יש שאלה אחת שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו בנוגע לפרשת הפעלת תוכנות הריגול בטלפונים של אזרחים ישראלים, והיא "איך?". איך הרשו לעצמם במשטרה לחדור לפרטיותם של אנשים באופן בוטה כל כך ללא צו של בית משפט? איך זה שבפרקליטות לא עשו דבר על מנת למנוע מהמשטרה לעשות זאת? אני רוצה להפתיע אתכם. אין לי שום תלונות למשטרה ולפרקליטות.
כמו ילדים קטנים שבוחנים את גבולות האסור והמותר, במשטרה ובפרקליטות פועלים באופן בוחן גבולות במימוש האמביציה האישית שלהם, גם בחקירת פשעים וגם בהרשעת נאשמים. אלה ההורים – בתי המשפט במקרה שלנו – שלא יודעים להציב גבולות.
על מנת להסביר את הטענה, אני רוצה להציג בפניכם את המודל הישראלי לפסילת ראיות שהושגו באופן שאינו חוקי. נא להכיר: דוקטרינת הפסילה הפסיקתית.
מאחורי הניסוח המשפטי המסובך עומד רציונל פשוט: ככל שהעבירה חמורה יותר, הנטייה של בית המשפט תהיה לקבל ראיות גם אם הן הושגו בדרך שאינה חוקית. כלומר, ממצאי חיפוש לא חוקי ייפסלו בתיק קל כמו החזקת סם לצריכה עצמית, אבל יתקבלו בתיק חמור כמו שוחד ראש ממשלה. הטענה היא שמדובר בנוסחת קסם המאזנת בין הצורך בשמירה על זכויות אדם לבין שמירה על הציבור מפני עבירות חמורות.
מה הוא "תיק חמור" שמצדיק קבלת ראיה שהושגה באופן פסול? ובכן, המציאות מלמדת שהתיקים היחידים שבהם מתקבלת טענה לפסילת ראיה הם תיקים עם חשיבות ציבורית שנעה על הרצף שבין "זה לא חשוב", בואכה "את מי זה מעניין" ועד ל"אני לא מאמין שהם הגישו כתב אישום בתיק הזה".
מחשבה מעמיקה על ההלכה הזו של בית המשפט העליון לקבלת ראיות פסולות בתיקים חמורים מובילה למסקנה שהיא זו שנתנה "אור ירוק" לרמיסת זכויות אדם לפרטיות עליה אנחנו שומעים לאחרונה.
בדיוק כמו לומר "זה בסדר לגנוב אם מדובר במיליארדים", אומר בית המשפט למשטרה ולפרקליטות שזה בסדר לרמוס עד עפר זכויות אדם אם מדובר בתיק חמור שמצדיק את זה.
עו"ד אביעד לנצ'נרחיה גולדמה הפלא אם כן שהפרקטיקה המשטרתית שהתפתחה היא שקודם כל מפרים זכויות אדם. בהמשך, אם נגלה כי מדובר בתיק חמור, הפרת הזכויות כבר תקבל את חותמת הכשרות של בית המשפט. מקסימום, אם לא תימצא עבירה או שנגלה כי מדובר בתיק שאיננו חמור, המשטרה תימנע מלהגיש כתב אישום ואז ממילא אף אחד לא יידע על הפרת זכויות האדם.
ביום רביעי האחרון שמעתי את הקלטה שחשף העיתונאי גיא פלג, בה נשמעת חוקרת אומרת על השימוש באפליקציה עלומה בתיק של נתניהו "זה או צל"ש או טר"ש". הדבר היחיד שהייתי מופתע לגביו הוא על איזה טר"ש היא מדברת? היא לא יודעת שאין טר"ש? הפרקטיקה היא כזו שזה או צל"ש או כלום. מתי לאחרונה שמעתם על שוטר שהועמד לדין/עוכב בדרגה/ננזף/קרה לו משהו בגלל שהביא ראיה באופן פסול?
בית המשפט לא מקשה רק על קבלת טענה לפסילה של ראיה לא חוקית, אלא גם על היכולת של ההגנה לבסס את הטענה. תחת מעטה בלתי חדיר של תעודת חיסיון, משתמשת המשטרה באמצעים שאינם כשרים ומקבלת פעם אחר פעם גיבוי של בית משפט במניעת הסרת החיסיון.
להפנות אצבע מאשימה למשטרה ולפרקליטות זה קל. אבל האמת היא שהן בסך הכל עושות את המצופה מהן. זה בית המשפט שלא מרסן אותם, הוא זה שלא מבצע את מלאכתו, והוא זה שיכול לשנות את המציאות.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד אביעד לנצ'נר עוסק במשפט פלילי
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
