בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעת לשון הרע שהגיש תושב העיר נגד אישה שבמשך שנים מטרידה אותו ואת בני משפחתו בטענה שהוא בנה שנחטף ממנה אחרי הלידה ב-1983. השופטת מיכל הירשפלד קבעה שהיא "ממררת את חייו", ועל כן תפצה אותו ב-50 אלף שקל.
התובע, אברך נשוי ואב לארבעה ילדים, מתגורר בירושלים ומשתייך לקהילה החסידית צאנז. הנתבעת, אם לחמישה, היא קלינאית תקשורת וגמלאית של משרד החינוך, גם היא משתייכת למגזר החרדי. ב-1983 היא ילדה פג במשקל 1,350 גר' בבית החולים לניאדו בנתניה וכעבור ימים ספורים הודיעו לה על פטירתו. לימים עלה בליבה חשד שבנה נחטף מבית החולים, נמכר ואומץ על ידי הוריו של התובע.
התובע הסביר בתגובה שהוא נולד בכלל ב-1988 וטענותיה של האישה דימיוניות וחסרות שחר. לדבריו, מאז ש"זיהתה" אותו כבנה, היא לא מפסיקה להטריד אותו ואת בני משפחתו. הוא סיפר שהיא - גם באמצעות אחרים הנשלחים על ידה - בולשת אחריו, מאיימת עליו, מתקשרת אליו ואל משפחתו, מהלכת עליהם אימים ומתנכלת להם. היא גם מפרסמת שהוא בנה, "ילד גנוב", ברשתות החברתיות, בעיתונות, באמצעות כרזות ובמחאות שהשמיעה לכלל הציבור.
היא טענה מנגד שלמזימה שנרקמה נגדה שותפים גורמים רבים, לרבות משרדי הממשלה, מערכת הבריאות, חברה קדישא, חסידות צאנז ומדינות זרות. בבית המשפט היא התעקשה שהתובע הוא אכן בנה שנלקח ממנה במרמה בעודו מאושפז בפגייה והועבר למשפחה בירושלים ללא אישורה וללא הסכמתה.
עו"ד אילן גולדנברגצילום: פיליפ מורולדבריה, בני הזוג שגידלו אותו שילמו על רכישתו. היא ציינה שבדיעבד נודע לה כי הרופא החתום על תעודת הפטירה של בנה הוא מכר של מי שגידל את התובע. עוד לדבריה, התובע דומה "דמיון עז" לילדיה האחרים. באשר לפרסומים השונים טענה כי "חופש הביטוי עולה על שלוותם של סוחרי תינוקות".
אבל השופטת מיכל הירשפלד קיבלה את התביעה וקבעה: "ממכלול הראיות בתיק אכן עולה כי הנתבעת ממררת, פשוטו כמשמעו, את חייו של התובע (כמו גם של בני משפחתו) וזאת במשך שנים ארוכות". היא ציינה שדברים שנכתבו על ידי האישה, שבהם פרשה את משנתה ושותפו על ידה ברשתות החברתיות או נשמעו כשהם נזעקים מפיה בכיכר העיר, לעיתים בצירוף תמונתו של התובע, עונים על כמה חלופות הקבועות במסגרת הגדרת לשון הרע.
בפסק הדין פורט ההיקף הנרחב של פעילות האישה, אופיה והשפעתה על סביבתו הקרובה של התובע ועל התובע עצמו "חופש ביטוי אינו מקים זכות למרר את חייו הפרטיים של האחר", נכתב. מעבר לכך צוין שהיא לא הוכיחה את הקשר המשפחתי הנטען שלה לתובע וכי טענתה בעניין נסמכת בעיקר על השערות וסברות.
בהתחשב במכלול הנסיבות פסקה השופטת לטובת התובע פיצוי בסך 50 אלף שקל. בנוסף היא אסרה על האישה לזהות בפומבי את התובע עם בנה, בדרך כלשהי, במישרין או בעקיפין, או ליצור קשר עמו ועם משפחתו. הנתבעת חויבה גם בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 11,700 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד דבורה אטיה
• ב"כ הנתבעת: עו"ד יוני ג'ורנו
• עו"ד אילן גולדנברג עוסק בנזיקין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
