בית המשפט למשפחה בבאר שבע הכריע לאחרונה בפרשה חריגה שבמסגרתה מסרו בני זוג מוסלמים את בנם לאחות הבעל ולאשתו, משום שאלה לא הצליחו להביא ילדים לעולם. השופטת רותם קודלר-עיאש דחתה את הבקשה לאשר לבני הזוג לאמץ רשמית את האחיין, וכתבה כי מדובר בהתעלמות מהעוול שנגרם לילד "בכסות של סיסמאות על טובת הילד".
הילד נולד ב-2015 כבן השלישי של גבר מוסלמי ואשתו הרביעית. האב, שלו בסך הכול 18 ילדים, הלך לעולמו ב-2018. כאמור, בינקותו נמסר הילד לדודיו. באוקטובר 2020 ביקשה ב"כ היועמ"שית במשרד הרווחה לאשר את החתמת האם הביולוגית על הסכמה לאימוץ. היא ציינה שהדודים מגדלים את הילד בביתם, ובחודשי חייו הראשונים היו מביאים אותו לביתה של האם הביולוגית כדי שתניק אותו. זו טענה בפני עובדת סוציאלית כי לא הופעל עליה כל לחץ על ידי בעלה והיא הסכימה לתהליך. כשנשאלה אם היא מעוניינת לגדל את הילד בביתה, ענתה: "קצת".
היועמ"שית טענה כי מאחר שאימו הביולוגית לא מבקשת לקבלו חזרה נראה כי טובת הקטין היא להיות מאומץ על ידי המשפחה המגדלת. מדיווח שהגישו שירותי הרווחה עלה שאיש מקצוע המטפל במשפחה סיפר לקטין כי הוריו המגדלים אותו אינם הוריו הביולוגים, ונחשפה בפניו זהות אימו האמיתית.
עוד עלה כי התרשמות המבוגרים שהיו עם הקטין ברגע הגילוי הייתה שהוא ידע זאת קודם, והתברר שהוא נהג לקרוא לאימו הביולוגית "אימא" כשדודיו לא בסביבה. הילד התקשה להגיב, נראה מבולבל, וההמלצה למשפחה הייתה להמשיך את המפגשים הטיפוליים אצל אותו מטפל.
בתגובה לבקשת משרד הרווחה כתבה השופטת רותם קודלר-עיאש שמדובר במקרה חמור מאין כמותו שמדינת ישראל אינה יכולה להכשירו, גם לא תחת המעטה של דיון בטובת הקטין: "טובתם של ילדים וילדות היא כי המדינות המתוקנות והמתפקדות יבטיחו כי לא יבוצעו 'מסירות' שלהם כאילו היו חפץ".
היא הוסיפה שגורמי הטיפול עוצמים עיניהם בחלוף השנים לעובדה שהמעשים שבוצעו נעשה מתחת לרדאר ותחת גינוי העניין הם בוחרים לנסות להכשיר את המעשה בדיעבד: "דעתי כלל אינה נוחה מהעובדה שב"כ היועמ"ש תחת כסות של סיסמאות בעניין טובת הקטין מבקש להתעלם מהעוולות הרבות שהתרחשו בחייו של הקטין ממועד לידתו. הקטין כנראה משלב מאוד מוקדם בחייו יודע כי הוא חי בנסיבות של הסתרה ושקר. מדובר בפגיעה שאין לדעת מה יהיו השלכותיה".
זאת ועוד, בנסיבות העניין, כשהאם היא אישה רביעית לבעל המנוח, בת מיעוטים מוחלשת שהייתה תלויה לחלוטין בבעלה, לא ניתן לראות בהסכמתה משום הסכמה מדעת שניתנה ברצון חופשי.
בסיכומו של דבר היא דחתה את הבקשה. נקבע שאין מקום לשקול צו אימוץ ויש לאפשר לקטין לגדול בהתאם לזכותו הבסיסית בבית אימו הביולוגית, מבלי לגרוע מאפשרות הדודים לקחת חלק בטיפול בו ולסייע בגידולו ובחינוכו.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ היועמ"ש: לא צוין
• ב"כ האם הביולוגית: עו"ד סהראב שיח' יוסף
• עו"ד אסתר אתי סדיס עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
