כבר שנים שבענף הנדלן מתריעים שיש לחזק ולמגן מבנים ישנים לפני שיקרה אסון. המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר הוכיחה עד כמה המיגון חשוב ועד כמה הוא חסר במקומות רבים בארץ. האם החודשים האחרונים גורמים לשינוי בתחום ההתחדשות העירונית? האם העיריות שינו גישה לתוכניות והאם בעלי הדירות ממהרים יותר לחתום ומסירים התנגדויות? יוסי חסון, המנכ"ל והבעלים של קבוצת My Town, וגיל גולדשטיין מנכ"ל חברת אבני דרך התחדשות עירונית, הגיעו לאולפן "ידיעות הנדל"ן" לדבר על הנושא.
אולפן ידיעות הנדל"ן - התחדשות עירונית
לדברי השניים, על אף שהמצב בשטח אמור היה לשנות את ההתייחסות של הרשויות וגם של בעלי הנכסים, לפחות את מי שאין לו מרחב מוגן, המציאות מעידה אחרת. "באופן רשמי אני לא מכיר שינוי או איזושהי החלטה מלמעלה לקדם תוכניות מהר יותר או לקדם אותן בצורה אחרת כדי שתהליכים יגיעו לכדי מימוש", כך גולדשטיין. חסון מסכים ומוסיף: "בעיריות, בוועדות המקומיות ובכל המחלקות שמטפלות בנושא אני לא רואה שינוי. נהפוך הוא, אני חושב שמהשבעה באוקטובר לא מעט מהמחלקות האלה היו בהלם ובחוסרים של כוח אדם באופן ברור ומובן. אנשים רבים במילואים, יש אנשים שלא הגיעו מטעמים כאלה ואחרים ובסופו של דבר הרבה מאוד דברים תקועים ולא התקדמו". עם זאת חסון מוסיף ומסביר שיישובים בהם קודמו הפרויקטים לפני המלחמה עדיין פועלים כך: "עיריות שמהיום הראשון להיווסדם חרטו על דגלם לקדם פרויקטים, בעיקר בפריפריה הרחוקה, המשיכו לקדם אותם".
"כמות הפניות אלינו קפצה בעשרות אחוזים"
במקביל לעיריות, השניים נשאלו גם האם יש שינוי בגישה של בעלי הנכסים והדיירים. גולדשטיין השיב שיש לחלק את התשובה לשאלה הזו לשני קהלים שונים: "יש את הדיירים שכבר חתומים מולנו על הסכמים, ובצד הזה אנחנו רואים לחץ גדול מאוד מאז השבעה באוקטובר. כמות הפניות אלינו קפצה בעשרות אחוזים. הם שואלים - מה קורה? מתי מתקדמים? איפה זה תקוע? יש פניות של דיירים לרשויות ולחץ של דיירים גם על מקבלי ההחלטות. מצד שני יש את מי שעדיין לא חתומים ונמצאים במשא ומתן כזה או אחר בתהליכים שונים. שם אני לא רואה שינוי".
גם חסון מצייר את אותה התמונה: "אני בהחלט רואה את ההבחנה בין דיירים שכבר חתמו על הסכמים, שהם ממש לוחצים מתי קורה השלב הבא בפרויקט ומתי יקבלו עדכון. מצד שני דיירים שעדיין לא חתמו על הסכם כלשהו לא משנים את דעתם. עדיין לא החליפו את הדיסקט".
בזמן שאפילו המלחמה כנראה לא מדרבנת את הדיירים לקדם את הפרויקטים ולא נראה שיש התקדמות גם מצד העיריות, יש מי שסבור שהגיע הזמן לצעדים מרחיקי לכת יותר. "המדינה צריכה להגדיר דד-ליין לביצוע פרויקט התחדשות עירונית בבניין. לא רק להגדיר את זה שזה ברמת עדיפות בגלל ממ"דים ומיגון העורף, אלא לבוא עם החלטה. אם כל בניין ידע שבתוך שנתיים מהיום הוא צריך להראות שהתקשר עם יזם או קבלן ולהציג לרשות המקומית את ההתקשרות שלו לביצוע פרויקט כזה או אחר, אני חושב שזה יניע מעגל. כי דיירים שידעו שתוך שנתיים או כל פרק זמן שייקבע הם לא נקשרו עם קבלן או יזם יהיה עליהם לבצע את זה מכיסם, זה יעשה השפעה".
"נלקק את הפצעים הרבה מאוד שנים קדימה"
לסיום נשאלו חסון וגולדשטיין מה הלקח המשמעותי ביותר שניתן ללמוד מהתקופה הזו. על כך השיב גולדשטיין: "קודם כל אני חושב שגיאוגרפית אפשר לראות שאין הבדל בין תל אביב והסביבה הקרובה לבין הצפון והדרום. שניהם היום בדרגת סיכון אולי הכי גבוהה שהייתה פה בעשרות השנים האחרונות. העיקרון שגורס שאיפה שפרויקט כלכלי היזמים יגיעו בעצמם ואיפה שאין כלכליות היא תגיע יחד עם עליית המחירים בעוד חמש או עשר שנים - כבר לא תמיד נכון, כי אין לנו את הזמן לחכות. החובה של המדינה להכניס את היד לכיס ולמצוא פתרונות כדי להפוך עסקאות לכלכליות".
גם חסון התייחס לשאלה והשיב: "קרה אירוע מטלטל שכנראה לא קרה אי פעם. אני חושב שאנחנו בתור חברה, וגם הממשלה, לא יכולים להרשות לעצמנו מצב שהענף שלם נכנס לתקופה כאוטית. חוסר הפעילות באתרים, מחסור בפועלים, בעיה עם ספקים - כל אלו ישפיעו שנים קדימה על עקומת ההיצע, מה שחס וחלילה יעלה מחירים בעוד שנה, שנתיים ושלוש. שנים שהממשלה ניסתה להילחם בעליית המחירים דרך טיפול בעקומת הביקוש, ובקושי רב בעקומת ההיצע. אז עכשיו אנחנו רואים שעקומת ההיצע תקרוס. הממשלה חייבת מדיניות ותוכנית אגרסיבית כדי להבין איך מרימים את ענף הנדל"ן. זה לא בגלל שהיזמים ירוויחו יותר או פחות, אלא שאם הנושא לא יטופל יהיה פה אסון מבחינה נדל"נית. זה שוק וענף משמעותי בחברה הישראלית ובמדינה ואני חושב שאם לא יינתן מענה לענף, גם כשהמלחמה תיגמר אנחנו נלקק את הפצעים הרבה מאוד שנים קדימה".
