בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה של בן 60 שעבד בחברת המרכזית למשקאות ("קוקה קולה") מאז שנות ה-70 – תחילה כשכיר ולאחר מכן כעצמאי – להכיר בקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין החברה. השופטת אריאלה גילצר כץ קבעה כי אף שהמבחנים לקיומם של יחסי עובד-מעביד התקיימו באופן חלקי בלבד, הוא זכאי לפיצויי פיטורים של כ-440 אלף שקל על שנות עבודתו כעצמאי לנוכח תלותו הכלכלית בחברה.
התובע החל לעבוד כשכיר בקוקה קולה ב-1974, תחילה בתפקיד פועל זוטר ובהמשך בתפקיד מלגזן. בשלב מסוים החל לעבוד גם כנהג הסעות עצמאי בחברה. עם הזמן גדל העומס בעבודה כנהג ולכן הוא בחר להתפטר מהעבודה כשכיר ולהתמקד בעסק העצמאי. ואולם רק כעבור שני עשורים, ב-2017, הצדדים חתמו על הסכם למתן שירותי הסעה.
במרץ 2019 הגיש העובד את התביעה לבית הדין, שבמסגרתה טען כי יש להכיר בו כ"עובד" בתפקידו כנהג הסעות, ולשלם לו את הזכויות הנובעות מכך. לטענתו, המעבר מעבודתו כשכיר לעצמאי לא שינתה דבר במהות העסקתו.
מנגד, לטענת החברה, רק ב-2014 התובע עורר לראשונה את הטענה כי הוא עובד שכיר שלה. לגרסתה, הוא ניהל עסק עצמאי במסגרתו היה חופשי לספק שירותים למי שירצה, וקוקה קולה לא פיקחה עליו.
השופטת גילצר כץ בחנה את שאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים בראי המבחנים השונים שפיתחה הפסיקה לאורך השנים. תחילה היא קבעה כי אין משמעות להסכמת הצדדים בהסכם מ-2017 שלפיה לא מתקיימים ביניהם יחסי עובד-מעביד. היא ציינה כי שאלת יחסי עבודה היא עניין של "סטטוס" שאינו מושפע ממה שקבעו הצדדים, ויש לבחון את מהות היחסים ביניהם.
בהמשך היא ניגשה לדון במבחנים השונים לבחינת יחסי עובד-מעביד. נקבע על סמך הראיות כי עיקר פרנסתו של התובע היה מהחברה, באופן שיצר אצלו תלות כלכלית בה. עם זאת, צוין כי התובע הוא זה שבחר לעבור לעבוד כעצמאי בעוד החברה רצתה בהמשך עבודתו כמלגזן שכיר.
השופטת כתבה כי התובע העסיק 119 עובדים ושילם להם משכורות וביטוח לאומי. כמו כן, הוא היה "אדון לעצמו" בניהול סדרי העבודה "והיה חופשי לקבוע כיצד יבוצעו ההסעות בקו". יתרה מכך, הוא לא היה מחויב לבצע את העבודה בעצמו ודאג למחליפים כשהיה יוצא לחופשות. התובע אף העיד בעצמו כי הוא "לא שכיר כבר מ-96'".
השופטת סיכמה כי לנוכח הממצאים, יוצא שהמבחנים לקיומם של יחסי עובד-מעביד מתקיימים באופן חלקי בלבד. עם זאת, היא הסבירה שבמקרים שבהם הקבלן העצמאי תלוי כלכלית בלקוח מרכזי שלו הוא נחשב ל"מעין עובד" שלו וזכאי לחלק מהתנאים שיש לעובד שכיר, ובעיקר לפיצויי פיטורים.
היא ציינה שאף שמדובר במקרה גבולי, היא מסכימה לתת לתובע מעמד של מעין עובד ולפסוק לטובתו פיצויי פיטורים. בהתאם לוותק נפסק לו סכום של 441,600 שקל ועוד 35 אלף שקל הוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד אסתי עוקב
• ב"כ הנתבעת: עו"ד שירה אבגי שפיגלמן ועו"ד עינת כרמי ברק
• עו"ד נפתלי שור עוסק בדיני עבודה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
