לראשונה בתולדות צה"ל, ובעקבות שחיקה גדולה של הרכבים הקרביים המשוריינים והצורך הדחוף בהם, שיקום כלי הרק"ם - טנקי מרכבה, נמרים, איתן וכו', שעד כה בוצע בלעדית על ידי מרכז שיקום ואחזקה של צה"ל (מש"א) - יימסרו גם לתעשיות הביטחוניות הישראליות לצורך העבודה עליהם.
ל-ynet ול"ממון" נודע כי משרד הביטחון באמצעות מנה"ר (מינהל הרכש) יוציא בחודשים הקרובים מכרז ראשון בנושא. בנוסף מנה"ר, בהתייעצות עם צה"ל, עומד בפני הכרעה האם להעביר גם חלק מייצור הרק"ם, שמתבצע כיום על ידי מש"א, לתעשיות מקומיות.
1 צפייה בגלריה
אוגדת טנקים בצפון
אוגדת טנקים בצפון
אוגדת טנקים בצפון
(צילום: אפי שריר)
כאמור, עד כה כל נושא שיקום והחזרה לכשירות של הכלים הצה"ליים התבצע במש"א, שגם מייצר את טנק המרכבה (מש"א מרכיבה למעשה את הרק"ם, מקיטים שמגיעים בעיקר מארה"ב בכספי הסיוע). בגלל המלחמה, שנמשכת בעצימות כבר שנה, יש שחיקה גבוהה מאוד של הרכבים הקרביים המשוריינים, שזקוקים לתחזוקה ולתיקונים, כדי לשמור על רצף פעילות מבצעית, והעומס על מש"א גבוה מאוד. כדי לעמוד במשימות השוטפת החלו להעסיק במש"א גם פנסיונרים - אנשי מקצוע לשעבר שמתנדבים לסייע בעבודות.
בנוסף, עם סיום המלחמה, יידרש צה"ל להחזיר לכשירות מלאה את כל הרק"ם של צה"ל, ולטענת משרד הביטחון מפאת מספרם הרב של הכלים והצורך בכמות גדולה של חלקי חילוף, מדובר בהליך שיארך מספר שנים. בצה"ל ובמשרד הביטחון הגיעו למסקנה כי היקף המשימה דורש לראשונה שיתוף של גורמים חיצוניים - תעשיות ישראליות שייקחו חלק במשימה. מסקנה נוספת מהמלחמה היא הצורך להגדיל משמעותית את צי הרק"ם הצה"לי.
התעשיות הרלוונטיות למכרז הם תעשיות כבדות - כאלו שעוסקות במתכת: בריתוכי ענק ובעיבוד ששבי, כאשר בין המועמדות חברות כדוגמת: מספנות ישראל, עשות אשקלון, אלתא, נידקו ועוד. כמו כן נודע כי משרד הביטחון כבר ערך שיחות מקדימות עם התעשיות, שהביעו נכונות להשתתף במכרז ולבצע השקעות מתאימות בציוד לצורך השתלבות במערך.
גורם במשרד הביטחון אמר ל-ynet כי "עד כה לא הייתה לנו תעשייה לשיקום והרכבה. צרכי ההצטיידות המוגברים של צה"ל והצורך בשיקום הכלים הקיימים חייבו אותנו לחשיבה אחרת".
המלחמה חידדה את הצורך החיוני בעצמאות בכל נושאי האספקה לצה"ל וחיזוק התעשיות המקומיות, בין השאר על רקע הקשיים בהשגת החימושים והציוד מחו"ל בצל המדינות שלא מאפשרות ייצוא רכיבים מסויימים לישראל. תעשיית החימוש הישראלי (תעשייה אווירית, תעשייה צבאית, אלביט וכו') הכפילה ואף שילשה את כושר הייצור שלה, תמורת הבטחה של צה"ל לשמירת רצף הזמנות גם לאחר סיום המלחמה שהפכה את ההשקעה לכדאית.