בית משפט השלום בירושלים דחה לאחרונה תביעה שהגישה העירייה נגד עובדת שלה, מנהלת מחלקת ספריות בעיר, לתשלום חוב ארנונה ישן בסך 56 אלף שקל. השופטת בלהה יהלום דחתה לא קיבלה את הטענה שלפיה הודאתה המאוחרת לכאורה של העובדת בחוב "מקימה אותו לתחייה" ומאפשרת לגבותו גם בחלוף תקופת ההתיישנות.
חוב התייחס לבית המגורים של העובדת ובעלה עבור השנים 2007 עד 2010. מדובר בתביעה ב"גלגול שני" לאחר שתביעה קודמת מטעם העירייה, שהוגשה במהלך 2018, הסתיימה ללא הכרעה אופרטיבית. לטענת העירייה, אף שאין מחלוקת כי חלפו יותר משבע שנים מאז היווצרות החוב ועד לנקיטת ההליך המשפטי הראשון לגבייתו, הלכה למעשה העובדת ערכה בירורים שונים לגביו בשנים שלאחר התגבשותו.
כך למשל, פקידת גביית הארנונה בעירייה אישרה כי הנתבעת פנתה אליה במהלך 2018 וביקשה לברר על היקף חובותיה בחשבון הארנונה. לעמדת התביעה, יש לראות בהתנהלות זו כהודאת בחוב, המעכבת את מרוץ ההתיישנות ומאפשרת ולגבות אותו.
מנגד, העובדת טענה שהבדיקות שערכה נגעו לחוב אחר ואינן עוצרות את מרוץ ההתיישנות. היא אמנם אישרה שבתחילת 2018 קיבלה התראה על חוב ארנונה והעירייה פנתה אליה בעניין, אך לבסוף לא מצאה לנכון לעשות משהו "בגלל שמדובר בחוב כל כך ישן". לפיכך, משעברה תקופת ההתיישנות וסעיף 9 אינו מתקיים בנסיבות העניין – יש לדחות את התביעה נגדה.
אלא שבמהלך חקירתה הנגדית סיפרה החייבת, בניגוד לגרסתה הראשונית, שבתקופת הבירורים פרעה חוב לעירייה בסך 8,500 שקל. בשלב זה ביקש בא-כוח העירייה לקבל את התביעה במלואה שכן לשיטתו מדובר בהודאה שמאפסת את ההתיישנות, אלא שהשופטת יהלום ציננה את התלהבותו.
הסבריה של העובדת, שלפיהם מדובר בחוב אחר שאינו נוגע לתביעה, הניחו את דעתה. לדבריה, אותם 8,500 שקל ששולמו היו במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח בשל חובות ארנונה קודמים שאינם רלוונטיים לתביעה הנוכחית.
בסופו של דבר השופטת לא הכירה בפניותיה השונות של העובדת לעירייה כהודאה בקיום חוב המקנה אפשרות לגבות אותו למרות ההתיישנות. היא הסבירה שלפי הפסיקה, הודאת נתבע בקיומה של זכות לטובת התובע צריכה להיות מפורשת וברורה וזה אינו המקרה.
אמנם נשמעו קולות בפסיקה הקוראים לאפשר גביית ארנונה גם במצב המתואר, כדי למנוע פגיעה בקופה הציבורית, אלא שלדברי השופטת לא מדובר בפסיקה מנחה ובנסיבות אלה עליה לציית לפסיקה הקובעת ולהוראות חוק ההתיישנות – ולדחות את התביעה. "בנסיבות העניין איני רואה מקום לפסוק לטובת הנתבעת הוצאות. דומה כי הציבור כבר סבסד מספיק את הנתבעת ואין מקום להשית על העירייה עוד את הוצאות הנתבעת", כתבה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ העירייה: עו"ד יואל רוטמן
• ב"כ הנתבעת: עו"ד צבי שילה
• עו"ד ירון נדם עוסק במיסים
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
