בית המשפט המחוזי בלוד קבע לאחרונה שהמדינה תפצה ב-125 אלף שקל את יורשיה של מנוחה שלא קיבלה מידע מלא לפני ניתוחי מוח שעברה באיכילוב. השופטת שרון צנציפר הלפמן קבעה כי הגם שבכל מקרה האישה כנראה הייתה בוחרת לעבור את הניתוחים, עצם העובדה שנלקחה ממנה יכולת הבחירה פוגעת בכבודה.
בספטמבר 2010 פנתה האישה לרופא עיניים מקופת החולים והתלוננה על כאב ותחושת לחץ בעין ימין. הטיפול שהעניק לה לא הועיל ובשלב מסוים היא עברה בדיקת MRI שהראתה כי יש לה גידול שפיר במוח. בשל כך היא הופנתה לייעוץ באיכילוב ובהמשך נקבע לה תור לניתוח לשם כריתת הגידול.
1 צפייה בגלריה
חדר ניתוחחדר ניתוח
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
הניתוח, שבוצע באוגוסט 2011, אמנם הסיר את רוב הגידול אך על רקע תלונות מצד המנוחה על חוסר שיווי משקל לאחריו היה צורך בניתוח משלים. גם אחרי הניתוח השני היא נותרה עם חולשה בפלג גופה השמאלי, חוסר שיווי משקל, הפרעות בדיבור והפרעה בתחושה בפנים. בהמשך היא לקתה בדיכאון והוכרה כנכה בשיעור 100% בביטוח הלאומי. בשל מצבה הסיעודי בן זוגה עזב אותה.
ביולי 2017 הוגשה התביעה לבית המשפט, שבה טענה האישה לרשלנות רפואית בביצוע הניתוחים, ולמסירת מידע חסר ביחס אליהם העולה כדי היעדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה. אלא שעוד שהוכרע ההליך היא החליטה לשים קץ לחייה בהמתת חסד שבוצעה בשוויץ באוקטובר 2019, כשהיא בת 61 בלבד. בנסיבות אלה יורשיה נכנסו בנעליה כתובעים.
עו"ד עבד עודהעו"ד עבד עודהצילום: ואיל עואד
השופטת צנציפר הלפמן קבעה כי הגם שלא הוכחה רשלנות בביצוע הניתוחים, עצם העובדה שהצוות הרפואי לא יידע את המנוחה לפני הניתוח הראשון שהיא עלולה להזדקק לניתוח נוסף, ואף לא מסר לה שבאפשרותה לא לבצע את הניתוח השני – עולה כדי פגיעה באוטונומיה.
בפסק הדין צוין כי אמנם כוונותיו של המנתח היו טובות והוא רצה למנוע צער מהמנוחה שעלולה לרדת לעמקי ייאוש אם תדע שהיא צפויה לעבור ניתוח נוסף. אלא שבגישתו המגוננת הוא חרג מחובת הגילוי של רופא כלפי מטופל. כך גם בחירתו שלא להסביר לה שבאפשרותה שלא לעבור את הניתוח הנוסף.
השופטת סיכמה כי בית החולים הפר את חובת היידוע כלפי המנוחה. זאת אף שהעריכה שאם המנוחה הייתה מקבלת את המידע החסר היא עדיין הייתה בוחרת לעבור את הניתוחים, בין היתר בשל האמון המלא שלה ברופאים, כפי שהשתקף מעדות בנה. למרות זאת, נקבע, עדיין מוצדק לפצות את עיזבונה בשל אי-מסירת המידע, העולה כדי פגיעה באוטונומיה.
השופטת נימקה כי עצם העובדה שהמנוחה בחרה לשים קץ לחייה בהמתת חסד מלמדת עד כמה אפשרות הבחירה הייתה עניין מהותי עבורה. היא קבעה שהפיצוי בשל הפגיעה באוטונומיה יועמד על 400 אלף שקל, אולם הסכום נבלע בקצבאות הביטוח הלאומי שקיבלה האישה ובנסיבות אלה עלתה השאלה אם יש מקום לפיצוי נפרד בשיעור של 25%. השופטת השיבה על כך בחיוב, ופסקה לעיזבון 100 אלף שקל בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 23,400 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעים: עו"ד יאיר סמוגורה ועו"ד אורן סמוגורה • ב"כ הנתבעת: עו"ד דב לוין ועו"ד מאור גרינוולד • עו"ד עבד עודה עוסק ברשלנות רפואית • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין