עובדים פלסטיניים מיו"ש לא יכנסו בשלב זה לארץ, כך נקבע לפני יומיים, אחרי שהקבינט המדיני-כלכלי פוזר מבלי שנערכה הצבעה בנושא, ובכך השאיר את המצב שמתקיים מאז פרוץ המלחמה על כנו. מדובר בהחלטה שעבור משקים חקלאיים רבים תחרוץ את גורלם לגסיסה איטית וכואבת. "אין אף אחד שיודע לגזום כמו הפלסטינים", מסביר רני בר נס, מגדל אפרסקים ונקטרינות ויו"ר ענף הפירות במועצת הצמחים.
"אין. כי הם נולדו במשקים חקלאיים ויודעים לגזום גזם. בנוסף, זאת עבודה קשה. יש לי ארבעה תאילנדים ואני צריך לגזום אלף דונם. בתנאים נורמליים כל המטע שלי היה גזום היום.
> >לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד אומר בר נס: "המכסה שלי היא של 10 עובדים עם רישיונות, אבל אני צריך 30 עובדים. גם אם יחזירו את המכסה חסר לי העובדים הפלסטינים הנוספים שעושים עבודה מקצועית שאין אחרת במקומה. זה לא שאני בחרתי בעובדים פלסטינים. בניתי עליהם את המשק כי המדינה כיוונה אותי לזה.
"בשלב מסוים במקום העזתים, קיבלנו תאילנדים, אבל העובדים מהשטחים חיוניים. אנחנו מעריכים מאוד את הרצון של המתנדבים שבאים לעבוד כרגע, אבל זה לא במקום עובדים. הכל נגמר לנו מול העיניים".
מה האופציה עכשיו?
"לקבל התקף לב, כי הלחץ דם בשמיים. אנחנו מרגישים נבגדים. אנחנו מייצרים מזון לכולם וכל הזמן תוקפים אותנו ואף אחד לא שם עלינו. מבקשים מאיתנו רישיון על כל דבר, קשיים על גבי קשיים, ועכשיו אין עובדים. עצוב לנו מאוד עכשיו".
יש יבוא של עובדים אחרים?
"כן, אבל לא בכמויות של הפלסטינים. יש 10-5 תאילנדים אבל חסרים לי 30 פלסטינים שעבדו אצלי".
בממשלה חוששים מהמשך העסקת פלסטינים בישראל לנוכח המצב.
"אז אני לא חושש. יש לי עשרות פלסטינים שעובדים אצלי 20 שנה, אני מכיר אותם אחד אחד ולא חושש מהם בכלל. בואי נהיה מציאותיים. כשאני רואה את המטע, כשאני רואה את המשק שלי מתמוטט לנגד עיני בלי גיזום - אין פרי והעצים מתים - אני יודע דבר אחד, צריך להחיות את המשק.
"חברים שלי מתקשרים אליי בצער 'אנחנו רואים את המשקים שבנינו במשך עשרות שנים הולכים לנו מול העיניים ואחר כך יצעקו שאין פרי ולמה מה שיש נמכר ביוקר. לא ייתכן שהמצב שלנו לא עולה לסדר היום, רק כי אין לי קול. אף אחד לא סופר אותנו'".
יש לך גישה לשר החקלאות.
"כן. שר החקלאות היה אצלי בשבוע שעבר ואמר 'אעשה כל מה שאני יכול'. הגיעה ההצבעה והוא לא הצביע בעדנו. לא היה לי אף אחד שעמד לצידי, אפילו הוא לא".
ביטחון זה חשוב.
"ביטחון זה חשוב. גם ביטחון המזון. המשקים שלנו חשובים. צריך לקחת סיכון קטן. הכל נגמר לנו מול העיניים, מישהו בכלל מעניין אותו? הבנקים ושופרסל עומדים לצד החקלאים? בולשיט. אני נותן להם סחורה, זהו. לא קיבלנו באמת תמיכה".
ראיתי עובדים ממלאווי ומולדובה שהגיעו לארץ.
"חבר שלי אמר לי 'קיבלתי 10 עובדים הודים אבל זה לא במקום 20 פלסטינים'. הם השלד שלנו שנעלם".
בעיה נוספת שבר נס מעלה היא שיכון העובדים הזרים: "הפלסטינים באים עם מיניבוס וחוזרים, אם אני מביא עובדים מהודו אז אני מלין 10 תאילנדים ועוד 30 מהודו. אז אני כבר בית מלון. נניח שאני מוכן לעשות את זה בשביל להציל את המשק, באה אלי רשות מקרקעי ישראל ואומרת 'אסור לך להלין תאילנדים במשק, או מותר להלין רק בחלקה א' ולא בחלקה ב', ותובעים אותי.
"התחושה היא שנטעתי עץ ל-40 שנה וכל שנה אני נלחם על העץ הזה. נלחם שלא לעקור אותו. שר החקלאות מתחלף, רפורמות יבוא מאיימות הולכות ובאות. אני מחויב לעץ הזה 40 שנה וכל שנה אני מסביר לעץ שהתחלף שר ושהפעם זה מותר וזה אסור. אנחנו כמו יהודים בעיירה, לא יודעים מתי יעשו בנו פוגרום. כל מה שיש לנו הורסים ומשמידים, ואף אחד לא אכפת לו, אף אחד לא מצביע בעדנו.
"אני מציע שניקח את העובדים ונחזיר אותם. נשמור על המקום עם נשק. אני לא מזלזל בביטחון, יש לי גם ילדים ונכדים. אבל אף אחד לא הצביע בעדנו בממשלה וזה כואב. אנחנו לא הרבה אבל נתחשבן עם האנשים האלה".
כאמור, הקבינט המדיני-כלכלי התכנס שלשום והיה אמור לקבל החלטה בנוגע להחזרת הפועלים הפלסטינים מאיזור יהודה ושומרון בחזה לעבודה בארץ, אבל ההתנגדות של השרים בדיון הייתה כל כך גדולה, שהוחלט בסופו של דבר שלא להצביע על כך, והעקרון המנחה מאז מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר בנוגע לאי הכנסת פלסטינים מאיו"ש, וכמובן גם מעזה, נותר כפי שהיה.
