הזמרת ג'קס לא האמינה שזה קרה לה. לפני כחודש הלהיט שכתבה והעלתה ברשתות החברתיות, בשם "ויקטוריה'ס סיקרט", הצליח לחדור ללב המיינסטרים ואפילו להיכנס לדבר הארכאי הזה שנקרא רדיו. השיר מדבר על דימוי גוף חיובי, ועל הדרך שבה מותג ההלבשה התחתונה הפופולרי מעודד הפרעות אכילה בניסיון להידמות למודלים בלתי אפשריים. את הפזמון הקליט של השיר מקדישה ג'קס לאיש שהפך את ויקטוריה'ס סיקרט למותג הידוע שהוא כיום, לטוב ולרע - לסלי וקסנר:
"אני מכירה את הסוד של ויקטוריה
וילדה, לא היית מאמינה,
היא זקן שגר באוהיו
ועושה כסף מבנות כמוני.
הוא מרוויח מזומנים מבעיות בדימוי הגוף,
וממכירה של עור ועצמות עם ציצים גדולים".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ג'קס אפילו ארגנה פלאש מוב של השיר מחוץ לאחת מחניות הרשת, והעלתה את הסרטון לטיקטוק, מה שמיד גרם לו להפוך ללהיט. עבור ויקטוריה'ס מדובר בטיימינג גרוע במיוחד: גם כך החברה נלחמת בימים אלו לנער מעליה את הדימוי הבעייתי שלה, שנוצר כתוצאה ממעשיהם המפוקפקים של וקסנר ושותפיו. כעת, עם הצלחת השיר והשיח שנוצר סביבו, כמו גם הסדרה החדשה שעלתה החודש על אודות החברה, לא פלא שיש כבר כאלו שמתחילים לכתוב לוויקטוריה'ס הספדים.
זה לא יהיה מוגזם להגיד שהחיים של לסלי וקסנר הם הגשמת החלום האמריקני, ואולי עוד יותר מכך – החלום הישראלי. איש העסקים מאוהיו, בעל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב ומי שתרם כספים רבים לישראל, בין השאר בעזרת קרן וקסנר, נולד להורים יהודים מהמעמד הבינוני-נמוך. הוא סבל בילדותו מאנטישמיות ומהתעמרות, וכנגד כל הסיכויים הפך לאחד האנשים העשירים בארה"ב, ולמי שאחראי על המעבר של שוק הקמעונות לאופנה המהירה תוצרת סין שאנחנו מכירים וקונים כיום. אלא שבמקום שסיפור חייו של וקסנר יהפוך לסרט הוליוודי בכיכובה של גרסה יהודית ולבנה כלשהי של וויל סמית, הוא מככב עכשיו דווקא בסדרת דוקו חדשה של רשת הסטרימינג Hulu, שמשודרת בארץ בסלקום TV.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הסדרה, "מלאכיות ושדים", עוקבת אחר הנסיקה הפנומנלית של מותג ההלבשה התחתונה "ויקטוריה'ס סיקרט", החל מהשנים שבהן הוא שלט בקניונים ובחלומות של כל נערה מורעבת שחלמה להיות מלאכית, ועד לדעיכה הבלתי נמנעת בצל העולם המשתנה ומהפכת מי טו. כל זה קורה על רקע הקשרים המפוקפקים של וקסנר עם אחד שאולי שמעתם עליו, ג'פרי אפשטיין, וטענות העובדים (ובעיקר העובדות) והדוגמניות על סביבת עבודה רעילה, מיזוגנית ומטרידה. למעשה, הסדרה משרטטת גם את נפילתו של האיש וגם את זו של המותג, שני קווים שנפגשים שוב ושוב בצמתים של סודות, השתקות וקוקטיילים עם ראשי ממשלות והאנשים העשירים בעולם.
אבל כאמור, ההתחלה הייתה הרבה יותר אופטימית. בריאיון שנערך בימים טובים יותר עבורו סיפר וקסנר שאחד הרגעים שהכי השפיעו על חייו היה היום שבו אביו סיפר לו שהוא פוטר, כשהוא היה בן 13. "אני זוכר בבירור שאמרתי שלי זה לא יקרה", שחזר. "שכשאני אגדל, לא יפטרו אותי. אני לא אכשל".
באופן פרדוקסלי, כמה שנים אחרי זה הוא פוטר על ידי אביו: בתחילת שנות ה-20 לחייו, וקסנר עזב את הקולג' כדי לעזור להוריו בחנות בגדים שהייתה בבעלותם. וקסנר שם לב שהבגדים היקרים שבהם אביו מתהדר לא נמכרים בכלל, בעוד שהביקוש לבגדי ספורט ויומיום רק הולך וגדל. וקסנר הציע לאביו להתמקד רק בהם, ובתמורה אביו שלח אותו לחפש מקום עבודה אחר. וקסנר לא ויתר, ואחרי שלווה מדודתו 5,000 דולר הוא פתח כמה מטרים מהחנות של הוריו את החנות שלו - דה לימיטד, על שם הבגדים שמגיעים לשם במהדורות מוגבלות.
החנות החזירה את ההשקעה מהר מאוד, אבל וקסנר לא נח – בגיל 26 הוא כבר לווה מיליון דולר כדי לפתוח עוד כמה חנויות ולהפוך לרשת. גם ההשקעה הזו הוכיחה את עצמה, ודחפה את וקסנר לחפש פתרונות ייצור מהירים וזולים, שיאפשרו לו למלא את החנויות כל הזמן בפריטים חדשים במחירים מפתים. התוצאה הייתה שיתוף פעולה עם מפעלים בסין, ובעצם שינוי הרגלי הצריכה לאלו שאנחנו מכירים כיום: לא עוד בגד חדש כל עונה, אלא מלתחה חדשה שמחזיקה רק עונה. והמון-המון רווחים.
עשר שנים אחרי אותה הלוואה, וקסנר החזיק בהון של מיליונים וברשת בת מאות חנויות. הוא השיק רשתות אופנה נוספות, שבכולן בולט המיקוד סביב תחום אחד וקהל יעד ספציפי, למשל bath and beyond ו-body works, ורכש מותגים, ובהם אברקרומבי אנד פיץ' וליין בראיינט. כל אלו נכנסו תחת כנפי החברה שלו, L Brands.
אבל נראה שהרכישה הטובה ביותר שלו הייתה של רשת קטנטנה וכושלת מסן פרנסיסקו, בשם ויקטוריה'ס סיקרט. וקסנר סיפר שיום אחד, בעודו תוהה איך יוכל להתרחב עוד יותר, הוא חשב מה כולן צריכות לקנות, ומיד עלה לו לראש – תחתונים וחזיות. הוא סיפר שהמחשבה הזו שעשעה אותו, אבל התוצאה הייתה רדיפה אחר בחור בשם רוי ריימונד. ריימונד פתח את ויקטוריה'ס סיקרט ב-1977, אחרי שלא מצא מקום שבו הוא יכול לקנות לאשתו לנז'רי מבלי להרגיש נבוך. לאורך חמש שנים הוא קיבל אין-ספור פניות מווקסנר, אבל סירב בעיקשות למכור לו את העסק עד שעמד בפני פשיטת רגל. בסופו של דבר, ב-1983, הוא מכר לווקסנר את הרשת תמורת מיליון דולר. עשור אחר כך, ריימונד התאבד בקפיצה מגשר הזהב בעקבות דיכאון. וקסנר, לעומת זאת, ניער את מראה "הבורדל הוויקטוריאני" שהיה לחנויות הרשת, כפי שהוא ניסח זאת, והפך אותן למוארות יותר, ורודות יותר למצליחות יותר, והמשיך במסע הכיבוש של כל חלקה פנויה בקניונים. היו לא מעט כאלו בארצות הברית של שנות ה-80 וה-90.
בערך באותו הזמן, וקסנר צירף לכוחותיו את אד רזניק, ראש מחלקת השיווק של L Brands ומי שנחשב ליד ימינו. אפשר להגיד הרבה דברים רעים על רזניק – בעצם, ממש עוד מעט נכתוב אותם – אבל את גאונות השיווק אי אפשר לקחת ממנו. כשהוא הגיע, ויקטוריה'ס אומנם הייתה רשת מצליחה, אבל עדיין היה לה הדימוי המיושן של חנויות לנז'רי קצת סליזיות, שנכנסים אליהן אחרי שמסתכלים טוב-טוב מסביב ובודקים שאף אחד לא רואה. בהתאם, עד לכניסתו של רזניק, מרבית השיווק של המותג נעשה באמצעות קטלוגים שהופצו באופן אגרסיבי אך אינטימי כמעט לכל בית. כלי השיווק הזה אומנם הוכיח את עצמו מבחינת מכירות, אבל לא בכל הקשור למיתוג של החברה. הקטלוג גם נחשב ל"בית קברות" לדוגמניות, התחנה הסופית, ואף דוגמנית נחשבת לא רצתה להשתרבב לתוכו. אבל אז, במהלך אמיץ ומבריק, רזניק הצליח לגייס את אחת מדוגמניות-העל הבולטות של התקופה, סטפני סימור. מהרגע שבו הצטלמה לקטלוג, סימור העניקה למותג את הגושפנקה היוקרתית שהוא שיווע לה. או אז עלה במוחו של רזניק רעיון גאוני נוסף: להרים תצוגת אופנה שכמותה לא נראתה עדיין.
9 צפייה בגלריה
מתוך הקטלוג של ויקטוריה'ס סיקרט. שיווק אינטימי אך אגרסיבי
(צילום: מתוך "מלאכיות ושדים" באדיבות סלקום TV)
ב-1995 נערכה התצוגה הראשונה של ויקטוריה'ס סיקרט, ומאז הן הפכו לציון דרך שכל דוגמנית רוצה להוסיף לקורות החיים. מי לא עברה שם? בר רפאלי, וזאת למרות השמועות והחזקת האצבעות מדי שנה. אבל מי כן עברה שם? טיירה בנקס, היידי קלום, האחיות בלה וג'יג'י חדיד, קנדל ג'נר, ג'יזל בונדשן, אדריאנה לימה ואלסנדרה אמברוזיו. אליהן התווספו הופעות של אמנים מהדרגה הראשונה, ובהם סיל, דסטיניז צ'יילד, מארון פייב, טיילור סוויפט, ליידי גאגא וריהאנה. סימן ההיכר של התצוגות הפך להיות הכנפיים הגדולות שהולבשו על הדוגמניות שנבחרו בקפידה, מה שהעניק להן את הכינוי "מלאכיות".
ב-1999 שודרה התצוגה לראשונה בדבר חדש יחסית שנקרא אינטרנט, וצפו בה שני מיליון איש – מספר בלתי נתפס במונחים של לפני המילניום. זה היה תור הזהב של המותג, והוא שלט בשוק ההלבשה התחתונה עם מחזורים של כ-7 מיליארד דולר בשנה.
באחד הראיונות אמר רזניק שבזכות ויקטוריה'ס כל הגישה של נשים לגבי בגדים תחתונים השתנתה: "אם פעם אישה יכלה שיהיו לה שישה תחתונים ושש חזיות כדי להיות מסודרת, כמו אצל גברים, כיום זה כבר אחרת", אמר וצדק. הוא התגאה שבזכות המותג נשים קונות לנז'רי לא רק מפני שהן צריכות, אלא משום שהן רוצות.
9 צפייה בגלריה
קנדל ג'נר וג'יג'י חדיד מאחורי הקלעים של תצוגת האופנה. עדיין יפות ושותקות
(צילום: gettyimages)
החל משנת 2014 התחילו להישמע טענות אחרות כלפי ויקטוריה'ס סיקרט. הרשתות החברתיות התחילו להביא איתן דרישה לדמוי גוף חיובי יותר. נשים ביקשו לראות ייצוגים נוספים, של נשים שהן לא "מלאכיות" אלא אמיתיות, לא מרוטשות ולא רק בלונדיניות. בוויקטוריה'ס, המותג שתמיד היה שני צעדים לפני הצרכניות, סירבו לראות את זה, ואף הגדילו לעשות והעלו קמפיין תחת הסלוגן "הגוף המושלם", שכלל רק דוגמניות במידה 0. הם אומנם העלו את מספר הדוגמניות הלא לבנות בכל תצוגה, אבל הרזון והמיניות הבוטה המשיכו לשלוט, אף על פי שהצרכניות שלהם עברו הלאה.
בריאיון ל"ווג" משנת 2018, רזניק עומת עם הביקורות כלפי המותג, ואת כולן דחה בזלזול. על הבחירה שלא להשתמש בדוגמניות במידות גדולות אמר "דווקא רצינו לעשות תוכנית טלוויזיה לפלאס סייז, אבל אף אחד לא התעניין בזה. אף אחד עדיין לא מתעניין בזה", ועל השאלה אם צריכות להיות דוגמניות טרנסג'נדריות בתצוגה ענה "לא, כי התצוגה היא פנטזיה".
התשובות הבעייתיות האלו פתחו סכר שרק חיכה לטיימינג הנכון כדי להשתחרר. לפי הסדרה, דוגמניות סיפרו על נגיעות של רזניק במקומות אינטימיים מאחורי הקלעים ובזמן הליהוקים, הזמנות לארוחות פרטיות ובקשות לנשק אותו ולשבת על ברכיו, ואיום תמידי בפיטורים. עדים סיפרו שבשנת 2018, בזמן מדידות לקראת תצוגת האופנה, בדקו אם התחתונים שלבשה הדוגמנית בלה חדיד עומדים בתקני שידור. "תשכחו מהתחתונים", אמר רזניק שישב שם בצד וצפה להנאתו, "השאלה הגדולה יותר היא אם רשת הטלוויזיה תאפשר לגברת חדיד ללכת על המסלול עם הציצים המושלמים האלה". על פי אותם עדים, באותו אירוע רזניק הרשה לעצמו להניח את ידו על מפשעה של דוגמנית אחרת.
נשים שעבדו תחתיו לאורך השנים סיפרו על התעמרות ועל הערות סקסיסטיות ופוגעניות בנוגע למראה שלהן ולמשקלן. כשפגש את המפיקה של התצוגות על יד המזנון אמר לה "את באמת מתכוונת לאכול את זה?", ו"איך את מעיזה להסתכל על עצמך במראה?". העוזרת האישית שלו אמרה פעם: "אם היה לי דולר על כל מייל תלונה שהגיע אליי על הטרדה מינית מצד רזניק, הייתי מיליונרית".
רזניק, מצידו, דחה את התלונות האלו, ווקסנר טען שהוא מעולם לא ידע על קיומן (זאת למרות העדויות על תלונות שהגיעו אליו אישית). כך או כך, ב-2018 החברה יצאה בהודעה שהיא מבטלת את התצוגות עד להודעה חדשה. ההכרזה הגיעה לאחר דיווחים רבים על הפסדים קשים שחוותה החברה בעקבות התצוגה האחרונה. ב-2019 התפטר רזניק, מיד עם הידיעה על כך שהחברה גייסה לשירותיה את הדוגמנית הטרנסג'נדרית הראשונה, ולנטינה סמפיו.
רזניק ווקסנר התגאו בעובדה שרוב מנהלי החברה הן נשים, וזהו אחד הפרדוקסים הגדולים ביותר של החברה, משום שהן מספרות על חוויה אחרת לגמרי. בסדרה, כמו גם בתוכניות אחרות שנעשו על ויקטוריה'ס סיקרט בשנים האחרונות, נשים שעבדו צמוד לשניים מספרות על התעלמות גורפת מהדעות שלהן. "זה תמיד הסתכם במה שאד ולס חשבו לסקסי", שיתפה אחת מהן. "לס לא רצה שום קשר לבגדי היריון ולידה או למחטבים, הוא לא רצה שום דבר שקשור לנוחות. זה תמיד היה על – בום! אישה שיוצאת מושלמת ובלתי אפשרית, שכולן רוצות להיראות כמוה, ושהיא רק משתפרת על ידי חזיות פוש-אפ מרופדות".
לטענתן, אחד מרגעי השפל של החברה הייתה ההחלטה לפתוח חברה בת בשם פינק שמיועדת לנערות ולנשים צעירות יותר, אבל שווקה באותה צורה סקסית, עם תצוגות של דוגמניות לבושות בגרסאות ארוטיות של תלבושות בית ספר, אוחזות בסוכריות על מקל ענקיות ובצעצועי ילדים. הדוגמנית דורותיאה בארת' יורגנסן, שהידסה בתצוגה של פינק ב-2012, סיפרה שהאחייניות שלה התרגשו לראות שהיא צועדת לצד ג'סטין ביבר, שהיה אז בן 18. "הן היו אז בנות 10 ו-12, אז אני חושבת שהם בהחלט קלעו לקהל היעד".
אבל הכשלים הגדולים של וקסנר לא מסתיימים בהתעלמות מהטרדות מיניות ומהחלטות שגויות של רזניק. הם כוללים גם את הקשר אפוף המסתורין שלו עם ג'פרי אפשטיין, איש העסקים שנמצא תלוי בתאו בבית המעצר אחרי שהואשם בסחר בקטינות למטרות מין.
הקשר בין וקסנר לאפשטיין התחיל לקראת סוף שנות ה-80, כשווקסנר ניסה להתחבר לשמנה וסולתה של ניו יורק. זה נראה היה כמו זיווג משמיים: לאפשטיין היו הקשרים שווקסנר רצה, ולווקסנר היו הדולרים שאפשטיין חמד. אבל מהר מאוד הקשר ביניהם הפך להיות בעיקר חד-צדדי: בשנת 1987 התחיל אפשטיין לנהל את הונו של וקסנר, ובהמשך הוא קיבל הרשאה בלתי מוגבלת לפעול בשמו בכל עניין בכל עסקיו ובקרנות שבבעלותו - החלטה תמוהה מצד מי שאמור להיות איש עסקים ממולח.
על פי הסדרה, אפשטיין השתמש בקשרים שלו עם מותג ההלבשה התחתונה כדי לצוד נשים, והציג את עצמו כאחד ממקבלי ההחלטות בחברה. הדוגמנית והשחקנית אלישיה ארדן חשפה שהיא הותקפה מינית על ידי אפשטיין בשנת 1997, אחרי שהוא הזמין אותה לעבור אודישן לחברה בחדר שלו בבית מלון. ארדן התלוננה על אפשטיין, כמו גם נשים נוספות שסיפרו שאפשטיין מציג את עצמו כאחראי על הליהוק של הדוגמניות, אבל שוב - וקסנר טוען שהוא לא ידע כלום.
ב-1989 רכש וקסנר את הבית הפרטי הגדול ביותר במנהטן תמורת 13.2 מיליון דולר. לפי הדיווחים, וקסנר מעולם לא נכנס לגור בו אלא אפשטיין, שכעבור כמה שנים גם הפך להיות הבעלים הרשמיים של הבית, באמצעות סדרת עסקאות לא ברורות ותמורת סכום נמוך במידה ניכרת מערכו בשוק. מאוחר יותר תואר הבית הזה כ"בית האימים של אפשטיין", בגלל ההתעללויות המיניות בקטינות שהתרחשו בין כתליו.
אפשטיין גם רכש מחברת L Brands – בסכום נמוך במיוחד – את מטוס הבואינג שבו נהג להעביר קטינות בין בתיו בפאלם ביץ', ניו מקסיקו והאי הפרטי שלו, ליטל סנט ג'יימס.
שמו של וקסנר השתרבב גם למקרה של מריה פרמר, שהאשימה את אפשטיין ואת בת זוגו גיליין מקסוול בכליאה ובהתעללות. פרמר טענה שהיא הוחזקה על ידי אפשטיין ומקסוול בניגוד לרצונה בבית שלהם, שנחשב לחלק משטחי האחוזה של וקסנר ונמצא מטרים ספורים ממנה. על פי פרמר, השומרים של וקסנר ידעו שהיא נמצאת שם, ואי לכך גם אשתו של וקסנר, אביגיל, שנכחה באחוזה באותו הזמן. הווקסנרים מכחישים כל קשר.
ב-2006 נעצר אפשטיין לראשונה על שידול נערה לזנות, ושנתיים אחר כך הגיע לעסקת טיעון מגוחכת, שאפשרה לו לחזור לסורו מהר מאוד. וקסנר טוען שהוא לא ידע על מעשיו של אפשטיין, ומשגילה עליהם הוא ניתק את קשריו עימו, אבל לפי סדרת הדוקו, יש עדויות על העברות כספים נוספות לכיוונו של אפשטיין בשנים שעברו מאז.
מותו של אפשטיין בעקבות מעצרו השני ב-2019 הצליח לעורר מחדש, וביתר שאת, שאלות לגבי הקשר שלו עם וקסנר. לפני מותו, אפשטיין גם נחקר על כך ונשאל אם קיים יחסים מיניים עם וקסנר. הוא ענה בשלילה. עם זאת, לא צריך להיות מכור ל"חוק וסדר" כדי לנחש שאפשטיין החזיק קלף רציני נגד וקסלר.
תיאוריות רבות נפוצו על הקשר בין השניים. לפי הסדרה, יש אומרים שזה קשור לקטינות שבהן סחר אפשטיין - שאולי לא נועדו רק לספק את תאוותיו, אלא לשמש פיתיונות לאנשי עסקים ולפוליטיקאים שאותם סחט. יש הטוענים שהוא איים לחשוף נטיות מיניות שווקסנר העדיף לטמון בארון. גם שמועות על קשר למוסד הישראלי נפוצו. שום דבר לא אומת.
דבר אחד בטוח: וקסנר, שהתיימר לספק לאנשים את מה שהם עדיין לא יודעים שהם רוצים, ובמשך עשרות שנים גם עשה את זה לא רע, איבד את מגע הזהב שלו. הוא טוען שהוא קורבן לאנשים תאבי בצע ומין, אבל נראה שהוא בעיקר קורבן של היהירות שלו עצמו.
בשנת 2020 התפטר וקסנר ומכר את חלק הארי שלו בחברה. שנה אחר כך, ויקטוריה'ס סיקרט הכריזה על מיתוג מחדש תחת השם VS Collective, ובראשות נשים "אקטיביסטיות ומעוררות השראה", לדברי החברה, כמו שחקנית הכדורגל מייגן רפינואה והשחקנית פריאנקה צ'ופרה. "כשהעולם השתנה, היינו איטיים מכדי להגיב", אמר מרטין ווטרס, המנכ"ל הנוכחי של ויקטוריה'ס סיקרט, ל"ניו יורק טיימס". "היינו צריכים להפסיק להתמקד במה שגברים רוצים ולהתרכז במה שנשים רוצות", התנצל. אבל זה היה קצת מדי ומאוחר מדי, והנשים של עידן מי-טו מתקשות להאמין למסרים כאלו שמגיעים מחברה שבמשך שנים ניסתה לשכנע אותן שהן לא מספיק יפות, רזות ובעלות ערך. ובסופו של דבר, גם היום עומד בראש החברה גבר.
לינדזי קאסלה, לשעבר עובדת בפינק, מסכמת זאת היטב בסדרה: "זה שהמיתוג החדש שלכם הוא בצבעי אדמה ועם מסר חיובי לא אומר שאתם מאמינים בדברים האלו".
חוסר האמון של הקליינטיות מתבטא גם במספרים: המכירות של ויקטוריה'ס סיקרט ירדו בכ-75% מימי השיא שלהם ב-2015, ועשרות חנויות של הרשת נסגרו. ועדיין, אין סיבה לדאוג לעתידו של וקסנר. בשנתיים שעברו מאז שפרש מתפקידו, הוא המשיך לצבור הון בשווי של 2 מיליארד דולר - לא רע בתור הכנסה פסיבית.
