נתחיל בעובדה: נשים מהוות מעל 50% מסך האוכלוסיה בישראל. מכאן שיש לצפות לצדק מגזרי, לראות יותר ויותר מנהלות במשרדי הממשלה ובמשק הישראלי. האומנם כך? ממש לא. בדיוק להפך.
מספר המנכ"ליות בחברות המובילות במשק נמצא במגמת ירידה בשנים האחרונות, ולא ניכרת טביעת אצבע נשית בחברות ובארגונים גדולים, למרות שיתרונות הניהול הנשי הוכחו במחקרים רבים. כדוגמה, בממשלה הנוכחית נשבר שיא שלילי במספר המנכ"ליות. הינה העובדה המבזה: מתוך למעלה מ־30 משרדי ממשלה, יש רק מנכ"לית אחת, עינבל משש, מנכ"לית משרד התקשורת. ולמשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה, אין לא מנכ"לית ולא מנכ"ל. בהתייחס לכך, שבממשלה הקודמת כיהנו 11 נשים כמנכ"ליות, עולה שאלה הבלתי נמנעת: האם בממשלה הבאה מספר המנכ"ליות יהיה אפס???
גם כשמסתכלים על הגופים הפרטיים, המצב מבייש ומעציב. אם בשנים קודמות היו מנכ"ליות לבנקים, לקופות החולים ולחברות הביטוח, הן כמעט נעלמו. עוד סממן לסכנה, שבקרוב נגיע לסוף השוויון המגדרי.
שתי מנכ"ליות מובילות במשק: סיגל דדון־לוי, מנכ"לית מכבי שירותי בריאות, המנכ"לית היחידה של קופות החולים בעת הזו, וליאת שקד, מנכ"לית סופרסונס, נדרשו למציאות זו מתוך סיפור הצלחתן.
סיגל דדון־לוי, נשואה + 2, שמתגוררת בתל אביב, משמשת כמנכ"לית מכבי שירותי בריאות זה שנתיים וחצי. היא מנהלת תקציב שנתי של 24 מיליארד שקל ו־2.7 מיליון מבוטחים. "לאחר כמעט 30 שנות עבודה במכבי, בהן מילאתי שורה ארוכה של תפקידים בכירים, מוניתי למנכ"לית הקופה. מראשית הקריירה שלי שאפתי להתקדם לתפקידים ניהוליים בכירים, תחושת שליחות ומשמעות הן שהניעו אותי להגיע לעמדות עם יכולת השפעה משמעותית".
מה זה אומר להיות מנכ"לית קופ"ח גדולה בתקופת המלחמה?
"שום דבר לא הכין אותנו למה שקרה בבוקר שבת 7 באוקטובר. בתוך מציאות בלתי נתפסת, התמודדנו עם הכאב הנורא ברמה הלאומית ועם אובדן של אנשים קרובים ברמה האישית. נדרשנו לנהל אופרציה ענקית שאחראית על בריאותם של מיליוני החברים בקופה, שבעת הזו זקוקים לנו יותר מתמיד. המטרה החשובה ביותר שהגדרנו מהיום הראשון של המלחמה היא, להבטיח שחברי מכבי, בין שאלו מטופלים הזקוקים לתרופות ובין שמטופלים שפונו מבתיהם, יוכלו לקבל שירות וטיפול רפואי זמין ומותאם אישית".
איך את משלבת בין החיים המקצועיים לפרטיים?
"תפקיד של מנכ"לית בארגון בריאות גדול ומורכב כמו מכבי הוא מאתגר ותובעני. זו עבודה מסביב לשעון עם אחריות גדולה בעיתות שגרה ועוד יותר בעיתות משבר וחירום. יש לכך מחירים ברמה האישית והמשפחתית. כנשואה ואם לשני תאומים, המשרתים בצבא, אני משתדלת להיות שם עבורם כמה שיותר, ולא תמיד אני מצליחה להגיע לאיזון של בית-עבודה. אני מעודדת ודוחפת את המנהלים והעובדים בארגון להקדיש זמן לחיים האישיים ולמשפחה. לזה מתווספת העובדה, שלרוב תפקיד של מנכ"ל הוא תפקיד בודד. לכן אני מעודדת ודוחפת לעבודת צוות נטולת אגו. אני מאמינה בשותפות, עצמאות ופרגון, תוך בניית מערכות יחסים שמפרות אחת את השנייה ומייצרות שיתופי פעולה עם ערך".
מספר המנכ"ליות במשרדים הממשלתיים מבייש. את, למשל, מנכ"לית יחידה מבין קופות החולים במדינה.
"בשנים האחרונות יש יותר נשים במכבי, שמנהלות תחומים שלאורך שנים נוהלו כמעט בלעדית בידי גברים. לצערי, זה לא המצב בכלל המשק ובמוסדות השירות הציבורי בישראל. אני מצרה על כך שלמרות ההתקדמות האדירה של נשים בעולמות התעסוקה, הן עדיין אינן מיוצגות כראוי בממשלה, בהנהלות ובדירקטוריונים. אין ספק שברמה הלאומית הדרך עוד ארוכה, ויש לנו עבודה רבה, כדי שנראה לפחות 50% מנכ"ליות במשק. אני מאמינה בסגנון הניהול הנשי. הוא משלב ניהול רך, יצירתיות וגמישות עם אינטליגנציה רגשית גבוהה, לצד הישגיות, תחרותיות ומנהיגות. לאור המציאות של השנים האחרונות, שבה רואים פחות ופחות נשים בתפקידי מפתח, צריך לשים זרקור על קידום נשים, ולתת השראה וחזון לנשים צעירות, כדי שיחלמו ויסמנו מטרות שאפתניות, ויאמינו ביכולת שלהן להגשים אותן".
ליאת שקד היא מנכ"לית סופרסונס, עסק חברתי, שפועל לקידום נוכחות נשית שוויונית בצומתי הכרעה והשפעה. מתוקף זה היא גם אחראית על תוכנית הדגל של הארגון, "ביה"ס למנכ"ליות העתיד". מעל 900 מבוגרות ביה"ס מוצבות היום בעמדות מפתח במשק הישראלי.
היא בת 36, נשואה ואם לשני בנים קטנים. "לא אשכח את היום הראשון שלי בסופרסונס", היא מספרת. "התקשרתי לחברת ילדות שלי לספר על בחירתי לתפקיד. היא הגיבה ב: 'וואו, ליאתי, חושבת שאת מסוגלת להיות מנכ"לית?'. לקחתי נשימה, השבתי שכן, ומאז הקשר שלנו התקרר. אני משתמשת בסיפור הזה כדי ללמד את כולנו להיות טובות אחת לשנייה ולחזק זו את זו. לשמחתי, אני מוקפת בנשים נטולות אגו, חכמות ושאפתניות, שנותנות אמון בי ובהזדמנות שאנחנו מציעות להן. זה אומר להיות מי שהן, לדחוף את עצמן קדימה וללכת הכי רחוק שאפשר. בחמש השנים שאני בתפקיד, הבנתי מה זה לעבוד עם החיים עצמם ועם הטלטלות. עם הקורונה, עם המהפכה המשפטית ועכשיו, כשהמלחמה האיומה פוגשת את כולנו".
איך את משלבת בין החיים המקצועיים לפרטיים?
"גם למיכאל, בן זוגי, שמשמש מנכ"ל התאחדות ההוקי קרח הישראלית, וגם לי - חשוב להיות הורים מעורבים ומנכ״לים מצליחים. באותה נשימה ברור לי, שעד שהילדים יגדלו, יהיו מחירים שאצטרך לשלם. הקושי מגיע בנקודות, כמו חופשת לידה או מלחמה, שבהן חוויתי על בשרי את הפערים. העבודה שלו לא נפגעה מהלידה, והוא זה שנעלם ל־4 חודשי מילואים, ואת נשארת להתמודד לבד עם העסק והילדים. הגיע הזמן שנשים וגברים לא יצטרכו לבחור בין העבודה לבית. בשביל זה על מקומות העבודה להיות מאוזנים בעצמם".
מה צריך לקרות כדי שאחוז המנכ"ליות בישראל יעלה ובמהרה בימינו?
"כדי למנות מנכ"ליות בשנת 2024 נדרשות אג׳נדה ותעוזה. צריך לפקוח את עיניהם של מקבלי ההחלטות לזה שנשים הן 51% ולהציב להם יעד ברור, אם אין 51% מנכ"ליות - נכשלתם! במצב הנוכחי כל חברה שתפנה אליי עם משרה פתוחה להנהלה או לדירקטוריון, תקבל ממני עשר מועמדות מצוינות. אלא שהחברות לא פונות, כי היעד של שוויון מגדרי בהנהלה דורש נחישות וחדשנות, ולצערי, לא כולם שם. צריך תעוזה, שהיא היכולת להגיד 'לא' לחבר מהצבא, שהיה ברור מאליו שיחליף אותך בתפקיד, או זקוקים ליכולת של שר או יו״ר, שלא יהסס לעצור ולשאול את עצמו מה יכול להוביל את החברה להיות טובה יותר, ולא לפעול לפי התבנית הקיימת. תעוזה כרוכה במחירים, אבל מי שמעז - מרוויח מכל הכיוונים. אנחנו גם צריכים לשאול את עצמנו, למשל, איך קרה שהגענו למצב שבו קבינט שלם מחליט על 100% נשים וגברים, בזמן שהוא מורכב רק מגברים. היעדר נשים מצומתי קבלת החלטות, פערי שכר, זלזול ביכולות שלהן, אלימות במשפחה ועוד, מביאים לכך, שיום האישה צריך להיות בכל יום בשנה, כי כולנו נפגעים מזה. מכאן אני קוראת לכל גופי התקשורת ולכל מי שנמצא בעמדות השפעה ביום הנשים 2024, לשים דגש על המחירים ולהציע דרכי פעולה, ככה אולי ביום האישה 2030 תשאלי אותי את השאלה הזו, ותהיה לי תשובה אחרת".
חדווה גלבוע: בשטח עם מקורות
אירועי אוקטובר הנורא תפסו את חדווה גלבוע (40), עובדת בחברת המים הלאומית "מקורות", באמצע קידום העבודות לאחד ממיזמי התשתיות החשובים במדינה. מ־ 2017 היא אחראית על חיבור מתקן ההתפלה בגליל המערבי, וגם על זה שעתיד לקום בעוד כמה שנים בעמק חפר. החיבור האסטרטגי של מתקן ההתפלה השביעי, שיוצב בסמיכות לעיר לעכו, עתיד לספק כ־ 200 מיליון קוב מים לתושבי הצפון, כשהמערכת המבוזרת, שעלותה כמיליארד וחצי שקל, תשרת את מטרופולין חיפה והקריות. מאז 7 באוקטובר העבודה הפכה מסוכנת. "הפרויקטים שאני מנהלת נמצאים בטווח התראה של כ־ 15 שניות מגבול הצפון", היא מספרת. "בשבת השחורה עצרנו את העבודות, וביצענו הערכות מצב לגבי המשך העבודה עם העובדים והקבלנים שלנו.
לאחר אישורים מתאימים יצרנו מרחב מוגן בשטח, חלקו תוך שימוש בתשתיות חברת "מקורות". לאחר קבלת האישורים המתאימים חידשנו את העבודות במתכונת מלאה, תוך הקפדה על הוראות פיקוד העורף, כשאנחנו נמצאים בשטח רק כשאנחנו מכוסים באפודים ממוגנים ובקסדות. למרות הקושי אנחנו לא מוותרים וממשיכים בביצוע הפרויקט, כדי לעמוד בלוח הזמנים. לאחר שמתקן ההתפלה החדש יתחבר, רוב אזור הצפון והגליל המערבי יחובר רשמית למערכת המים הארצית, ויפסיק להישען בחלק מהמקומות על קידוחים מקומיים. זה פרויקט לאומי קריטי, שיגדיל את היצע ואמינות המים לכל הגליל המערבי והצפון". גלבוע, מהנדסת אזרחית בהשכלתה, החלה את עבודתה ב"מקורות" במחלקת ההנדסה, תחום כמעט גברי לחלוטין. "הגעתי לתחום בעקבות אבי, מהנדס בניין, גם הוא בוגר הטכניון. למדתי בפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון, שהיו בה קרוב ל־ 80% גברים, אבל כשאת רוצה משהו ומאמינה בעצמך, את תצליחי". היא מתגוררת בקיבוץ שדות ים, הסמוך לחדרה, ומעבירה את החודשים האחרונים בין העבודה לבין דאגה לארבעת ילדיה וכן בהתנדבות בקיבוץ, שמארח את מפוני עוטף עזה, בעיקר מקיבוץ זיקים. "מ־ 7 באוקטובר אני מחלקת את יומי בין מגע עם האוכלוסייה שנפגעה בדרום, לעיסוק בפיתוח הלאומי של המדינה בצפון. בכל אירוע ביטחוני חמור שקורה בצפון, אנחנו עוצרים את העבודות, מפנים את האנשים מהשטח וחוזרים רק לאחר הערכת מצב בראש סדר העדיפויות נמצא ערך השמירה על ביטחון העובדים שלנו", היא אומרת.
