בית המשפט למשפחה בקריית שמונה דחה לאחרונה תביעה לביטול מינוי נכד כבן ממשיך במושב: את התביעה הגישו הסבים – שנפטרו תוך כדי ההליך – יחד עם בנם (דודו של הנכד). השופט רן ארנון התרשם שהדוד הוא שעומד מאחורי התביעה והמטרה שלו הייתה להשתלט על המשק לאחר מות אחיו.
ההורים המנוחים ביקשו משני הבנים לחלק ביניהם שווה בשווה את הנכסים שלהם בשווי מיליוני שקלים שכללו בית, דירה, משק חקלאי ומגרשים – עוד בחייהם. בעקבות זאת סיכמו הבנים כי את המשק יקבל האח שעיבד אותו ודאג להורים (האח-החקלאי) ואילו אחיו יקבל את הבית. את המגרשים ודירה נוספת הם יחלקו ביניהם.
מאחר שהאח החקלאי כבר היה בעל משק משלו, ורשות מקרקעי ישראל אוסרת על החזקת שני משקים, סוכם כי ההורים ימנו את בנו (הנכד) כבן ממשיך במקומו. ב-2015 הם חתמו על המסמכים הדרושים ובמקביל גם על הסכמים להעברת הזכויות במגרשים לשני הבנים.
כשנתיים לאחר מכן חלה החקלאי בסרטן, המשק נקלע לחובות והושכר. זמן קצר לאחר מכן ביקש אחיו למכור את המשק, וכך פרץ סכסוך משפחתי עמוק וקשה.
ב-2018, לאחר מות החקלאי, חתמו הסבים על הסכם להעברת הזכויות במשק במתנה לבנם השני. אלא שרמ"י סירבה לכך בשל מינוי הבן הממשיך, ומשכך הגישו הסבים והדוד תביעה נגד הנכד. לאחר הגשת התביעה שני ההורים נפטרו, ומי שניהל אותה בפועל היה בנם.
הטענות העיקריות בתביעה היו שההורים לא הבינו את משמעות המינוי, וכי הנכד לא מילא אחר התחייבויותיו לעבד את המשק ולדאוג לסביו.
עו"ד צביקה גלזרצילום: M_creditMהנכד טען מנגד כי הדוד שלו עומד מאחורי התביעה. לדבריו, הדוד יצר בכוונה קרע משפחתי כדי להשתלט על כל הנכסים של הסב. הנכד הדגיש כי המינוי שלו כבר הושלם, והבהיר כי הסבים פעלו מרצונם החופשי וידעו היטב על מה הם חותמים ולמה.
השופט רן ארנון קיבל את טענות הנכד. הוא התרשם שהדוד אכן היה הרוח החיה מאחורי הקרע המשפחתי, וכי התביעה הוגשה במטרה "לבצע 'מקצה שיפורים' ולנסות להשתלט על כלל נכסיו של הוריו, לרבות המשק החקלאי שעובד במשך עשרות שנים על ידי אחיו ויועד באמצעות מנגנון הבן הממשיך לעבור לאחיו ולצאצאיו".
מהעדויות והראיות שהובאו בפניו הגיע השופט למסקנה כי ההורים המנוחים היו מודעים למשמעות המינוי, עשו זאת ב"גמירות דעת" ומתוך הבנה מלאה של המעשה. הוא קבע כי מאחר שהמינוי הושלם והנכד נרשם כבן ממשיך בכל המוסדות הרלוונטיים, ההורים כבר לא יכולים לחזור בהם מהמינוי.
עוד דחה השופט את הטענה כי יש הצדקה לביטול המינוי מאחר שהנכד לא מעבד את המשק. הוא הבהיר כי תנאי כזה לא הוכנס למינוי במפורש וגם לא הייתה כוונה משתמעת כזו: "'הרומנטיזציה' של מוסד הבן הממשיך כמי שמגיע לעבד את אדמת הוריו ולסעוד אותם, אינה תואמת במקרים רבים את המציאות של משקים חקלאיים בישראל... המקרה שלפני הוא דוגמא מובהקת לכך". הדוד חויב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 50 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד שמעון ג'ינו
• ב"כ הנתבע: עו"ד אורי גלט ועו"ד לירן כהן
• עו"ד צביקה גלזר עוסק בנחלות ומשקים במושבים
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
