בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה לאחרונה לבעלי דירה בעיר למכור אותה לשלושה רוכשים (בני זוג ואם האישה) תמורת 4.5 מיליון שקל אפילו שלא חתמו על הסכם בעניין: השופט יונה אטדגי קבע כי אחרי שהמוכרים שלחו מיילים שבהם הסכימו באופן מפורש לתנאי העסקה הם לא רשאים לסגת ממנה.
בעלי הדירה, עולים מצרפת, פרסמו אותה למכירה באמצעות משרד תיווך. שלושת הרוכשים הגיבו בהצעה ראשונית של 3.8 מיליון שקל ונענו בסירוב. בהמשך שלח עורך הדין שלהם הצעה לתשלום של 4.5 מיליון שקל בשני תשלומים וקבלת הדירה בתוך 60 יום. בעל הנכס השיב שהוא מסכים, ובעקבות זאת שכר עורכת דין והחלו התכתבויות בינה לבין עורך הדין של הרוכשים, שאף שלח לה טיוטת חוזה.
אלא שבסופו של דבר המוכרים סירבו לחתום על הסכם מכר. בעקבות זאת הגישו הרוכשים תביעה שבה ביקשו לחייב את הבעלים למכור את הדירה ולשלם פיצויים מוסכמים של 10% מהתמורה בהתאם לסעיף שהופיע בטיוטת החוזה. הם טענו כי מאחר שהצעתם נענתה בחיוב וכל התנאים המהותיים סוכמו – יש לראות בהתכתבויות בין עורכי הדין כהסכם מחייב.
המוכרים טענו מנגד כי העובדה שלא חתמו על חוזה מעידה שלא היו שלמים עם העסקה. לדבריהם לא סוכמו התנאים המהותיים נוכח העובדה שבאותה תקופה הזכויות בדירה לא היו רשומות על שמם, והם הודיעו למתווכת שכתנאי למכירה עליה למצוא להם דירה חלופית – מה שלא קרה. כמו כן נטען כי את "מייל ההסכמה" שלח הבעל והוא לא מחייב את אשתו, וכי החליטו לגור בדירה מטעמים רפואיים.
אבל השופט יונה אטדגי קבע כי העובדה שבעלי הדירה לא חתמו על הסכם סופי לא שוללת את ההסכמה המודעת שלהם למכור את הדירה כפי שהובעה בהתכתבויות. הוא ציין כי ההלכה המחייבת היא "שגם זיכרון דברים או כל מסמך מוקדם אחר עשוי לחייב חוזית את הצדדים, אם הוכחו היסודות הנדרשים לשם יצירת חוזה".
במקרה הזה היו גם הסכמה מפורשת וגם סיכום של כל התנאים המהותיים לעסקה, בהם זהות הצדדים, התמורה, תנאי התשלום ומועד המסירה. כך שהתקיימו התנאים לקיומו של חוזה מחייב, קבע.
השופט דחה את הטענה שהמכירה הותנתה במציאת דירה חלופית – תנאי שלא הוזכר בשום מקום ונראה כי עלה לצורכי המשפט. עוד הוא קבע כי סוגיית הרישום כלל לא הייתה בעייתית שכן לא היה שום מכשול לרישום. גם הטענה שהנתבעת לא הסכימה לעסקה נדחתה נוכח העובדה שהנתבעים אישרו שפעלו ביחד.
בפסק הדין הוסבר שמצב רפואי לא מצדיק נסיגה מהסכם מחייב, ומכל מקום לא הוצגה חוות דעת רפואית שמעידה שהנתבעים זקוקים לדירתם.
עם זאת, השופט קבע שלתובעים לא מגיע פיצוי מוסכם משום שבניגוד להסכמות המפורשות האחרות, לא הייתה הסכמה ברורה לעניין זה, שהופיע רק בטיוטת החוזה ולא בהתכתבויות בין עורכי הדין. לפיכך הוא הורה לנתבעים לחתום על הסכם מכר בתנאים שסוכמו, ולעשות כל מה שצריך כדי להעביר את הזכויות לתובעים. לא נפסקו הוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד איתן פלג (פומרנץ)
• ב"כ הנתבעים: עו"ד יצהר הס
• עו"ד אלון אברהמוב עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין