בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב דחה לאחרונה עתירה שהגישה יזמית הבנייה "קבוצת מזרחי ובניו השקעות" על החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה לא לאשר לה פרויקט תמ"א 38 בבניין נמוך בבת ים. בפסק הדין קבע השופט אליהו בכר שבעקבות שינוי בהגדרת "מבנה נמוך" בתקן 413, העוסק בעמידות מבנים ברעידת אדמה, תמ"א 38 כבר לא חלה על הבניין שתכננה לחזק.
היזמית הגישה בינואר 2018 בקשה להיתר הריסה ובנייה מחדש של הבניין בן שתי הקומות, כשהתכנון היה לבנות במקומו בניין בן תשע קומות. 14 חודשים לאחר מכן אישרה הוועדה המקומית את הבקשה אבל שני תושבים שמפעילים גן ילדים במבנה הסמוך הגישו על כך ערר לוועדה המחוזית.
בשנה שעברה החליטה ועדת הערר שלא לאשר את הפרויקט לפי תמ"א 38. הסיבה הייתה שהבניין נחשב ל"מבנה נמוך" לפי שינוי שנעשה בתקן 413 לעמידות מבנים ברעידות אדמה, ותמ"א 38 לא חלה על מבנים נמוכים.
אלא שבמועד הגשת הבקשה חלה עדיין הוראת מעבר שקבעה שהנוסח הקודם של התקן עדיין תקף למשך שנתיים. לפי הנוסח הישן, ההגדרה "מבנה נמוך" לא חלה על מבנים נמוכים במרכז הארץ כך שאפשר היה לחזק אותם לפי תמ"א 38.
אלא שוועדת הערר קבעה כי המועד הקובע הוא מועד אישור הבקשה להיתר בוועדה המקומית, ובמועד הזה הוראת המעבר כבר הסתיימה והנוסח החדש של התקן היה היחיד שבתוקף.
בעתירה שהגישה היזמית על החלטתה היא טענה לעומת זאת שהמועד הקובע צריך להיות היום שבו הגישה את הבקשה או לכל המאוחר המועד שבו בוצעה בדיקה מקצועית של עמידת הבניין בתקן 413. בשני מועדים אלה עדיין חלה גם ההגדרה הקודמת של מבנה נמוך.
היזמית טענה כי ההחלטה של הוועדה פוגעת בה כלכלית שלא באשמתה, כיוון שבמועד הגשת הבקשה הסתמכה על ההגדרה הקודמת בתקן. לטענתה, זה לא צודק להחיל עליה את ההגדרה הישנה רק משום שלוועדה לקח זמן לאשר את הבקשה ובינתיים הסתיימה תקופת המעבר.
חודשים ספורים לאחר הגשת העתירה אישר בית המשפט העליון פסק דין של המחוזי שקבע כי המועד הקובע לתחולת התקן הוא יום החלטת הוועדה המקומית. ועדת הערר טענה לפיכך שיש תקדים מחייב שאי אפשר לסטות ממנו. היזמית טענה לעומת זאת, שההלכה לא חלה על המקרה שלה כיוון שלא עסקה בפרשנות של הוראת המעבר בתקן אלא בניתוח של הוראות תמ"א 38 עצמה.
אבל השופט אליהו בכר תמך בעמדתה של ועדת הערר, וכתב: "קביעת בית המשפט העליון בעניין ברורה ומפורשת – 'המועד הקובע הרלוונטי לבחינת תחולת תקן 413 הוא יום החלטת הוועדה המקומית לכל המוקדם'. אף אם סברתי כי יש טעם בטענות העותרת, מעת שהעניין הוכרע – זהו הדין".
השופט ציין כי מאחר שפסק הדין של העליון עסק באותה שאלה משפטית ומהווה הלכה מחייבת, התוצאה האופרטיבית של שני המקרים צריכה להיות זהה. על כן, מאחר שבמועד החלטת הוועדה המקומית חל התקן החדש בלבד, הפרויקט לא יכול לקבל היתר לפי תמ"א 38. היזמית חויבה בהוצאות של 25 אלף שקל.
• לק ריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ העותרת: עו"ד תמ"א 38 מיכה גדרון ועו"ד מאיה אזואלי
• ב"כ המשיבים: עו"ד יסכה פישר יוסף (בשם ועדת הערר), עו"ד תמי איגרא ועו"ד יהונתן איילון הירש (בשם הוועדה המקומית), עו"ד ענתר משנה (בשם המתנגדים לפרויקט)
• עו"ד מרגלית הרפז עוסקת בתמ"א 38
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין