איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: סאנאם קמראן ומרני האקמן, מראשון-לציון.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: סאנאם (22), מרני (22).
הדירה? 3 חדרים. בדירה גרות 5 צעירות יהודיות מארה"ב שהגיעו לשנה לישראל במסגרת תוכנית מסע מורים של חברת "החוויה הישראלית", החברה-הבת לחינוך של הסוכנות היהודית, ובשיתוף משרד החינוך. לא משלמות שכירות.
ראשון-לציון? סאנאם: "אני אוהבת את העיר. כיף להיות במקום שקט, בשכונה רגילה, אבל אם אנחנו רוצות אנחנו הולכות למסעדות ולקניון. וזה מאוד קרוב לתל אביב באוטובוס. אני אוהבת שיש לי את האופציה לגור כאן ולבלות בתל אביב". מרני: "יש כאן מסעדות מעולות ברחוב רוטשילד. אכלנו לא מזמן במסעדה איטלקית מצוינת, ואנחנו הולכות לקולנוע. אני גם מאוד אוהבת את החופים בתל אביב ובזמן הפנוי שלי אני שם". סאנאם: "זה כיף שאחרי חמישה חודשים פה אני כבר מכירה את הירקן ואיפה הסופר הכי זול, ואיזה אוטובוסים לקחת. יש רגעים שאני כבר מתחילה להרגיש קצת כמו מקומית".
חמש בנות בדירה? סאנאם: "חלק מאיתנו הכירו בארה"ב לפני שהגענו, ויש לנו חברות משותפות". מרני: "נהיינו ממש קרובות מהר מאוד ואנחנו מסתדרות מעולה ועושות חיים. בארה"ב כולנו סיימנו אוניברסיטה, וגם שם גרנו לבד". סאנאם: "אני חושבת שחלק מזה שנהיינו חברות כל כך טובות זה בגלל שכשהגענו היינו בבידוד בדירה חמשתנו במשך שבוע. לא היה לנו מה לעשות והיינו כל הזמן יחד. אז גם עכשיו אנחנו עושות הכל יחד".
ישראל? מרני: "בגלל הקורונה אין הרבה תיירים אז אנשים ממש מתרגשים לשמוע אנגלית ולראות אמריקנים. כולם כל כך נחמדים ושואלים מאיפה אנחנו ומתעניינים אם טוב לנו כאן". סאנאם: "בגלל שאנחנו פה הרבה זמן אנחנו מטיילות כמעט כל שבוע. שוכרות רכב ויוצאות לצפון ולדרום. אנחנו עושות הרבה קמפינג". מרני: "הדבר שקשה הוא לגור כאן ולא לדעת את השפה, למרות שאנחנו מנסות ללמוד. אני עושה בייביסיטר לילדים שהייתי אמורה ללמד אותם אנגלית אבל בסוף יוצא שהם מלמדים אותי עברית. הבעיה מתחילה כשאתה תקוע וצריך לדעת לאן לנסוע או איזה אוטובוס לקחת, אלה המצבים שבהם הייתי רוצה לדעת יותר עברית". סאנאם: "וגם שמאוד-מאוד יקר פה. אין לנו כסף".
יקר? סאנאם: "המחירים פה מטורפים. אם אתה יוצא לארוחת ערב או לבלות זה ממש יקר, ושער הדולר רק יורד אז אנחנו רק מפסידות מזה".
מה אתן עושות? מרני: "אנחנו מורות לאנגלית בכמה בתי ספר יסודיים בראשון-לציון. אנחנו בתוכנית של שנה ובחרנו להגיע לראשון-לציון. אם אתה רוצה את תל אביב אתה יכול להיות שם ולעבור אחרי חצי שנה למקום אחר. החלטנו שאנחנו לא רוצות לעבור, אז ראשון זו אופציה מצוינת. אף פעם לא לימדתי ילדים, וזה מתוק כמה שהם מתרגשים כשאנחנו שם. כל פעם כשאני נכנסת לכיתה הם מוחאים כפיים, ונותנים לי מחמאות על מה שאני לובשת, למרות שאני בסך הכל בחולצה שחורה רגילה. הם כל הזמן רוצים לדבר איתנו ושואלים המון שאלות". סאנאם: "היינו צריכות להתרגל כי זה ממש שונה מבתי הספר בארה"ב. היחסים בין מורה לתלמיד הם שונים לגמרי. יש אנרגיה פה בכיתה, ואני מרגישה שזה הרבה פחות פורמלי ואין את הדיסטנס הזה בין המורה לתלמידים. הם קוראים למורה בשם הפרטי, וזה מוזר".
תישארו כאן? מרני: "זו השאלה שכולם תמיד שואלים. אני רואה למה יש כאלה שנשארים פה אחרי שהתוכנית מסתיימת. זה מרגיש בבית פה, כי כולם יהודים. ואני גם מאוד אוהבת את מזג האוויר. אנחנו בדצמבר ויש שמש. אבל מצד שני כל המשפחה שלי בארה"ב אז קשה לדעת".
מצב כלכלי? מרני: "התוכנית משלמת על הדירה ועל הוצאות כמו חשמל, ואנחנו מקבלות 1,750 שקל כל אחת בחודש לשאר הדברים. אבל מהעירייה מביאים לנו כל הזמן דברים. למשל, אם יש להם ישיבה ונשארים בורקסים ועוגות, הם עושים קרטון ומביאים לנו". סאנאם: "יש לנו גם משפחות מארחות שאנחנו הולכים אליהן לשבת והן מביאות לנו אוכל. למשפחה המארחת של אחת השותפות בדירה, אמה, יש מאפייה, והם מדי פעם מורידים לנו כמויות מטורפות של ג'חנונים ומאפים. אנחנו כבר מזיעות פחמימות". מרני: "אבל אנחנו גם מבשלות ואפילו עשינו ארוחת ת'נקס גיבינג ל-25 איש, אבל בלי הטרקי, לא מצאנו".
ומה עם הבנים? מרני: "כולם מאוד מאוד ידידותיים אבל אתה יודע, אין לנו זמן, יש לנו סדר יום מאוד צפוף".
חופשה אחרונה? מרני: "היינו בקמפינג מעולה באוהלים ושקי שינה במשמר הכרמל. היינו שם שלושה לילות".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
