בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה דייר בבניין בן ארבע קומות בעיר, שהסב מחסן בקומת המרתף לדירה – ואז ביקש להכיר בו כבעליה. השופט אברהים בולוס לא קיבל את גרסתו שלפיה הוא רכש את הנכס ממי שקנה אותו בכינוס נכסים, כך שהוא נחשב לפי החוק לבעליו.
המחסן נשוא הסכסוך ממוקם בקומת המרתף ומשתמש בו התובע, אשר בבעלותו דירה נוספת בקומה מעל. הנכס נרכש ב-2007 על ידי גורם שלישי תמורת 14 אלף דולר. התובע, בניגוד לעמדתו היום, סבר אז שמדובר ברכוש משותף ולכן הגיש עם יתר הדיירים תביעה נגד אותו רוכש. ההליך הסתיים בפשרה שלפיה מוסכם על כולם שהמחסן מהווה רכוש משותף.
עשר שנים חלפו והתובע עשה סיבוב פרסה ביחס לעמדתו כלפי הנכס, וקנה אותו תמורת 75 אלף שקל. בתביעה שהגיש ביוני 2020 באמצעות עו"ד מיכאל דינציס, הוא טען כי הנכס נרכש לפני כן בכינוס נכסים כך שחלה בנסיבות העניין תקנת השוק שבחוק המכר. התקנה קובעת כי נכס שנמכר על ידי בית משפט, לשכת הוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין – הבעלות בו עוברת לקונה נקייה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס.
התובע הוסיף שהנכס רשום בעירייה כדירת מגורים והוא אף משלם בגינה ארנונה, כאשר גם מטעם זה יש להכיר בו כבעליו. אבל מנגד טען הדייר מהקומה העליונה באמצעות עו"ד יחזקאל חרלף כי התובע ומי שמכר לו את הנכס פעלו בחוסר תום לב מובהק שכן התקשרו בהסכם למכירתו למרות ידיעתם שמדובר בנכס משותף. לעמדת הדייר, רישום הנכס בעירייה אינו משנה שכן מה שקובע הוא הרישום בשטר החכירה – שם נקבע כי קומת המרתף כולה היא רכוש משותף.
השופט בולוס קבע שהתנאים היסודיים להכרה בתקנת השוק – תום לב ותמורה כספית – אינם מתקיימים במקרה זה. במישור התמורה הודגש שהתובע שילם על המחסן סכום מזערי, המהווה פחות מרבע מהסכום ששילמו הרוכשים שלפניו. על רקע העובדה שמחירי הנדל"ן עלו בינתיים, השופט הסיק שמדובר בתמורה ש"אינה הולמת ואף נמוכה באופן ניכר ומחשיד".
אשר לתום הלב הדגיש השופט שהמנוח ידע בזמן אמת על מצבו התכנוני הבעייתי של המחסן, באופן המקרין על תום לבו. הוא עמד על התנהלות התובע וקבע שהיא "נגועה בחוסר תום לב, בחוסר הגינות ובניסיון לנשל את יתר הבעלים בבניין מזכויותיהם המשותפות בנכס".
אשר לסיבוב הפרסה שעשה נכתב בפסק הדין ש"מהלך פסול זה ראוי לחסום, שכן הוא סותר חזיתית את עקרונות היסוד של הגינות, תום לב, ניקיון כפיים ואף מהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט".
בשולי הדברים השופט קיבל את טענת ההגנה שלפיה רישום הנכס בעירייה כדירה ותשלום ארנונה עליה ככזו, אינם מצמיחים לתובע בעלות עליה. בנסיבות אלה התביעה נדחתה והתובע חויב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד מיכאל דינציס
• ב"כ הנתבע 1: עו"ד יחזקאל חרלף
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
