקירה מעמיקות, ובמסגרת זו בית המשפט יוודא שמדובר בתורם אנונימי טרם מתן ההכרה.
בנקודה זו, ועל רקע פרשת החלפת העוברים באסותא אשר הביאה לקדמת הבמה את שאלת מעמד האם היולדת לעומת זו הגנטית, הציע השופט לאמץ את גישת אחד מדייני בית הדין הגדול ל"הורות פונקציונלית". מדובר באסכולה הגורסת שאין לראות בהורות כעניין אבסולוטי אלא כזה המשתנה בהתאם לנסיבות העניין.
המשמעות היא שאין להעדיף הורות של אם יולדת על פני זו הגנטית. ייתכן שלעניין מסוים תגבר הראשונה ואילו לעניין אחר תוכר גם האחרונה כאם לכל דבר, כאשר מעל לכל מרחף עקרון טובת הילד.
עקרון זה לדברי השופט אף מצריך שלא ליצור עדיפות משפטית כלשהי לאחת האימהות על פני רעותה. לדבריו, הכרה באחת מהן רק מכוח צו הורות פסיקתי עלולה לגרום למעמד נחות יותר שלה בעיני הילד, ויש למנוע זאת. לפיכך נקבע בהסכמת השופטים שאול שוחט ועינת רביד שהערעור יידחה. היועמ"שית חויבה בהוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ היועמ"ש לממשלה: עו"ד אורלי לוי מנצור
• ב"כ האם הגנטית: עו"ד שמואל מורן
• ב"כ האם היולדת: עו"ד טלי בן יקיר
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
