ב-7 באוקטובר, זיו אביחי כהן, בעל העסק "זיו הרחקת יונים", גויס למילואים - ואשתו שני, עורכת דין במקצועה שבימי שגרה מנהלת איתו את העסק, לקחה עליו פיקוד בלעדי. הם חיים בנתניה, הורים לשני ילדים (בני 4 ו-7) ובימי שגרה מנהלים את העסק יחד. זיו משרת במילואים בתור לוחם בגדס"ר נח"ל, ורק בשבוע האחרון ביקש ממפקדו הישיר להשתחרר לתקופה קצרה ממילואים כדי לתת לשני יד ולייצב את העסק.
"ברגע שהוא גויס עצרתי את כל העבודות, גם אלו שהיו מוזמנות חודש קדימה. לא היה לנו ברור מה סדר גודל המלחמה, אז בכל יום ביטלתי עוד פרויקט ועוד עבודה. יש לנו שני עובדים שגם הם גויסו למילואים בתור לוחמים - ככה שלא רק חסרונו של זיו בניהול העסק מורגש מאוד, גם אין לי עובדים שיקדמו איתי את המשימות", מספרת שני, אשתו של זיו.
5 צפייה בגלריה
"ברגע שהוא גויס עצרתי את רוב העבודות, לא ידענו מה סדר הגודל של המלחמה אז כל יום ביטלתי עוד קצת". זיו אביחי כהן, שני וילדיהם
(צילום: פרטי)
בסוף חודש נובמבר רואה החשבון של העסק עידכן את שני שהם אינם זכאים לפיצויים מהמדינה, והיא נאלצה לבקש מזיו לקחת הפוגה קצרה מהמילואים. "אמרתי לו שאם אנחנו לא נדאג לעצמנו - המדינה לא תדאג לנו. ננסה יחד, בכמה ימים שבהם הוא חוזר הביתה, לשקם את הנזק העצום שנוצר. אין לנו שום תכנון קדימה, מה אני אעשה ברגע שהוא יחזור למילואים - כי ברור לי שזה יקרה בקרוב. אני כולי תקווה שאצליח לעשות לפחות כמה עבודות החודש, שנצליח לסגור אותו ולעמוד בהתחייבויות מול הלקוחות שלנו", הוסיפה.
"בתחילת המלחמה לא דיברנו מילה על העסק"
מושיקו בכר ואושר כרמי מנהלים יחד סטודיו לאימונים אישיים וקבוצתיים ברמת גן. באותה שבת, שניהם הוקפצו באופן מיידי למילואים - אושר בתור לוחם בעורב גבעתי ומושיקו במשמר הגבול. בימים האחרונים, כשהם הבינו שאם לא ידאגו לעסק הם יאלצו לסגור - החליטו שאחד מהם נשאר לשרת במילואים והשני חוזר להפעיל את הסטודיו. "לפני שבוע הבנתי שאין ברירה, העסק היה במצב על הפנים. החלטנו בינינו שאחד יישאר למשימה הגדולה יותר, לשמור על המדינה, ואחד מאיתנו יבקש שחרור מהמילואים, כדי לשמור על העסק שלנו, להבטיח שנעמוד בכל התשלומים שאנחנו מחויבים להם", מספר מושיקו.
5 צפייה בגלריה
"בכל יום אני שולח לאושר תמונות מהסטודיו, כדי לתת לו ביטחון שאני מנהל את העסק בבית ולמלא אותו מוטיבציה להמשיך לעשות את מה שהוא עושה". מושיקו בכר ואושר כרמי
(צילום: פרטי)
"שנינו יצאנו באותה שבת לכיוון הבסיסים שלנו - עוד לפני שזימנו אותנו. היה לנו ברור שאנחנו נדרשים לתפקידים שלנו. בהתחלה לא דיברנו מילה על העסק - ידענו שזה משהו שגדול משנינו. אבל עכשיו, כשנפל האסימון שיש לנו גם דברים נוספים לדאוג להם - לא הייתה לנו ברירה אחרת. בכל יום אני שולח לאושר תמונות מהסטודיו, כדי לתת לו ביטחון שאני מנהל את העסק בבית ולמלא אותו מוטיבציה להמשיך לעשות את מה שהוא עושה", הוסיף.
מושיקו מספר שרבים מהמתאמנים בתקופה האחרונה בחרו להקפיא או לבטל את המינוי שלהם, מה שפוגע בעסק בצורה משמעותית. "הגענו למצב שיש מתאמנים שמוכנים להעביר תשלום על המינוי - גם אם הם לא מגיעים. הם רוצים לעזור לנו לשרוד את התקופה הזו. אני כולי תקווה שנחזור לימי שגרה במהרה, ונוכל להחזיר לכולם את התשלום. אני אופטימי, אנחנו קהילת מתאמנים חזקה - מאמין שנשרוד את זה", סיכם מושיקו.
"מנסה לעשות מה שאפשר בכל הפוגה קצרה בפעילות"
נעם כהנא כבר נרשמה ללימודים במכללת ספיר ועברה מבית הוריה בירושלים לבאר שבע, עד שהתוכניות השתנו כשהיא קיבלה צו 8 ומאותו יום ועד עכשיו היא משרתת כלוחמת בחיל האוויר. היא מכלכלת את עצמה באופן מלא, באמצעות עסק שהקימה בשם "רוג'ום", שבו היא מוכרת עבודות יד ומעבירה סדנאות רקמה. "אני בעיקר מוכרת את היצירות שלי בירידים או מעבירה סדנאות פרטיות. מאז שהמלחמה התחילה - אני בפעילות מבצעית שוטפת ולא לוקחת חלק בשום יריד ובטח שלא מעבירה אף סדנה. ממש לאחרונה החלטתי שאני רוצה לחזור לעשייה, בשבילי ובשביל הערך שאני יודעת שהיצירה יכולה לסייע לאנשים - והתחלתי למכור שוב.
"אני מנסה לעשות מה שאני יכולה, כשאני יורדת מפעילות מבצעית וכשאני יודעת שיש הפוגה קצרה בפעילות. אמא שלי וחברים קרובים שמשרתים במילואים ברחבי הארץ - מסייעים לי להעביר את ההזמנות שאנשים מבצעים, וככה אני מצליחה למכור מעט מהיצירות שלי", מספרת נעם.
5 צפייה בגלריה
"מאז שהמלחמה התחילה - אני בפעילות מבצעית שוטפת ולא לוקחת חלק בשום יריד ובטח שלא מעבירה אף סדנא. ממש לאחרונה החלטתי שאני רוצה לחזור לעשייה". נעם כהנא
(צילום: דור פזואלו)
חלק מהכנסות העסק עובר באופן קבוע לעמותות המסייעות לנשים מוכות. "יש נשים רבות שמתמודדות עכשיו עם מלחמה כפולה - מבית ומחוץ. ליצירות שאני מוכרת יש ערך כפול - עבור הקונה וגם עבור הנשים הנתמכות בעזרת אותן עמותות", הוסיפה.
נעם, שעלתה על מדים והצטרפה לבן הזוג המשרת בקבע ולאחותה המשרתת בסדיר, מספרת שברגע שנקראה לשירות מילואים לא היה לה ספק שהיא נרתמת למשימה החשובה. "אני רוצה לעשות את החלק שלי במשימה, להגן על הבית - עד שכולם יחזרו בשלום - החטופים והחטופות, החיילים והחיילות", סיכמה.
"העשייה בבית הקפה עוזרת לנתק את המחשבות"
עופר סעדה מנהלת את בית הקפה "עופרק'ה" שבקיבוץ חולתה מהרגע שבעלה סתיו גויס לשירות מילואים כלוחם בחטיבה 551. אימה ואחותה התגייסו למשימה, ומסייעות גם בטיפול בשני הילדים של הזוג (בני ארבע ושנתיים וחצי). "סתיו הוקפץ למילואים באותה שבת ב-10:00 בבוקר, מאז הוא חזר הביתה בערך ארבע פעמים, ליממה או שתיים. אנחנו חיים כרגע בדקת קריאה", מספרת עופר.
בגלל המיקום של בית הקפה - רבים מהתושבים באזור פונו, ורוב הלקוחות שמגיעים בימים אלו הם משרתים מילואים. בנוסף לבית הקפה שאותו הוא מנהל, סתיו עובד בתור שיפוצניק עצמאי. "זו פגיעה משמעותית נוספת בהכנסה של הבית, אנחנו בית של ארבע נפשות שנפגע באופן משמעותי בעקבות המלחמה, ולא ברור מתי ואיך נצליח להשתקם מזה. הילד הקטן שלנו לא כל כך מבין בינתיים מה קורה בבית, אבל הילדה בת הארבע שואלת כל הזמן איפה אבא ומתגעגעת אליו מאוד. אני מנסה לשמור כמה שיותר על העשייה בבית קפה - שעוזרת לי לנתק את המחשבות המטרידות ונותנת לי תקווה שנחזור לימים טובים יותר בקרוב", סיכמה עופר.
5 צפייה בגלריה
"אנחנו בית של ארבע נפשות שנפגע באופן משמעותי בעקבות המלחמה ולא ברור מתי ואיך נצליח להשתקם מזה". סתיו ועופר סעדה
(צילום: פרטי)
"כשאני לא מנסה להחיות את העסק - אני מסייעת לכיתת הכוננות"
כבר 17 שנים שאידמית ענטבי ממושב נהורה משרתת במילואים בתור לוחמת ומפקדת צוות בתותחנים. בשגרה היא מנהלת קייטרינג חלבי לאירועים בשם "מתוק וגם מלוח". גם בתקופת הקורונה היא גויסה למילואים לתקופה ארוכה במיוחד - אבל אז היא מילאה תפקיד בתור טבחית צה"לית. "חיכיתי לטלפון שיקפיצו אותי, היה לי ברור שאני לוקחת חלק בלחימה. גם אחי גויס, הוא לוחם מילואים בגולני. אמא שלנו דואגת מאוד לאורך התקופה הזו", מספרת אידמית.
5 צפייה בגלריה
"שואלים אותי למה בעלת עסק בת כמעט 40 צריכה לעלות על מדים. אני עונה להם את התשובה הקבועה שלי: 'ציונית זו לא מילה גסה'". אידמית ענטבי
(צילום: פרטי)
לפני שבוע אידמית שוחררה משירות המילואים אבל היה לה ברור שהיא לא פושטת את מדים - והתגייסה לשירות התנדבותי כלוחמת מג"ב. "כשאני לא מנסה להחיות את העסק בשבוע האחרון - אני מסייעת לכיתת כוננות של המועצה האזורית בלכיש. ברגע שפרצה המלחמה כל האירועים העתידיים בוטלו באחת, לאנשים לא היה חשק לחגוג, העסק היה בהדממה מוחלטת. חלק מהעובדים שלי גם הם חווים אתגרים לא קלים, חלקם גויסו לשירות מילואים, חלקם פונו מבתיהם וחלקם בן או בת הזוג במילואים ומנהלים כעת לבד משק בית. זה לא קל בכלל", הוסיפה אידמית.
אידמית מספרת שהעסק חטף מהלומה קשה בתקופת הקורונה. "בעלי העסקים בכל פעם כזאת מנסים להרים את הראש מעל המים ופשוט לא מצליחים להתקיים כאן בכבוד. בקורונה למזלי הצלחתי לעבוד בזכות שירות מילואים כטבחית - אחרת לא יודעת איך הייתי מסתדרת".
למרות כל האתגרים והמצב המורכב, אידמית מבקשת להעביר מסר אופטימי. "בכל פעם כשאני נקראת למילואים אנשים תוהים למה אני נענית לקריאה, שואלים אותי למה אישה בת כמעט 40 צריכה לעלות על מדים. אני עונה להם את התשובה הקבועה שלי: 'ציונית זו לא מילה גסה'. זה משפט שהוכיח את עצמו במלחמה הזו - כולם התגייסו, היו למעלה מ-100% התגייסות. אנשים הגיעו להילחם על המדינה וידעו שזה הזמן שלנו לעשות את מה שצריך", סיכמה אידמית.
