דירה שהעניקה בת 97 לשלוש בנותיה במתנה תיוותר אצלן חרף התנגדות אחיהן – כך קבע לאחרונה בית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה את ערעור הבן על פסיקה שהכשירה את עסקת המתנה. השופטים סארי ג'יוסי, עפרה אטיאס וניצן סילמן קבעו שצוואת האם ובעלה לא מנעה ממנה לעשות בדירה כרצונה לאחר מותו, לרבות הענקתה במתנה רק לחלק מילדיה.
תחילת הפרשה לפני כ-35 שנה אז חתמו האם ובעלה על צוואה משותפת. הם הסכימו כי לאחר פטירת אחד מהם יעברו מלוא הזכויות בנכס שבבעלותם לבן הזוג שנותר בחיים. עוד נקבע כי "אם חס ושלום נמות שנינו יחד באותו זמן ו/או בזמנים שונים ואף אחד מאתנו לא יישאר בחיים", הדירה תימכר ותמורתה תחולק בחלקים שווים לארבעת הילדים ולנכדה.
כשנה וחצי לאחר עריכת הצוואה הלך הבעל לעולמו. 24 שנים חלפו והאלמנה קיבלה צו לקיום צוואתו. בסמוך לכך היא פעלה לרישום זכויותיה בדירה בטאבו, ובו ביום שהן נרשמו – היא העבירה את הזכויות במלואן לשלוש בנותיה, ללא תמורה. הבן, שלא אהב את העובדה שנושל מירושת אביו, הגיש תביעה שבה עתר להכריז על עסקת המתנה כבטלה.
לטענתו, צוואת הוריו היא צוואה הדדית המגבילה את בן הזוג שנותר בחיים מלבצע עסקאות ביחס לעיזבון. יתרה מכך, לדבריו, אמו הייתה אישה לא משכילה ובמועד ביצוע עסקת המתנה הייתה כבת 90, באופן שמעלה חשש לגבי כשירותה. בנסיבות אלה הוא טען כי אין לתת תוקף לעסקת המתנה.
מנגד טענו אחיותיו כי אין בצוואה הוראות כלשהן המגבילות את זכותו של הצד שנותר בחיים מלחלק את העיזבון כפי שהוא רואה לנכון. מכאן שמדובר בעסקה תקפה לכל דבר.
עו"ד שלמה כץבית המשפט למשפחה קבע בתחילה שהעברת הדירה מהאם לבנותיה בוצעה כדין. בין היתר נקבע כי מאחר שלא הופעל בצוואה מנגנון ההורשה במקרה של פטירת ההורים בו זמנית – באופן שהיה מקנה גם לאח חלק בדירה – הרי שהאם הייתה רשאית לעשות כרצונה ברכוש שירשה מבעלה.
הבן ערער, אבל כאמור שופטי המחוזי הסכימו עם פסק הדין. בפרט, הם הסכימו לפרשנות שלפיה הבן היה זכאי לנתח מהדירה רק אם הוריו היו מוצאים את מותם באותו אירוע, למשל בתאונה. בכל מקרה אחר – חל הסדר ההורשה החלופי לפיו בן הזוג שנותר בחיים יורש לבדו את הנפטר. "לפיכך, משירשה האם את עיזבון האב המנוח על פי הצוואה", הבהירו, "רשאית הייתה האם לעשות בעיזבון האב המנוח כרצונה, ובכלל זה, להעביר את הדירה בחייה לבנותיה".
בתוך כך נדחה ניסיון הבן לקעקע את אותנטיות עסקת המתנה בכך שאחיותיו לא זימנו את האם לעדות. שופטי המחוזי הסכימו לקביעת בית המשפט למשפחה שלפיה אי-זימון לעדות של אישה כבת מאה הנמצאת במצב רפואי מורכב, אינו פועל לחובת האחיות.
הם הדגישו שעצם העובדה שהאם ממשיכה להתגורר בדירה אינה גורעת מזכויותיהן של בנותיה בה. לאור זאת הכריעו השופטים כי ערעור הבן יידחה תוך חיובו בהוצאות משפט בסך 10,000 שקל לטובת אחיותיו.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ הבן (המערער): עו"ד י. סגל ואח'
• ב"כ האחיות (המשיבות): עו"ד א. שיבר ואח'
• עו"ד שלמה כץ עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
