בית משפט השלום ברמלה דחה לאחרונה את חלקה הארי של תביעה שהגישה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לקבלת דמי שימוש ראויים בגין שימוש חורג בנחלה במושב בית נקופה שליד ירושלים. התביעה הוגשה שנים רבות לאחר ביצוע השימוש החורג, ובניגוד לנוהל המאפשר למבצע ולמי שנכנס בנעליו לשלם דמי שימוש מופחתים, ולכן השופט הבכיר זכריה ימיני קבע שרמ"י התנהלה בחוסר תום לב.
הנתבעים הם בני זוג לשעבר שמונו ב-2002 כבנים ממשיכים במשק של הורי האישה במושב. נתבעת נוספת היא אחותה של האישה והזוכה על פי צוואת האם בנכסיה. חצי שנה לאחר שמינה את בתו וחתנו כבנים ממשיכים קיבל אבי הנתבעות תביעה מרמ"י בגין שימוש חורג שעשה בלול (השתמש בו כמחסן).
הליך הסתיים רק בפברואר 2011, אז נתן בית המשפט תוקף להסכם פשרה שלפיו בעלי הזכויות במשק מתחייבים שלא לעשות בו שימוש שאינו חקלאי או כזה העומד בניגוד להחלטות מועצת מנהל מקרקעי ישראל והסכם המשבצת. במסגרת ההחלטה הותר לרמ"י לפצל את סעדיה, כלומר ניתנה לה אפשרות להגיש בעתיד תביעה כספית בגין השימוש החורג.
ואכן, בפברואר 2018 – סופה תקופת ההתיישנות – הגישה רמ"י את תביעתה. בינתיים הלכו לעולמם ההורים, בעלי המשק המקוריים. במסגרת תביעתה דרשה רמ"י 559,755 שקל בגין שימוש חורג במשק שנמשך לטענתה כ-8.5 שנים.
מנגד טענו הבנות והחתן לשעבר כי התביעה נגדם הוגשה בשיהוי ניכר וקיצוני המצדיק את דחייתה, ומכל מקום עם מות ההורים "הלך לעולמו" גם החוב לרמ"י בגין דמי השימוש הראויים.
השופט ימיני הסביר שבדצמבר 2018 נכנסה לתוקף החלטת מועצת מקרקעי ישראל, שלפיה תוענק לבעל זכויות במשק שהגיע לגיל פנסיה האפשרות להסדיר את השימושים הלא מוסדרים בנחלה תוך שנתיים תמורת דמי שימוש מופחתים. הוא הבהיר שבתביעתה קיבלה רמ"י על עצמה את ההחלטה האמורה, ומשכך היא הייתה חייבת לפעול בהתאם ולהעניק לנתבעים - שבאים בנעלי המנוחה ה"פנסיונרית" - את האפשרות להסדיר את השימוש החורג במשק בכפוף לתשלום דמי שימוש מוזלים.
בפסק הדין צוין כי בהתאם לנוהל אחר היה על רמ"י לשלוח למפרים מכתב התראה שמפרט את מהות ההפרה, היקף השטח שבהפרה והיקף הבינוי. אלא שלא נמצאו ראיות לכך שרמ"י פנתה לאם המנוחה או לנתבעים והודיעה להם שהם זכאים להסדיר את ההפרות במשק תוך שנתיים תמורת דמי שימוש מופחתים.
"לאור כל האמור לעיל", כתב השופט, "מאחר שהתובעת לא שלחה לנתבעים מכתב דרישה שיגיע ליעדו ובכך מנעה מהם להגיע להסכמה לעניין ההסדרה הכספית – ובכך פעלה בניגוד לנהליה והחלטות מועצת הרשות, דבר המהווה הפרת חובותיה כלפי הנתבעים שבאו להיטיב עם הנתבעים – סבור אני שהתובעת פעלה שלא בתום לב. היה על התובעת ליתן לנתבעים את האפשרות להגיע להסדרה לפני הגשת התביעה".
בנסיבות אלה נקבע שבני הזוג שמונו כבנים ממשיכים במשק ישלמו את דמי השימוש המוזלים שהאישה הייתה נדרשת לשלם לו רמ"י הייתה מקיימת את חובותיה – בסך 28,100 שקל בלבד. בשל השיהוי הכבד בהגשת התביעה הוחלט שהסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה בלבד, ולא החל מביצוע השימוש החורג. כמו כן, לא נפסקו הוצאות משפט. התביעה נגד הנתבעת הנוספת נדחתה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד הראל לפידות עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
